בס"ד
מס. סידורי:357

פיצוי עבור תשלום נזקי תאונה לביטוח

שם בית דין:ארץ חמדה גזית רמת גן
דיינים:
הרב אישון שלמה
הרב כ"ץ אהרן
הרב לוי סיני
תקציר:
עקב חילוקי דעות עם בעלת הרכב המזיק, נאלץ נהג הרכב הניזוק לתבוע את חברת הביטוח של עצמו, וזו שלמה את מרבית נזקיו. בבית הדין תבע הניזוק מהמזיקה להשלים את החובות שחברת הבטוח אינה מכסה ובהם: א. השתתפות עצמית. ב. כינון בטוח מחדש. ג. ירידת ערך רכב. ד. העדר תביעות לשלוש השנים הבאות. ה. הוצאות משפט. ו. ריבית על פיגור התשלום. הנתבעת חולקת על התובע בפריסת התשלום, ובנוסף טוענת שאורות הבלימה האחוריים של התובע לא נדלקו בשעת התאונה.
פסק הדין:
בית הדין פסק חייב את הנתבעת על ההפסדים הישירים שנגרמו לתובע ועל חלק מהנזקים העקיפים ופטרה מדמי ירידת ערך הרכב והריבית.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: י"ב אייר תשס"ט

מס' תיק: 69022

התובע: א, הניזוק

הנתבע: ב, המזיקה

עובדות וטענות

א.     הרקע העובדתי וטענות הצדדים

בתאריך 22.07.08 נסע התובע בשעות הערב בכביש מספר 5 ברכבו, מסוג סוזוקי בלנו מודל יצור 1997. כאשר הבחין התובע בחסימה משטרתית עצר התובע את רכבו לפני החסימה. הנתבעת שנהגה ברכב אחרי התובע התקשתה להבחין בחסימה המשטרתית ובעצירת התובע ונאלצה לבלום את רכבה. בעקבות הבלימה פגעה הנתבעת עם הפינה הימנית קדמית של רכבה בפינה השמאלית אחורית של רכבו של התובע.

התובע שלח את רכבו לתיקון במוסך מורשה שם הוחלפה הכנף שמאלית אחורית של הרכב ועוד מספר חלקים (כמפורט בנספח לכתב התביעה המכונה 'דו״ח שמאי' עמ' 1,2). עלות התיקון כולו הגיעה לסכום של 8769 ₪ (כמפורט בנספח הנ"ל) ובתוספת שכר טירחת השמאי הגיע הסכום ל 8945 ₪ (כמפורט בנספח המכונה 'אישור הפסדים מחברת הביטוח'). כיוון שלנתבעת לא היה ביטוח צד ג' בתוקף ברגע התאונה ניסו התובע והנתבעת להגיע להסכמה על אופן התשלום של הנזק. ניסיון זה לא צלח עקב חילוקי דעות בנוגע לפריסת התשלומים.

אי לכך מימש התובע את הביטוח שהיה לו אצל חברת הביטוח איילון המבטחת את רכבו וזו כיסתה את התשלום שנדרש לשלם למוסך, למעט הסכום אותו נדרש לשלם במסגרת ההשתתפות העצמית העומד על סך 2111 ₪, ולמעט עלות כינון הביטוח מחדש העומד על סך 217 ₪. הסכום אותו קיבל התובע מחברת הביטוח עמד על 6617 ₪ (כמפורט בנספח המכונה 'אישור הפסדים מחברת הביטוח'). החברה לא הסכימה לשלם לתובע את סכום ירידת ערך הרכב העומד על סך של 1225 ₪ (כמפורט בנספח המכונה דו״ח שמאי עמ' 3).

חברת הביטוח תבעה את הנתבעת בסכום אותו שילמה החברה לתובע והגיעה עם הנתבעת להסדר תשלומים של 500 ₪ בחודש, בו עומדת הנתבעת.

התובע תובע מהנתבעת לשלם לו את הסכומים הבאים:

1.      2111 ₪ עבור ההשתתפות העצמית אותה נדרש לשלם.

2.      217 ₪ עבור כינון הביטוח מחדש.

3.      ירידת ערך הרכב בסך 1225 ₪.

4.      הנחת העדר תביעות לשלוש השנים הקרובות בסך 493 ₪ לשנה כמפורט בנספח המכונה אישור הפסדים מחברת הביטוח. ס׳׳ה 1479 ₪.

5.      הוצאות משפט אשר שולמו למזכירות בית הדין בסך 200 ₪.

6.      ריבית והצמדה על הפיגור בתשלום מזמן התאונה ועד היום.

