בס"ד
מס. סידורי:342

נזק לאחר שימוש במקרר ללא רשות

שם בית דין:ארץ חמדה גזית שדרות
דיינים:
הרב בר-אלי אריאל
תקציר:
משפחה התארחה במסגרת שבת המאורגנת ע"י עמותה מסוימת. המשפחה שוכנה בפנימייה בחדר אשר היה בו מקרר השייך לבחור ישיבה. הבחור לא ידע על האירוח והאורחים חשבו שהרשות לשימוש בחדר כוללת את המקרר. כאשר הבחור חזר לחדרו גילה שהמקרר התקלקל. הבחור תובע השתתפות בעלות התיקון. הבחור הסכים לתבוע את העמותה במקום את המשפחה.
פסק הדין:
בית הדין פסק כי לא סביר שהנזק נגרם מפשיעת המשפחה ולא נמצאה עילה לחייב את המשפחה אף לא בדמי שימוש.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: ד' אב תשס"ז

התובע: א, בחור ישיבה, בעל המקרר

הנתבע: ב, עמותה מסוימת

עובדות וטענות

תיאור המקרה

משפחה מסוימת (להלן, המשפחה) התארחה בשדרות במסגרת שבת הזדהות המאורגנת ע"י עמותה מסוימת.

המשפחה שוכנה בפנימיית הישיבה בחדר אשר היה בו מקרר השייך לאחד מבחורי הישיבה.

הבחור לא ידע שהכניסו אורחים לחדרו והאורחים חשבו לתומם שהרשות לשימוש בחדר כוללת את המקרר. כאשר הבחור חזר לחדרו ביום ראשון הוא גילה שהמקרר אינו עובד. טכנאי שבדק את התקלה מצא שהמדחס התקלקל.

טענות התובע 

התובע רוצה השתתפות במחיר תיקון המקרר על סך 1000 ₪. אפשרות אחת היא שימוש לא סביר במקרר, אפשר שאחד הילדים השאיר את המקרר פתוח וזה גרם לעבודה רציפה של המדחס.

בכל מקרה אין רשות שימוש במקרר פרטי לכן יש פה דין של שואל שלא מדעת החייב באונסים.

טענות הנתבע 

נציג העמותה, טוען המקרר ישן ופשוט הגיע זמנו ללא קשר לשימוש בשבת.

בירור הדין

מי הנתבע? 

התובע פנה לעמותה בתביעה לפיצוי, הוברר לתובע שיש לו אפשרות לתבוע את המשפחה ישירות. אולם התובע נעתר לבקשת העמותה וויתר על זכות התביעה מהמשפחה [יש כאן וויתור על אפשרות הודאת בעל דין - אפשר שהמשפחה הייתה מודה שהמקרר היה פתוח הרבה זמן וזה גרם לקלקול].

העמותה הסבירה לתובע שהמשפחה באה בהתנדבות לעיר ובמשך השבת נגרמה למשפחה אי נעימות, לכן לעמותה חשוב להשתיק את התביעה על מנת לא ליצור אי נעימות נוספת. מנגד העמותה קיבלה על עצמה לשלם במקום המשפחה אם בית הדין יחייב. כלולה בכך קבלה על עצמם שכל הטענות של העמותה הם רק בגדר ספק, שהרי הם לא פונים למשפחה וממילא אין להם אפשרות לטעון טענה ודאית. כל זה כלול בכלל ההסכמה[1] של העמותה לשלם במקום המשפחה.

חיוב מדין מזיק

לגופו של עניין, הטענה ששימוש לא אחראי במקרר מצד המשפחה גרם נזק, זו טענה קלושה. קשה להעלות על הדעת שהמקרר הושאר פתוח שעות ארוכות אנו עוסקים במשפחה מהיישוב, יותר מסתבר שסיבת התקלה היא כפי שאמר הטכנאי - מדחס ישן מתקלקל מאליו.

חיוב מדין גנב

חיוב גניבה קיים רק אם ישנו מעשה הוצאה מרשות הבעלים, כך למדנו במשנה בבבא קמא "היה מושכו ויוצא, ומת ברשות הבעלים, פטור"[2]. כאן לא נעשה מעשה הוצאה מרשות הבעלים, השימוש במקרר היה בתוך חדר הפנימייה.

