בס"ד


מס. סידורי:2647

תרומות במסגרת "מצ'ינג" שנגנבו אם חייבים גם על דמי ההכפלה

שם בית דין:היכל המשפט
דיינים:
הרב רוטמן מיכאל חיים
תקציר:
שני בחורים התרימו כסף בתוכנית ישנם תורמים שהסכימו להכפיל את הסכום שיאסף. הנהלת הארגון אמרה שישלמו להם ע"פ אחוזים מסך התרומות שיאספו. בלילה הם הניחו את הכסף בתיק תחת המיטה. ולאחר זמן נמצא שנגנב סכום גדול.
פסק הדין:
הבחורים פטורים על הגניבה אך לא יקבלו את שכרם.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

הדיון:

שני בחורים אספו כסף לקמפיין מעצי'נג והנהלת הקמפיין הבטיח לשלם להם אחוזים מסך התרומות שיאספו בדבר טורחם, ומתן שכרה בצידה. והנה בלילה לאחר שאספו במשך כל היום בעמל וביזע עצומה וחזרו לישיבתם ספרו את הכסף והנה הוא קרוב ל-14,000 ₪ ולאחר מכן בשל השעה המאוחרת הניחו הכסף באחד התיקים אשר מתחת למיטתם, וזה היה בער"ש ובמוצ"ש שוב ספרו את הכסף ומצאו שחסר סכום של 10,000 ₪ ויש לציין שכאשר נשאלו מי לדעתם מסוגל לעבור על עבירה כה חמורה של חילול שבת אמרו שחושדים בבחור אחד שאינו מבני הישיבה שהתארח בחדרם והוא ידוע זה מכבר כמי שחסר לו קצת יר"ש. ועתה שאלתם:

  1. האם חייבים על הכסף הגנוב?
  2. האם יכולים לתבוע שכר בעבור טרחתם כמסוכם עם האחראי עליהם שהוא לפי אחוזים וא"כ יש עוד לדעת מאיזה סכום יחשבנו האחוזים שבשכרם: האם מהסך הכולל שהיה בקופה בטרם נגנב, או לפי מהשיש עתה בקופה לאחר ניכוי הגניבה?
  3. באם נימא שאנו מחייבים אותם האם נחייב אותם לשלם גם את סכום ההכפלה?

תשובה:

א. בדין כספים אין להם שמירה אלא בקרקע:

בגמ' מסכת ב"מ [מב.], 

אמר שמואל: כספים אין להם שמירה אלא בקרקע.

ומבאר רבא, ששמואל יודה שאם הפקיד בערב שבת בין השמשות שאין חובה להטמינם תיכף אלא לאחר השבת, דלא אטרחוהו רבנן. ואי שהא למוצאי שבת שיעור (-פי' זמן הראוי), למקברינהו ולא קברינהו-מחייב. ואי המפקיד הינו צורבא מרבנן הוא, גם במוצאי שבת אין חובה להטמינם מיד, כיון שהשומר סבור שהמפקיד ידרוש את כספו על מנת להבדיל על הכוס

ומוסיפה שם הגמרא לבאר שבזמן שהתחילו הגנבים לגשש בקרקע כדי לבדוק האם יש מקום חלול שבו הוטמנו הכספים-אין להם שמירה אלא בשמי קורה.ובזמן שהתחילו הגנבים לשבר התקרות-אין להם שמירה אלא ביני אורבי.-בין הלבנים שבכותל. עוד אמר רבא:ומודה שמואל שאם שמרם בכותל מהני, (אי נמי בין הקרנות), והאידנא דשכיחי טפוחאי אין להם שמירה אלא בטפח הסמוך לקרקע, או בטפח הסמוך לשמי קורה.ע"כ.

ועכ"פ מבואר מתו"ד הגמ' שכ"מ שגנבים מחפשים ויכולים למצוא שם, אינו המקום הראוי להטמין בו הכסף ואם עשה כן חייב. ועוד מבו' שם דלשמואל ג"כ בהטמין בכותל מהני בכה"ג.

