בס"ד
מס. סידורי:360

פיצויי פיטורין לעובד שספק אם התפטר מעצמו

שם בית דין:קרית ארבע
דיינים:
הרב ליאור דוב
הרב אליהו אהרון
הרב הירשנזון ישראל
תקציר:
הרב י' סכם עם הרב ש' שישמש בתפקיד מסוים בישיבתו. בעקבות מינוי מנהל התעוררה מחלוקת במהלכה אמר הרב ש' שהמצב אינו מקובל עליו ובסיומה פוטר הרב ש'.
הרב ש' תובע מהרב י' את המשכורת שסיכמו על כל השנה.
פסק הדין:
בית הדין פסק כפשרה כי על הישיבה לשלם לרב ש' על שלשה חדשים.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: כ"ב כסלו תשס"ט

התובע, הרב ש': בחודש תמוז תשס"ח דברתי עם הרב י' שהוא ראש הישיבה בדבר עבודתי כראש בית המדרש עם י'.

דיברנו על הגדרת התפקיד וסמכויות.

הסיכום היה שלי יש אחריות על בית המדרש ביחד עם הרב י', במקרה שתתגלה מחלוקת המכריע יהיה הרב ר'.

לחצנו ידיים ומאותו הרגע הרגשתי שאני מתחיל את התפקיד. היו הבנות לגבי השכר בסכום 8,000 ₪ בתלוש והכול המשיך על דעת זאת.

הייתה ישיבת צוות בערך בט"ו באב וסיכמו דברים על סדרי הזמנים. לקראת סוף חודש אב הגיע מנהל חדש והתחיל לטפל בהבאת תלמידים חדשים, הופתעתי מכך שזה נעשה ללא כל תיאום איתי ודיברתי עם הרב י' עוד באותו ערב והייתי נסער מאוד ולמחרת נאמר על ידי ש"או אני או הוא" ואחרי שבת הודיע לי הנתבע שהוא הולך עם המנהל וכן הודה שאכן שינה מתנאי ההסכם הראשון ובאחד באלול הבינותי שאין לי למה להגיע לעבודה.

כל צורת ההתנהלות ואופן הדיבורים היו בצורה מבזה ומכוערת.

אני לא התכוונתי להתפטר ב- ג' באלול הוא בעצמו הודה שהלשון שאמרתי לא הייתה התפטרות אני רק אמרתי שצורת עבודה שכזאת אינה מקובלת עלי ועליו להחליט בנושא והוא אמר שאני נהגתי כמו שצריך והוא נהג שלא כשורה.

הרמ"ים ידעו שפוטרתי, באותו יום התקשר המנהל והודיע לי שלא אגיע לישיבה.

זה ביזה אותי. אני מצידי ניסיתי לעשות שלום עם הגרעין כדי שלא יפריע לישיבה.

אני דורש תשלום של 8,000 ₪ X 12 חודשים בתלוש, הייתי יכול למצוא תעסוקה במקום אחר באותו זמן. מצבת התלמידים לקראת השנה הייתה ידועה מראש ולא חל שינוי, היו תקוות שעוד יתווספו תלמידים, היום אין לי עבודה וימים ספורים טרם שפוטרתי הייתי יכול להיקלט במוסדות חינוך.

 

הנתבע, הרב י': אני מעולם לא פיטרתי את הרב ש', המנהל הציע מטווה אחר לקבל עוד תלמידים בדרך אחרת.

היו ישיבות והועלו עוד הצעות למטווה נוסף וקבלתי טלפון שלאור השינוי הוא לא יכול לשמש כמטווה הזה.

אמרתי לו שאני צריך להתייעץ עם הצוות ולמחרת הצוות הכריע שצריך ללכת עם המנהל והוא ימשיך בדרך הזו ולא הרב ש'.

באותו יום חמישי הוא לא אמר שנלך לרב ר', הסיכומים לא הועלו על הכתב אלא רק מה שאני מצפה ממנו ומה הוא מצפה מהישיבה.

הוא השתהה לבוא לישיבה וזה גרם לעיכוב בגיוס תלמידים לישיבה.

אנשים מתוך הגרעין גרמו את העיכובים, התקשרתי לרב ש' שהמצב חמור.

