בס"ד
מס. סידורי:313

תוספת לקבלן על העסקת עובדים לא ערבים

שם בית דין:קרית ארבע
דיינים:
הרב ליאור דוב
הרב אליהו אהרון
הרב אילוז שלום
תקציר:
חברת בניה דרשה מהעמותה שהזמינה ממנה עבודה תוספת שכר עקב התייקרות עלות הבניה עקב דרישה שהתחדשה שלא להעסיק פועלים ערבים. העמותה הסכימה ולאחר דין דברים הסכימו על מפקח שייקבע את סכום התוספת. העמותה מערערת על קביעת המפקח. לצדדים עוד תביעות הדדיות.
פסק הדין:
בית הדין הכריע לפשרה בין הסכום שציין המפקח לבין הסכמת העמותה וכי במקרה כזה אין בונוס לקבלן וכי העמותה פטורה מהריבית.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: א' אב תשס"ד

תשס"ג/2

שבין: חברת א' המיוצגת ע"י מר א'.

לבין: אגודה ב' המיוצגת ע"י מר ב'.

עיקרי התביעה:

בחודש אדר תש"ס נחתם חוזה בין חברת א' ובין אגודה ב' לבניית תקרה.

החברה התחייבה לבצע את העבודות בתוך 3 חודשים.

העבודה הייתה אמורה להתחיל בתאריך ח' אדר תש"ס, יום בו נחתם החוזה וניתן לחברה צו להתחלת עבודה ע"י אגודה ב'.

כעבור שבוע הודיעו אגודה ב' לחברה לעכב את תחילת העבודה בשל העדר אישורים ממשלתיים וכדו'.

עיכוב זה נמשך עד סוף חודש תשרי תשס"א (עם פרוץ מלחמת אוסלו), בזמן זה קיבלה החברה את האות לתחילת העבודות אע"פ שעדיין לא היו אישורים מתאמים (יש לציין שתוך כדי העבודה הגיעו האישורים הנדרשים).

אלא שאגודה ב' הודיעו לחברה שעקב מלחמת אוסלו שנפתחה, יש לבצע את העבודות ע"י פועלים יהודים או זרים בלבד (אך לא ע"י פועלים ערבים) פרט שהוא שינוי מהחוזה המקורי.

העבודות בפועל התחילו בתחילת חודש חשוון.

מהר מאוד התברר לחברה שהדרישה (החדשה) של אגודה ב' לעבוד רק לא עם פועלים ערבים מעלה את מחיר העבודה וזה בשל:

א.      שקשה מאוד להשיג פועלים זרים (שיגיעו למקום) או יהודים לעבודות אלו.

ב.      עלותם של פועלים אלו גבוהה מעלותם של פועלים ערבים (לטענת החברה עלותם של פועלים אלו היא פי 2 מעלותם של פועלים ערבים דבר שאגודה ב' לא כ"כ מסכימים לו).

ג.       תפוקתם של פועלים אלו קטנה בהרבה מתפוקת עבודתם של פועלים ערבים (לטענת החברה תפוקת פועלים לא ערבים הוא כ 50% מתפוקתם של פועלים ערבים גם פרט זה אגודה ב' לא כ"כ מסכימים).

כמו כן בשל פתיחת מלחמת אוסלו התייקרו מחירי חומרי הבניין.

בעקבות זאת פנתה החברה לאגודה ב' במכתב מיום 29/11/00 וביקשה תוספת במחיר מהמחיר שנקוב  בחוזה, תוספת של 35%.

אגודה ב' אמנם נתנו את הסכמתם העקרונית שיש להוסיף לחברה על המחיר שקבוע בחוזה, אך טענו שתוספת של 35% נראית להם כגבוהה מדי, לכן נקבע לקיים פגישה בין הצדדים לדון בגובה התוספת.

יש לציין, שאגודה ב' טוענים שבמשך כל זמן העבודות פנו לקבלן כמה וכמה פעמים וביקשו ממנו פירוט מדויק של התוספת שביקש (שגבוה בהרבה מהסכום הנקוב בחוזה), אך הקבלן לא נתן להם שום מסמך כזה. ואעפ"כ בשלבים הראשונים של העבודות שילמו חשבונות ביניים (של תוספות) שהוגשו ע"י הקבלן ואושרו ע"י המפקח. אולם בשלב מסוים כאשר הקבלן עדיין לא הגיש חשבון מדויק ומנומק הודיעו לו אגודה ב' שמעתה ואילך לא ישלמו תוספות.