חיוב מדין שואל שלא מדעת

אולם יש לדון מצד חיוב שואל שלא מדעת- גזלן הוא[3]. מצאנו דעה המחייבת שואל גם ללא מעשה קנין. נתיבות המשפט (שמ, ח) חידש: שואל מתחייב באחריות שמירה ברגע שהתחיל להשתמש בחפץ אף שהוא עדיין ברשות הבעלים. אם כך גם שואל שלא מדעת יתחייב כבר על ידי השימוש.

ומכאן שלמשפחה יש דין של שואל שלא מדעת החייב אף באונס, אף שאין הוצאה מבית הבעלים[4].

יש להביא בחשבון את הנסיבות: המשפחה חשבה בתום לב שהיא משתמשת ברשות במקרר לכן אין לה דין גזלן. אדם לא הופך לגזלן כאשר הוא חושב שיש לו רשות, ואין לו שום כוונת זדון להוציא את החפץ מיד הבעלים (קצות החושן שמח, ד: "בגניבה אינו מחייב בשוגג", עיין עוד נתיבות המשפט שמח, ט).

בנוסף ניתן לראות את גמר השימוש במקרר כמעשה החזרה של המקרר. יש עדות על כך שהמקרר היה תקין במשך השבת לכן נחשב הדבר להחזרה. ולמרות שלא היתה מודעות של הבעלים נחשב החזרה (רמ"א חו"מ רצב, א - שואל שלא מדעת שהחזיר את החפץ למקמו הראשון פטור).

לאור מה שהתבאר אין לנתבע מעמד של גזלן לכן הוא פטור מאחריות על הנזק למקרר.

חיוב על השימוש במקרר 

יש לדון על תשלום דמי ההנאה מהמקרר. בדרך כלל גנב קונה את החפץ בקנייני גזילה לכן הוא פטור מתשלום עבור השימוש בנכס הגנוב. לעומת זאת אדם הנהנה מחפץ חבירו חייב לשלם לו שו"ע חו"מ שסג). עלות ההנאה היא: ההפרש בין חדר באכסניה ללא מקרר, לחדר עם מקרר, מדובר בסכום של כ- 20 ₪.

לא כל הנאה מחייבת תשלום לפעמים כופין על מידת סדום לכן "זה נהנה וזה לא חסר פטור" (פני יהושע בב"ק כ). השאלה האם ישנו חסרון כל שהוא למקרר, שהרי בתוספות (כתובות ל, ב) מובא שניתן לחייב בגלל חסרון פחות משוה פרוטה ולגלגל בזכותו תשלום מלא של ההנאה (אצלנו 20 ₪).

החיסרון שנמצא במקרר לאחר השימוש הוא לכלוך. בנוסף יש לטעון שבחפץ חשמלי כל שימוש הגורם להפעלת המנוע גורר בלאי למנוע, הפעלה מחודשת הנגרמת על ידי פתיחת הדלת גורמת לתרמוסטט ולמנוע בלאי. דעת רוב הדיינים[5] לפטור משום שלכלוך אינו הוצאה כספית ואינו בגוף החפץ, וכן הבלאי למנוע, אינו משמעותי.

מסקנה

  1. העמותה בשם המשפחה פטורה מתשלום הנזק למדחס.
  2. גם לגבי האוכל שהיה במקרר והתקלקל אין אחריות לעמותה על כך הם לא גרמו את הקלקול במדחס.


[1] התוקף לקבלה כזו ניתן לבאר מדין ערב - תמורת המחילה של התובע הם התחייבו לשלם. ניתן לבאר שאף ללא מחילת התובע ההסכמה הזו בפני בית דין היא המחייבת כמו שאדם מקבל על עצמו לשלם אם חבירו ישבע.

[2] המשנה מחדשת שם: אם היה אדם נוסף אשר גרם לטעות ובגללו יצא החפץ מרשות הבעלים, המשלח חייב. וביאר התוספות: בשוגג יש שליח לדבר עבירה.

האם העמותה אשר הטעתה את המשפחה מתחייבת מדין שליח לדבר עבירה בטעות? כלומר, האם המשפחה מחייבת את העמותה שהרי פעלה בשליחותה?