הייתה פגישה בחודש אב שבה הודגש שיהיו שינויים בכל המערכות ודובר שהרמ"ים יקבלו פחות שכר.

 

הרב ש': לא הותנה שהשכר שלי תלוי במספר התלמידים.

 

עד כאן עיקרי הטענות. הצדדים חתמו על שטר בוררות.

 

 

בירור הדין:

 

 

הנושאים העומדים לפנינו לדון הם שניים:

 

א. האם היה כאן התפטרות מצד הרב ש' או לא.

ב. באם נניח שלא האם הישיבה חייבת לשלם לו את השכר שהובטח לו למשך שנה שלמה.

 

לאחר העיון בטענות הצדדים נראה לבית הדין שאין לראות במשפט:

"או אני או הוא" התפטרות אלא הודעה למעסיק שיצר מצב שאני לא יכול לעמוד בו ועליו מוטלת החובה להחזיר הדבר לקדמותו ומה גם שהמנהל התחרט והודיע לרב ש' שלא יגיע לעבודה, אי לכך אין לראות בדבריו התפטרות על כל השלכותיה מצד דיני ממונות ומנהג המדינה ונראה עוד שמאחר שהתקבל לעבודה ויש ספק אם הייתה התפטרות בפשטות זה ספק שדומה לאומר לחברו לוויתי ממך ואיני יודע אם פרעתי שחייב ולכן גם כאן החיוב הוא וודאי הפטור ספק.

ואם אנו יוצאים מתוך נקודת מוצא שהוא לא התפטר והוא נשכר לעבודה ופוטר בזמן שאינו יכול למצוא תעסוקה חלה חובת תשלום על המעסיק היות וגרם לו הפסד לפי שיטת התוס' זה מדינא דגרמי ע' תוס' ב"מ ע"ו ד"ה "אין להם..."

ולפי שיטת הריטב"א החיוב הוא מדין ערב.

אמנם בפועל רגיל גובה החיוב הוא רק לפי פועל בטל.

ולפי שיטת הט"ז בסימן של"ג בתחילתו כמחצית מהשכר הרגיל אולם ביחס למלמדים שאין נהנים מבטלה התשלום הוא מלא, ע' ח"מ ס' של"ה סע' ג' בהג"ה.

אם כן בנידון דינן צריך לשלם את הסכום הנקוב של 8,000 ₪ אלא שיש לדון היות ואחר כך בנסיבות שנוצרו שהנהלת הישיבה נאלצה לקצץ בשכרם של כל עובדי ההוראה, לא נראה שלרב ש' תהיה חסינות מזה, הרי אם היה נשאר בעבודה מן הסתם גם הוא היה נאלץ לוותר על סכום גבוה כמו שאר הרמ"ים ולכן יש לחשב את השכר בהתאם לניכוי שהנהלת הישיבה נהגה גם כלפי שאר עובדי ההוראה.

 

בנוגע לשנים עשר חודש שהוא תבע נראה לבית-הדין שבהתחשבות במצב הכלכלי הקשה שנקלעה הישיבה שדיינו שהישיבה תשלם לתובע עבור שלושה חודשים בלבד, דהיינו- אלול, תשרי וחשוון ועל התובע לחפש מקום תעסוקה חילופי כי אמנם התובע טען שהיה לו מקום שהיה יכול לעבוד בו.

מצד עיקר הדין צריכים להוכיח את זה העדים, אלא שבית הדין קיבל את הטענה בתור טענה סבירה אבל לא הוכח במאה אחוז.

 

ולכן למעשה סבור בית הדין שאין לשלם עבור כל השנה אלא עבור שלושה חודשים בלבד בהתחשב בנסיבות שהישיבה נמצאת במצב קשה מבחינה כלכלית.

 

על הנתבע והנהלת הישיבה לבקש סליחה מהתובע על הבושה שנגרמה לו מהתנהלות הדברים וצורת הדיבור שפגעו בו ואת התשלום ליתן לתובע לא יאחר משלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידם.

 

 

 

 

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. 

בכבוד רב,

הרב דב ליאור                                     הרב אהרון אליהו                        הרב ישראל הירשנזון

תגיות