הפגישה בין חברת א' ובין אגודה ב' התקיימה בתאריך י"ד כסלו תשס"א בקניון ישראל בירושלים, בפגישה היו נוכחים: ג' מטעם אגודה ב' וא' מטעם החברה, כמו כן השתתף בפגישה זו המפקח מטעם אגודה ב' מר מ' באמצעות הטלפון.

בפגישה זו טען ג' שתוספת של 35% היא כוללנית מידי ונראית לו גבוהה, לכן סוכם:

א.      החברה תפרט את תביעותיה לתוספת במכתב מפורט למפקח הנ"ל.

ב.      המפקח הוא זה שיאשר ויקבע את גודל התוספת.

ואכן בתאריך כ' כסליו תשס"א נשלח מכתב מצד החברה למפקח ובו מפורטים כל התוספות שהם מבקשים בעקבות פתיחת מלחמת אוסלו.

המפקח מר מ' שהוא כזכור מפקח מטעם אגודה ב' אישר לתשלום תוספת לחברת א' בסך של 830,805 ש"ח לפני מע"מ ולפני ההתייקרויות.

בשלב זה נוצר וויכוח בין אגודה ב' ובין חברת א' (ובעקבותיו נתקיים דיון זה).

חברת א' טוענת שיש לשלם לה את התוספת שקבע המפקח שהוא מצד אגודה ב', כמו כן אגודה ב' הם שאמרו שמפקח זה הוא שיקבע את גובה התוספת. ועוד מדגישה חברת א' שכיון שסוכם בפגישה זו שהמפקח הוא זה שיקבע את התוספות, לכן המשיכה החברה בעבודת הפרוייקט בידיעה ברורה שבסוף הם יקבלו את התוספת ע"פ מה שיקבע המפקח, ולכן יש לשלם להם את מה שקבע המפקח.

אולם אגודה ב' טוענים שאין לקבל את המלצת המפקח אע"פ שהוא מטעמם וזאת בשל כמה סיבות והם:

א.      אמנם הם נתנו את הסכמתם שהמפקח יאשר את הסכומים אך לא הייתה כוונתם שהמפקח יהפוך אוטומטית לבורר ביניהם (אלא הבורר הוא ע"פ מה שנקבע בחוזה בית הדין שבקרית ארבע).

ב.      המפקח היה צריך לאשר את הסכומים כדרך שמפקחים מאשרים סכומים דהיינו עם פירוט מלא ומוסבר ומקובל ע"פ משרד השיכון וכדו'.

ג.       החשבונות שהוגשו ע"י החברה למפקח היו מוטעים (כפי שמפורט בסיכום טענות היישוב ב' סעיפים 8.א ליקויי חישוב), ובעקבות כך גם המפקח טעה.

ד.      המפקח בעצמו טעה בחשבונות אלו (כפי שמפורט בסיכום טענות היישוב ב').

ה.     ככלל טוענים אגודה ב' "לתיקוני שדרתיך (את המפקח) ולא לעיוותי".

בעקבות כל זה טוענים אגודה ב' שאין לקבל את הסכום שנקב המפקח.

ועוד טוענים ביישוב ב' כי הם הסכימו לתוספות במחיר אבל אך ורק לתוספות שנובעות מדברים הנובעים מהמצב הביטחוני במצב החדש שנוצר, ולא מדברים אחרים כגון טעויות של החברה בהערכת העבודה וכדו'.

כמו כן יש לבית הדין לקבוע עמדה לגבי התביעה שכנגד והיא תשלום מצד החברה לאגודה ב' של נזקים שנעשו ונתגלו אח"כ ע"י החברה (כפי שמפורט בסיכום טענות היישוב ב' סעיף מס 8.ב ליקויי ביצוע) אלא שלחברה יש טענות שכנגד לטענות אלו. (כפי שעולה מתשובת החברה למסמך הנ"ל).