וכדברי שמואל פסקו כל הראשונים ובראשם הרמב"ם (פ"ב משאלה ה"ד), והרא"ש (שם סי' כ"א), ושם כתב שהמטמין בקרקע יתן עליהם עפר בגובה טפח או יתנם בכותל בטפח התחתון הסמוך לקרקע או בטפח העליון הסמוך לקורה. והו"ד בטור (סי' רצ"א), ושם כתב שאם לא הטמינם כראוי אפי' נתנם בתיבתו ונעל בפניהם ונגנבו חייב. וכן דעת השו"ע (סי' רצ"א סעי' ט"ו):

כספים ודינרים אין להם שמירה אלא בקרקע ויתן עליהם טפח עפר וכו' אפי' נעל עליהם כראוי בתיבה או החביא אותם במקום שאין אדם מכירו ולא מרגיש בו ה"ז פושע וחייב לשלם. עכ"ל.

וא"כ לכאורה נראה פשוט דאותם בחורים שהניחו הכסף מתחת המיטה חייבים, שאין זה כלל מקום לשמור כספים ובפרט שעוד אנשים מסתובבים שם (עיין לקמן בסמוך מ"ש בזה).

ב.] בערב שבת פטור מלהטמין הכסף בקרקע:

אך אמר הג"ר שלמה בארי שליט"א שהיה נראה לפטור את הבחורים מלהטמין הכסף במקום כמו כותל היות וחזרו לישיבה ממש זמן קצר לפני שבת ובגמ' הנזכרת מבואר שמודה שמואל בערב שבת בין השמשות לא אטרחוהו רבנן.

ועי' ברא"ש שם שפירש שהייינו סמוך לערב, ולא בין השמשות ממש, דלא אטרחוהו רבנן לפי שהוא עסוק בכבוד שבת, יעו"ש.

בית יוסף (שם), ובטור כ' ואם הופקדו אצלו בע"ש סמוך לחשיכה אי"צ לטומנם וכו' ע"כ.וכוונתו למ"ש אביו הרא"ש ז"ל וזה נראה דלא כדעת המרדכי.

וכן פסק השו"ע (שם סעי' טז) ונראה פשוט שנקט כדעת הרא"ש והטור ודלא כהמרדכי, עי' ש"ך (שם ס"ק כ"ב), שהרגיש בזה.

ועכ"פ לנ"ד נראה דלכו"ע היו פטורים מלטרוח ולהטמין שהרי לטענתם הגיעו סמוך יותר לביה"ש מאשר לחצי היום. ולכן לא היו צריכיםלהטמין במקום שהוא נחשב להטמנה בקרקע או בכותל.

ג.] חיוב שמירת כספים בקרקע בזמן הזה:

זאת ועוד י"ל שאינם היו צריכים להטמין בקרקע או כיו"ב היות ומצינו דעת הר"י ברצלוני שפסק בהאי מילתא דאף שכך ההלכה שאין לכספים שמירה אלא בקרקע, אבל כך קבלנו מרבותינו שאין הדברים אמורים אלא בשעה שגנבים מצויין ואנשים רמאין מחפשין אחריהם, אבל במקום דליכא כל הני אין צריך לכסותו בקרקע אלא מניחו במקום שמניח מעותיו, ולא עדיף מדידיה. ועל זה סמכו קדמונינו ז"ל. והו"ד בטור (שם) והוסיף מ"ש ע"ז הרא"ש (שם), שראוי לסמוך על קבלתו והכי איתא בירושלמי (ב"מ פ"ג ה"ז)-אם נתנו במקום שרגיל להניח שלו אם היה ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב. ע"כ.

מצינו עוד ראשונים שסמכו ידיהם על דעתו של הר"י מברצילוני וכמ"ש הרמב"ן (שם בד"ה מצאתי), כיון שקבלה היא נקבל בסבר פנים יפות והביא ראיות לדבריו מגמ' דידן ומהירושלמי הנ"ל וכתב שהכל לפי הזמן והכל לפי המקום ודברי שמואל אינה גזרה אלא דברי טעם שכך דרך שמירתם באותו הזמן ובאותו המקום, ע"כ. וכן דעת הנמו"י (ב"מ כ"ג ע"ב ד"ה מתני'), בשם הר"ן ז"ל בחידושיו (ב"מ מ"ב ע"א בד"ה מתני'), וכן כתבו תלמידי הרשב"א. והוסיפו עוד וכ' שבזמן שהגנבים מצויים איו להם מירה אלא בקרקע והיינו דשמואל ומשום הכי כתבוה כל המחברים להא דשמואל, ע"כ.