הצדדים חלוקים בנוגע לשאלה האם אורות הבלימה של התובע פעלו בשעת התאונה ולטענת הנתבעת היא איננה אחראית לתאונה. כמו כן חלוקים הצדדים באופן פריסת התשלומים שכן התובע מעוניין במספר תשלומים קטן ואילו הנתבעת מעוניינת לשלם במספר תשלומים גדול יותר.

ב. דיון

בית הדין קובע, כי יש בסיס הלכתי לחייב הנתבעת בנזקיו של התובע, כפי הפירוט להלן. הסתייגותה של התובעת בנושא אורות הברקס, שלטענתה לא עבדו ברכבו של התובע, לא התקבלה על ידי בית הדין. ראשית, הנתבעת הסכימה לשלם לתובע את נזקיו, אלא שהיא מבקשת הסדר תשלומים הוגן. שנית, היא משלמת לחברת הביטוח את חלקה ובשני אלו יש לראות הודאה בחבותה בנזק. שלישית, מצב בו שני אורות העצירה אינם פועלים, הוא בבחינת מיעוט שאינו מצוי. הנתבעת לא הביאה כל ביסוס לטענתה, ביסוס שיכול היה ליצור לבית הדין ספק בדבר. ובנוסף, גם בשעת הטענה עצמה, הדברים לא שכנעו את בית הדין בכנותם.

למרות שהנתבעת משלמת לחברת הביטוח, תשלום זה מתייחס רק לחלק שחברת הביטוח שילמה לתובע. לתובע עומדת הזכות לתבוע את סכום ההשתתפות העצמית שלא שולם לתובע וגם לא נתבע על ידי חברת הביטוח מן הנתבעת. בנוסף, לתובע נזקים נוספים, שלא כוסו על ידי החברה, וכדלהלן.

התביעה מורכבת מרכיבים שונים, ונפרט את הכרעתנו בכל אחד מן הסעיפים.

1.      השתתפות עצמית, וניכוי עבור כינון.

בית הדין מחייב את הנתבעת בכל הסכום של ההשתתפות העצמית. חוב זה הוא מעיקר הדין.

חברת הביטוח, נכתה מן הסכום ששולם, סכום של 217 ₪ עבור העמדת הביטוח במצב בו הוא היה לפני התאונה (כיוון שהסיכון הביטוחי התממש), דהיינו על מנת שיהיה לתובע ביטוח מלא.

כיוון שסכום זה הוא הפסד ישיר, יש לחייב עליו בהתאם לסמכויות שנתנו לבית הדין בשטר הבוררות, וכדלהלן.

2.      ירידת ערך.

התובע תבע סך של 1225 ₪ בשל ירידת ערך הרכב, על פי הערכת שמאי.

בית הדין דוחה תביעה זו, בשל העובדה שהנזק לא גרם לפגיעה בשלדת המכונית. החלפת כנף הרכב, אינה מפחיתה את ערך הרכב, ולפעמים, ברכב בגילו של הרכב הניזוק, אף עשויה להעלות את ערכו.

3.      ״העדר תביעות״ של שלוש שנים.

התביעה עבור הפסד הזכות לביטוח במעמד של ״העדר תביעות״ במהלך שלוש שנים. מעלה שאלה הלכתית מורכבת. מחד, אין זה נזק ישיר. על פי ההלכה, נזק ישיר הוא נזק בו חפץ מסוים ניזוק נזק פיזי, ובשל כך ערכו ירד. כאן, ערך הרכב לא ירד, אלא שהתובע הפסיד זכות ממונית.

בנוסף, הזכות הממונית אינה וודאית. שכן, אם יאלץ במהלך שלוש השנים הקרובות לפנות אל חברת הביטוח בתביעה נזיקית, מכל טעם שהוא, הוא יפסיד בכל מקרה את הזכות לביטוח במעמד של 'העדר תביעות'.

משמעות הדבר, שהערך האמיתי של זכות זו, אינו ההנחה לשנה כפול שלוש, אלא פחות מכך.

נראה, שמן הבחינה ההלכתית, נזק זה פחות מגרמא, שכן גרמא הוא מצב בו ערך נכס מסויים יורד, אך לא מחמת מעשה שנעשה באופן ישיר. אך כאן לא פחת ערכו של שום נכס.