כמו כן יש לבית הדין לקבוע עמדה לגבי התביעה שכנגד והיא תשלום מצד החברה לאגודה ב' של קנס פיגור בלוח הזמנים כפי שנקבע בחוזה, שע"פ טענת הנתבעים החברה פיגרה במשך 60 יום.

והנתבעים אגודה ב' מבקשים קנס בסך של 10% מערך הנקוב בחוזה (כפי שמפורט בסיכום טענות היישוב סעיף 8.ג) אלא שגם לטענות אלו יש לחברה טענות שכנגד (כפי שעולה מתשובת החברה למסמך הנ"ל).

בירור הדין

הבירור הזה נמשך הרבה זמן בגלל כל מיני סיבות שבדרך כלל לא נמשך ככה בבית הדין, והסליחה מכל הצדדים אם העיכוב היה מצד בית הדין.

לאחר שמיעת הצדדים וקריאת התקצירים שהגישו התובעים והנתבעים בית הדין בא לכלל מסקנה זו.

היות ואגודה ב' בעצמה הסכימה בשעתו לשלם לחברה תוספת 35% עד סך 635,805 ש"ח ואילו המפקח מר מ' אישר סך 830,805 ש"ח, נראה לבית הדין בתור פשרה הקרובה לדין, שיש לחלק את ההפרש שהוא 195,691 ואגודה ב' ישלמו עוד 98,000 ש"ח לחברה על הסכום הבסיסי שהסכימו עליו.

בית הדין סבור, למרות שיש מקום לטענה שהם לא קיבלו את פירוט הביצוע, בכל זאת המפקח שהסכימו עליו שהוא יהא המאשר את הביצוע, קשה לומר שהוא סתם קבע מחיר, ולכן יש לקבל את הפשרה כפי שמציע בית הדין.

לגבי שאר הטענות - ליקוי ביצוע, בונוס וריבית שנגרמה לחברה, היות ולכל התביעות ישנן תביעות שכנגד שנציג הישוב כעת מנה, ליקוי ביצוע ונזקים, ואילו נציג החברה טען לעומתו שכל מה שביצעו זה היה באישור הקונסטרוקטור מר ק', קשה לקבוע מי צודק. בית הדין צריך להיות בעצמו בקי בסדרי בניה וניהול, וזה היה רק בזמן הסנהדרין. ביחס לבונוס סביר להניח שזה ניתן היה אם כל העבודה היתה מתבצעת לשביעות רצון המזמין, אולם בנסיבות שכעת שיש להשיב טענות נגד הביצוע מסתבר לומר שהם יכולים לטעון אדעתא דהכי לא הבטחתי בונוס. ביחס לרבית בבנק, היות ויש דעה שצד הגורם פטור מטעם גרמא לכן קשה לחייב, אם כי ישנה דעה שחייב במציאות שכזאת (עיין רמ"א חו"מ סי' רצ"ב סע' ז', ונתיבות המשפט שם ס"ק י"ג).

כל הסכומים הנ"ל הם לפני מע"מ.

מכל הסכום שנקבע ע"י בית הדין יש לנכות את מה שבינתיים שילמו לחברה על החשבון. כמובן שהצדדים ישבו ביחד לברר כמה כבר שולם, ואת היתרה שאגודה ב' ישלמו לא יאוחר משלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידם. 

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

הרב דוב ליאור                  הרב אהרון אליהו                    הרב שלום אילוז

תגיות

גרם להוצאות - גרם לנושה חיוב ריבית בבנק פרק הזמן לביצוע הפסק - שלושים יום עשיית פשרה - כשיש פער גדול בין הערכת המומחה לסכום התביעה עשיית פשרה - כשמומחה מוסכם העריך את החוב ללא נתונים סמכויות וחובות - על בית הדין להיות בקי בסדרי בניה וניהול תנאים בחוזה - בונוס בחוזה היזקקות בית הדין לתביעה - בתביעה הדורשת מומחיות בתחום מסוים החייבים בגרמא - כשאיחר בהחזרת החוב וגרם הוצאות לנושה היקף האיסור ותקפו - כשלמלווה נוצר חיוב ריבית עקב איחור בהחזרת ההלוואה