אמנם בבית יוסף (שם), כתב שמדברי הרמב"ם לא משמע ככל הני ראשונים ממה שכתב וסתם להא דאמר שמואל, כספים אין להם שמירה אלא בקרקע ולא חיק בין זמן לזמן. אלא שסים וכתב שמ"מ  נראה דהשתא לדידן לרמב"ם ז"ל נמי אין כספים צריכין שמירה בקרקע וכל המפקיד  על דעת שישמור כדרך שבני אדם רגילין לשמור באותו זמן הוא מפקיד. עוד כ' בשם המרדכי (שם סו"ס ר"פ) שהביא בשם ר"ת דהא דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע, הוא דווקא לדידהו שהיו להם בתים רעועים בשדות אבל לדידן האידנא אינם צריכם שמירה בקרקע והביאו מהרי"ק (שורש קל"א), ע"כ.

גם השו"ע [שם סעי' יח], פסק כדעת הר"י ברצלוני ושאר הראשונים הנ"ל, ולפי"ז אין לחייב את אותם הבחורים על כך שלא הטמינו הכסף בקרקע כיון דהאידנא לא נהוג.

ד.] שמירה בתיק שתחת המיטה אי הוי שמירה מעולה:

אלא שטען הגר"ש בארי שליט"א שיש לדון האם להניח בתיק שתחת המיטה סכום כסף כה גדול נחשב למקום שמירה שהלא לא נראה שכך דרך בני אדם לשמור כסף תחת מיטתם, וא"כ נראה שהיא פשיעה מצידם שעשו כך.

אך אמנם ראיתי למ"ש בשו"ת תרומת הדשן (סי' של"ג והו"ד בב"י שם), שאם הטמין כר מלא זהובים תחת המיטה, הוי שמירה מעולה, שהוא מקום שאין האנסים ועבדי השלטון וגנבים נותנים לב שיש שם שום ממון, עי"ש.

וא"כ מבואר לדבריו דשפיר עשו שהניחו הכסף בתיק מתחת המיטה, ואף שאין בנ"א נותנים הכסף שם, היא הנותנת שלכן י"ל שהוא מקום המשומר מפני גנבים וכדו' שאין חושבים לחפש שם, בפרט סכום כסף גדול ולכן הוי שמירה מעולה.

ה.] הניח הפקדון במקום שמור, אך היה שם אינשי דלא מעלי:

אלא שיש לדון ולחייבם עכ"פ מצד זה שידעו שישנו בחור שמתארח בישיבה שלטענתם ידוע כאינו יר"ש כלל, וכמו שאמרו כמסיחים לפי תומם וכאשר גילו שחסר הכסף חשדו בו. א"כ לכאורה יש לחייבם מצד פשיעתם שהניחו הכסף במקום שיכל למצוא בניקל (בפרט שלפי הנראה דיברו עמו ע"ז שהם עבדו להתרים אנשים למעצינ'ג ומטבע הדברים מעצינ'ג עובד שמנסים לסחוט כסף מכל הבא ליד ומסתמא ביקשו גם ממנו וידע שכסף מונח בחדר) וזה מבואר להדיא ממ"ש השו"ע הנזכר (שם סעי' יח) שהאידנא אין צריך להטמין הכסף בקרקע היות שאין גנבים ואנשים רמאים מצויים שמחפשים אחריהם.עי"ש. ומזה נלמד שבמקום שיודע שיש אינשי דלא מעלי, הדרינן לדינא דשמואל שכספים אין להם שמירה אלא בקרקע.

ובר מן דין, יש לדון ולחייבם גם אם לא היה אדם זר וחשוד בעיניהם אלא שכל באי הישיבה בחזקת כשרים וצדיקים וכמובן שלא נחשדו על ענין חילול שבת. והוא ממ"ש בשו"ת תרומת הדשן (סי' שלג) וכדבריו נפסק ברמ"א שם (סעי' כ"א), וז"ל:

וכן אם הניח אחרים ליכנס במקום שהפקדון מונח אע"פ שאינן בחזקת גנבים, אם נגנב חייב לשלם, דהוי פשיעה, עכ"ל.

וא"כ בנידו"ד שמדובר בישיבה ובחברי חדר וכן בדרך כלל כל אחד שרוצה יכול ליכנס לחדר חבירו רשאי אף ללא רשות, ודאי הוה פשיעה.

וגדולה מזו מצינו למ"ש בשו"ת תרומת הדשן (שם) דאפי' טוען השומר שמא נגנב קודם שהניח לאחרים ליכנס, דהדין הוא דחייב. וכן נפסק בנתיה"מ (חידושים סק"ל) עי"ש. וביאור דבריו נראה פשוט שעצם המציאות שנתן לאיש זר אפשרות ליכנס למקום השמירה מעיד על תחילת שמירתו ופושע מיקרי וחייב וכ"ש בנידו"ד שידעו שכ"א יכול ליכנס לחדר מלבד חברי החדר שזו נראה כעוד בעיה בפני עצמה.