מבירור שעשינו עולה שנציג העמותה לא אמר מפורש למשפחה שניתן להשתמש בכל החפצים המצויים בחדר. אם כך לא הייתה כאן הוראה מפורשת, העמותה יכולה לטעון כנגד המשפחה: הייתם צריכים להעלות בדעתכם שהמקרר פרטי, הרי אין זה שכיח שישיבה מעמידה מקרר בחדרי פנימייה.

[3] התובע אמר שאם היו מבקשים ממנו רשות הוא היה מסכים. הש"ך (חו"מ שנג, א) סובר שזה מספיק. כל מקרה שברור שהבעלים מרשים אין צורך לשאול אותם במפורש. נראה שכאן המצב מורכב. בימי החול התובע אינו מאפשר לכל התלמידים להשתמש במקרר שלו. אם כך לא ניתן לדבר על רשות ברורה כלפי כל אורח.

[4] ניתן לחייב מדין "שליחות יד" ואז אין צורך במעשה קנין אלא בשימוש בלבד. אומנם התנאי לכך הוא לתת למשפחה מעמד של שומר על המקרר. נחלקו הראשונים האם שומר מתחייב באחריות ללא מעשה קנין (שו"ע חו"מ רצא, ה) מכל מקום אף למחייבים יש לפטור כאשר השימוש נעשה בשוגג כמבואר לקמן. יעוין בספר פתחי חושן פרק ב ס"ק מט הדן בקבלת שמירה על חפצים המונחים בבית מושאל, לכולי עלמא.

[5] להסבר הפני יהושע לפטור זה נהנה וזה חסר משום כופין על מידת סדום ניתן לומר שחסרון, כל שהוא, גורם לכך שאין כאן מידת סדום.

תגיות

הכרעה בין טענות - הכרעה בין טענות סתומות בלי ראיות גדרה - כשאין כוונה להוציא את החפץ מרשות בעליו השבת הגזלה - דמי השימוש בחפץ הגזול הכרעה בין טענות - כשטענות אחד הצדדים אינן נראות לבית הדין הצורך בקנין - הצורך בקנין הכרעה בין טענות - כשבית הדין הכריע שאין בידי הצדדים לטעון טענת "ברי" נתבע כמרשה - התחייבות על ידי המורשה לשלם כל מה שיחוייב מרשהו נתבע כמרשה - אופן התחייבות המורשה נתבע כמרשה - הסכמת התובע להרשאה מעשים שמתחייבים מדין ערב - בקשה של מורשה מהתובע שיתבע אותו במקום את הנתבע דרך עשייתו - בפני בית דין השבת הגניבה - מועד חלות החיוב גדרה - מתי נוצר חיוב על הגנב שליחות לביצוע הגניבה - אחריות השליח והשולח אין שליחות לדבר עבירה - בשוגג מינוי מכללא - אמירה לא מפורשת דברים שצריכים קניין - שאלה שואל שלא מדעת - דינו שואל שלא מדעת - אם צריך קנין על מנת להתחייב שואל שלא מדעת - כשהשתמש בתום לב השבת החפץ השאול - השבתו ללא ידיעת הבעלים השבת החפץ השאול - שואל שלא מדעת שהשיב את החפץ למקומו הראשון שואל שלא מדעת - כאשר ברור שהבעלים היו מרשים אם היו יודעים בפקדון - שליחת יד בפקדון בפקדון - קבלת אחריות על ידי השומר בשליחות יד - חייב אפילו באונסין - בשוגג פטור בשליחות יד - חייב אפילו באונסין - אין צריך קנין להתחייב בשליחות יד השבת הגניבה - דמי השימוש בחפץ הגנוב סוגי הקניינים - קנין גזילה רכישת בעלות בחפץ הגזול - פטור מדמי שימוש בחפץ הגזול כשנהנה מרכוש חברו - דווקא כשאין חסרון אפילו של פחות משווה פרוטה כשנהנה מרכוש חברו - אם לכלוך נחשב חסרון כשנהנה מרכוש חברו - אם בלאי של מכשיר חשמלי נחשב חסרון שיקולים ונסיבות המשפיעים על הפסיקה - תום לב