שיקול נוסף הוא, שהנתבעת, לאחר הנזק, הסכימה לשלם לתובע את מלא הסכום. אלא שהצדדים לא הגיעו לעמק השווה לגבי הסדר התשלומים. כיוון שלאור מצבה הכלכלי של הנתבעת, לא ברור שתביעתו לתשלום תכוף עמדה בקריטריונים ההלכתיים, יתכן שעמידתו על זכותו, היא עצמה שגרמה לו את ההפסד של העדר התביעות. מן הצד השני יש לציין בהקשר זה, שהנתבעת הודתה שהקשר עימה היה לקוי והיא לא ענתה לפניות שונות של התובע.

מאידך, הצדדים הסמיכו את בית הדין בהסכם הבוררות, לחייב גם בנזקי גרמא ונזקים עקיפים ומניעת רווח.

בית הדין עושה שימוש בסמכות זו, לאחר הפעלת שיקול דעת רחב, המתייחס להיות הנזק בגדר הנזקים השכיחים, לכוונה להזיק, להיקף הנזק ולחובתו של המזיק לפייס את הניזק גם על נזקים עקיפים שגרם.

על רקע כל השיקולים שנמנו לעיל, קבע בית הדין שהנתבעת תפצה את התובע בהפסד העדר תביעות של שנה אחת בלבד בסך של 493 ש׳׳ח, סכום שבעת הדיון כבר הפסיד אותו הנתבע, כפי שהוברר לבית הדין במסמכים שהוגשו על ידי התובע.

4.      הוצאות משפט

שני הצדדים ישאו בהוצאות המשפט בשווה. התובע שילם אגרה של 200 ₪. על כן תשיב לו הנתבעת 100 ₪.

5.      ריבית פיגורים

בתנאי השוק בתקופה זו, בית הדין לא מצא לנכון לחייב את הנתבעת ריבית פיגורים על עיכוב התשלומים מצידה.

ג. פסק הדין

1.     סה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך של: 2921 ₪.

2.     פריסת התשלומים - בית הדין מתחשב באפשרויות התשלום של הנתבעת בכל הנוגע לפריסת התשלומים לכן בית הדין מחליט כי הסכום כולו יחולק לעשרה תשלומים הראשון בעשירי לחודש (מועד כניסת המשכורת) והבאים בכל עשירי בחודש. תשלום ראשון של 293 ₪ ועוד 9 תש' של 292 ₪.

בית הדין יעקוב אחרי ביצוע התשלומים בפועל: הנתבעת תשלח את השובר מהבנק לאחר כל תשלום. הכסף יופקד לחשבון התובע.

3.     פסק הדין ניתן ביום י"ב אייר תשס"ט, 6 במאי 2009.

  

___________________

___________________

___________________

הרב שלמה אישון, אב"ד

הרב אהרן כץ

הרב סיני לוי

תגיות

עשיית פשרה - כשיש צדדים לחיוב ויש צדדים לפטור הכרעה בין טענות - כשטענות אחד הצדדים אינן נראות לבית הדין פרק הזמן לביצוע הפסק - דחיית הביצוע - מסדרין לבעל חוב גדרו - נזק עקיף החייבים בגרמא - המתכוון להזיק ביטוח - אחריות המזיק לדמי הביטוח שנגרמו מכיסוי נזקיו על ידי חברת הביטוח של הניזק - כשחויב הניזק דמי ביטוח כתוצאה מהתשלום החייבים בגרמא - נזק שכיח ורגיל - משום קנס שומת הנזק - שומת הנזק בנזיקין - בנזיקין אחריותו של הגורם לנזק - לרצות את הניזק בנזיקין - התחלת תשלום כהודאה בחבות בנזק בנזיקין - הסכמה לשלם כהודאה בחבות בנזק בנזיקין - מזיק שטוען למיעוט שאינו מצוי ביטוח - אחריות המזיק לדמי ההשתתפות העצמית על ידי חברת הביטוח של הניזק - אחריות המזיק לדמי ההשתתפות העצמית עדות מומחה - אי הישמעות לעדות מומחה נזק לזכות ממונית - נזק לזכות ממונית מעמד "העדר תביעות" - אחריות המזיק להפסד מעמד "העדר תביעות" גדרו - זכות ממונית גדרו - זכות ממונית שאינה וודאית גדרו - הבחנה בין גרמא לגרימת הפסד זכות ממונית אחריותו של הגורם לנזק - כשלא ירד ערכו של נכס מסוים אשם תורם - הפסד שנגרם מהתעקשות הניזק על תשלום שלא כדין נזק לזכות ממונית - זכות ממונית שאינה וודאית הטלת הוצאות הדין על שני הצדדים - הטלת הוצאות הדין על שני הצדדים ריבית - אי חיוב ריבית על עיכוב בתשלום עקב תנאי השוק