אמנם יש מקום לפלפל בזה ולומר שיש לפוטרם מכח זה ששלוחם והאחרקאי על המגבית, ידע מראש שהם חוזרים לישיבה, שזהו ביתם, וצורת שמירת חפציהם היא בחדרם בפנימיה בישיבה, וישנם עוד חברי חדר. וכן בדר"כ יודע ששאר בני הישיבה רגילים להיכנס לחדר חבריהם אף ללא נטילת רשות. א"כ י"ל שעל דעת כן הפקיד בידם הכסף.ודבר זה דומה למ"ש הב"י שכבר הבאנו דבריו לעיל בדעת הרמב"ם שבזמן הזה גם הרמב"ם יודה שאין כספים צריכים שמירה בקרקע, שהרי הדבר ידוע שאין דרך בני אדם עכשיו לשמור כספים בקרקע וכל המפקיד הוא על דעת שישמור כדרך שבנ"א רגילין לשמור באותו הזמן הוא מפקיד, עכ"ל.

וא"כ ה"ה בנידו"ד מנהל הקמפיין ידע שבישיבה זה הוא דרך שמירת החפצים אצל בני הישיבה, ועל דעת כן הוא הפקיד. ולכן צ"ל דלא גרע ממ"ש השו"ע (שם סי' יז) שבהתנה הנפקד 'על מנת שלא אטמנם בקרקע' וכן כל דבר ודבר שיניחנו עם שלו, הכל לפי תנאו. עכ"ל.

ומקורו מדברי הטור [שם], שפסק לפי המבואר כן במרדכי (פ' המפקיד סי' ר"פ), והגהות ממימוניות (פ"ד משאלה אות ה') וע"ע בב"ח (שם כא) ובחי'  הגהות שפם (אות ג') שדין זה פשוט הוא דכל תנאי שבממון קיים. ואף כשהניח את שלו במקום שאינו ראוי לשמירה, עי"ש. וגדולה מזו כתב בפרישה (שם אות כא) שדין זה חל אפי' במקום שגנבים מצויים שם, עי"ש.

וא"כ י"ל שה"ה בנידו"ד אף שהיה מצוי שם האורח הנ"ל שאינו יר"ש וחשוד על הגניבה, מ"מ אמרי' דע"ד כן הופקד בידם הסכום וכל הנוהג אצל בחורים בענין שמירת חפציהם והוי כהתנה עמהם מראש, ודו"ק.

ו.] שומר שכר ששמר כראוי ונגנב האם חייב:

והנה בנידו"ד בודאי י"ל שהני בחורים יש להם דין שומר שכר מפני שמקבלים אחוזים על עבודתם, וא"כ יש לדון בכל מה שכתבנו לעיל שכיון שאנו יודעים ששמירת ש"ש חמורה יותר משומר חינם ולכן ש"ש חייב אף בגניבה ואבידה ופטור רק מאונס. והשתא יש לדעת בש"ש שנתן הכסף בקרקע כדינא דשמואל ובכ"ז נגנב הכסף אי נחשב לאונס ויהיה פטור, או כשאר גניבות, וחייב.

ומצינו שנחלקו בזה הראשונים:

התוס' (ב"מ מ"ב ע"א בד"ה אמר שמואל), הוכיח מדברי הגמ' בב"ק (נ"ז ע"א) ששומר שכר חייב ואפי' הטמין בקרקע מאה אמה חייב ולא אמרי' מאי הו"ל למיעבד. ועי"ש במרדכי (שם פ' המפקיד סי' ר"פ) שכתב בפשטות בשם הרמב"ם שבכל אופן ששם את הכסף בקרקע אפי' שומר שכר, פטור, וכ"פ בס' המצוות. והוסיף שר"י פסק שגניבת כספים מן הקרקע גניבה היא ולא אונס וש"ש חייב ושוב הק' מה דהק' התוס' לעיל, מאי הוה ליה למיעבד, עי"ש.

ובענין פסק ההלכה בזה, יעוי' בשו"ע (סי' ש"ג סעי' ב') שפסק כדעת ר"י והביא כן בשם י"א שהשומר שכר חייב בכל גניבה ואפילו כשהטמין מאה אמה בקרקע. אולם הש"ך (שם ס"ק ד') חלק על השו"ע וכ' שהעיקר כהפוסקים דגניבה באונס גמור, פטור בש"ש וכ"פ הרש"ל (פ' הכונס סי' י"א)

וכן נראה דבנידו"ד שהבחורים ש"ש הם, אם היו טומנים בקרקע וכיו"ב הדין הוא שהם היו פטורים לדעת הש"ך, אבל כשלא עשו כן אלא הטמינו מתחת המיטה היה כאן מקום לחייבם. אלא שמ"מ יש לדון לפוטרם, היות ואין דרך להטמין בקרקע וכנזכר, ממימלא אפשר דמה שהניחו בתיק מתחת למיטה, זה כהטמינו בקרקע והוי גניבה באונס ועוד שע"ד כן הפקיד לוי אצלם הכסף ביודעו דרך שמירת חפציהם בישיבה וכמ"ש לעיל.

ועי' בס' ערוך השולחן (סי' שי"ג סוף הל' ז') שהביא מחלו' הראשוניןם הנ"ל וכ' שנראה דהוי ספיקא דדינא וזה דבר פשוט אם ידוע בעיר דרכי השמירה של ש"ש ושמר בשמירה זו דפטור אף לדעת השו"ע, דעל דעת כן מסר לו (כמבואר במרדכי). וכן כשמסר לו דבר לשמור בשכר וידע הנפקד שאין השומר אצל הפקדון ונגנבה באונס גמור, פטור. אבל כשנגנבה שלא באונס גמור אף שלא פשע שנעל כראוי, חייב, דבזה חייבתו תורה אא"כ התנה כן מתחיה או שהמנהג כן, עכ"ל.

ומדבריו נלמד לנידו"ד היות והוא ספיקא דדינא, לכן יש לפטרם כאשר הניחו את הכספים בתיק מתחת למיטה כדברי התרוה"ד הנזכר ששמירה טובה היא. בפרט שע"ד כן סמך האחראי עליהם שכן ישמרו כדרך השומרים בישיבהוכן כמו שסיים שם הערוה"ש וכתב דגם שלא נגנב באונס גמור שפטור כשהמנהג כן,ודו"ק.

ז.] האם יש לדונם לפוטרם מדין שמירה בבעלים:

והנה עוד היה מקום לפטור את אותם בחורים מטעם שמירה בבעלים,היות וביום שלפני התחלת הקמפיין נסע עמהם ושכר בעבורם מחשב ושולחן וכן הסיעם לדפוס לקחת עלונים ופרוספקטים להגברת התעמולה ובאותו זמן סיכם עמהם על תנאיי העבודה, וא"כ הוי הבעלים עושה מלאכה לשומר, שבכה"ג פסק השו"ע (סי' שמ"ו סעי' א' ובסי' רצ"א סעי' כז) שפטור השומר ואפי' פשע בשמירה, ועי"כ נגנב או נאבד החפץ. דין זה נלמד מגזה"כ שנאמר "אם בעליו עמו לא ישלם" (שמות כב,יד),ע"ש.

אלא שבזה יש לפקפק טובא אי נחשב לשמירה בבעלים היות שהשעה שסיכם האחראי עמהם על כך שיחלקו פרוספקטים וכדו' לא היו כלל בגדר שומרים, דעל מה שייך לקוראם שומרים כל עוד לא הגיע הכסף כלל לידם אלא הוא רק בגדר הסכמה לעבוד בעתיד בלבד. אלא שאפשר שבשעה שלקחם לשכור מחשבים וכדו' מאותה שעה הם מתחילים להיקרות שומרים על החפצים שבידם, והוי שאלה בבעלים, היות והאחראי לקחם והחזירם ברכבו עם החפצים.

אך ע"ז יש מקום גדול לפקפק האם בכלל נחשב לשאלה בבעלים, שהרי כל מה שפעל ועשה היה לצורך עצמו ולא לצורכם. ודמי למ"ש בשו"ע (סי' שמ"ו סעי' ד') שבהלך המשאיל לראות שלא יוסיף המשוי, אין זה שאלה בבעלים וברמ"א (שם) בתפס האוכף של הבהמה לתקנת בהמתו לא מיקרי שאלה בבעלים, עי"ש. ויסוד הדבר שכל שהוא לצורך עצמו של משאיל אף שעוזר בזה גם לשואל, לא מיקרי שאלה בבעלים.

וא"כ י"ל דה"ה לנידו"ד דכל מה שהלך לקנת הדברם הנצרכים ולקחם למקום שבו היו צריכים לפעול, הוא לצורכו.טמנם י"ל כ"ז בהתנה עמהם מראש שכן יעשה עבורם, אבל בלא התנה עמהם שיקחם וכדו' וקר אח"כ הציע להם, נראה שאכן נחשב לשאלה בבעלים היות ולמעשה יכול שלא לקחתם כלל וא"כ עזר להם.

ועכ"פ עוד י"ל שגם אם נקבל ההנחה שהייתה זו שמירה בבעלים ולכן יש לפטור אתאותם בחורים, אפי' אם נגדיר את שמירת הכסף כפשיעה שהניוהו מתחת למיטה, מ"מ כ"ז י"ל דווקא בהאמין להם על כן, אבל בחושדם שאינם דוברי אמת יכול להשביעם ב' שבועות. וכמו שכתב הנתיה"מ (סי' רצ"א ביאורים ס"ק ל"ד) להוכיח שאף שכ' השו"ע שהשומר פטור מכלום כשהיה בבעלים, מ"מ דין שומר עליו להיות חייב בשליחות יד ובשבועה דאורייתא שאינו ברשותו ואינו פטור רק משבועה שלא פשע, עי"ש.

וא"כ י"ל דכיון שבימינו אין משביעים,-א"כ הו"ל בגדר אינו יכול להישבע-משלם. וא"כ היה מקום לצדד לפי"ז על הצד שלא היה מאמינם, לחייבם כנהוג בכה"ג שני שלישים מן הכסף שנגנב,ע"כ.

מסקנא דדינא:

אכן למסקנא נראה לפטור את אותם בחורים מסכום של 10,000 ₪ שנגנב והוא מהטעמים שזכרנו:

א.] שבזמן הזה סגי בשמירה בבית ולא בקרקע ובפרט שהניחו במקום שלא עולה על הדעת גנבים לחפש שם כמבואר בתרומת הדשן

ב.] ובפרט שהזמן גרמא בער"ש בזמן לחוץ שאין חיב לשמור במקום שמירה מעולה.

ג.] על דעת זה נכנסו לשמירה שישמרו כדרך שנוהגים בהנחת דברים בישיבה וכמבואר בערוך השולחן.

ד.] גם אם נאמר שפשעו בכך שהניחו במקום שהיו אינשי דלא מעלי או אפי' אינשי דלא מעלי אלא שמצןי שנכנסים לחדר אף שאינו שלהם כנהוג בישיבות הליטאיות, מ"מ יש לפוטרם מדין שמירה בבעלים שאף בפשיעה פטור.

ח.] שכר השומר כשלא שמר כראוי:

והשתא דאייתינן להכי יש לדון אם עכ"פ יצטרך לוי האחראי לשלם להם כל שכרם משלם, דהא מ"מ נגנב להם חלק מהכסף

ושמעתי מהגר"ש בארי שליט"א שטען שהפסידו שכרם והוא מהמבואר בשו"ע (סי' ס"ו סעי' מ') לענין שומר שכר שלא שמר כראוי ונפטר מחמת שבשטרות אינו חייב ומ"מ הפסיד שכרו ובגמ' ב"מ (נ"ח ע"א) משמע שה"ה לענין ש"ש שנגנב או אבד ממנו שנחשב שלא שמר כראוי וכן הוא בשו"ע סי' ש"א (סעי' א) והארכנו בזה במקו"א.

אלא שכאן יש לדון שעכ"פ לא נגנב כל הכסף אלא מיעוטו א"כ י"ל שיצטרך לשלם להם באופן יחסי.

אמנם בשו"ת בית דוד (חו"מ סי' א' והו"ד בפתחי תשובה סי' ש"א ס"ק ב'), שכתב, דאם מסר בידו עשר שטרות והתחייב ליתן לו שכר שמירתן עשרה זהובים, ונאבד אחד מהם בפשיעת השומר באופן דמפסיד שכרו, פשוט דמפסיד שכר כולן וא"צ לשלם לו שכר שמירה כלל אפילו בעד השטרות ששמרן יפה.

ולפי זה נראה דבנידו"ד ג"כ יפסידו כל שכרן היות ונגנב חלק מהתחייבות שמירתם;

וע"ז בעה"ח בעזהי"ת:

מיכאל חיים רוטמן

תגיות