בס"ד


מס. סידורי:2496

תיווך

שם בית דין:דרכי תורה - בראשות הרב אשר וייס
דיינים:
הרב קצנלבוגן הלל
הרב גרטנר צבי
הרב טולדאנו עובדיה יוסף
תקציר:
פסק הדין:
על הנתבע לשלם את יתרת דמי התווך.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: י"ט תמוז תשע"ח

הופיעו הצדדים והציגו טענותיהם, כדלהלן: התובעת הראתה דירה לנתבעים והחתימה את נתבע א' על הסכם תיווך בו התחייב לשלם 2 אחוז + מע"מ באם יקנה את הדירה. התובעת המשיכה ללוות את המו"מ שהתקדם והתבשל עד כדי חתימה על הסכם מכר (בתמורה של 1,940,000 ש"ח), אך ברגע האחרון, ביום שנקבע למעמד חתימת ההסכם, חזרו בהם הנתבעים, בנימוק שאינם מוכנים להתחייב בתשלומים עם לו"ז קבוע, כל עוד לא מכרו את דירת מגוריהם הנוכחית. כעבור שנה ויותר, משסיימו את הליך מכירת דירת מגוריהם, פנו ביזמתם למוכר הדירה שהראתה להם התובעת בשעתו, המוכר הודיע לתובעת על כך וזו פנתה לנתבעים בדרישה שיערבו אותה בסגירת העיסקה וקבלת עזרתה, כאשר לטענתה בכל מקרה יצטרכו לשלם על כך תיווך, הנתבעים התעלמו מפניית התובעת ובסופו של דבר השלימו את העיסקה בכוחות עצמם בסך 1,730,000 ₪ (מחיר נמוך בכ-200 אלף ש"ח ממה שעמדו לסגור בתחילה).

התובעת פנתה לנתבעים בדרישה לקבל את דמי התיווך המגיעים לה עפ"י הסכם התיווך שביניהם, לאחר דו"ד שילמו הנתבעים לתובעת סך 15,000 ₪ ובהתאם חתמה לו התובעת שקיבלה את הסכום הנ"ל כדמי תיווך על הדירה.

תביעת התובעת,לקבל את יתרת דמי התיווך המגיעים לה (בסך 19,600 ₪ פלוס מע"מ) הן עפ"י הסכם התיווך, הן מחמת שלדבריה היא זו שהיתה הגורם היעיל בעסקה זו– לדבריה, אין בהחלטת הנתבעים להחיות את העסקה תוך פנייה ישירה למוכר הדירה, תוך סירוב ללא נימוק או הצדקה לערב התובעת בהמשך המגעים, בכדי לקעקע את אושיות שני הטיעונים דלעיל.

תגובת הנתבעים:

א' חתם על ההסכם בחושך ללא שיכל לקרוא את כל פרטיו, ב' התובעת מילאה את פרטי הדירה בביתהאחרישחתם על ההסכם, ג' הזמן הרב שעבר מאז שהתובעת הראתה להם את הדירה ועד למועד רכישת הדירה, מה גם שבמהלך הזמן הזה יכל לראות את פרטי הדירה בפרסומים רבים, ובהיותו מתגורר גם בבניין סמוך לבניין בו ממוקמת הדירה. ד' במאמץ מרובה הצליח להפחית את מחיר הדירה בכ200 אלף שקל מהמחיר שנדרשו לשלם ע"פ הסכם מכר הראשון שלא נחתם ברגע האחרון. ה' בזמן שחלף התעניינו בדירות אחרות, ואף התובעת חיפשה קונים אחרים. ו' הסכום ששולם לתובעת היה תמורת התביעה כולה.

התובעת לעומתה משיבה לטענות אלו, א' החתימה על הסכם התיווך נעשתה כדין וכנהוג בתחום זה כאשר הנתבע יכול היה לעיין היטב בכל האמור בו. ב' הנתבעים פנו למוכר לרכוש את הדירה כמה חודשים בלבד אחריירידת העסקה הראשונה מעל הפרק, תיכף אחרי שסיימו את הליך מכיר דירת מגוריהם. ג' חלק מהתקופה בה עמדה הדירה למכירה, המוכרים חתמו לה על הסכם בלעדיות שבו כבר איפשרו לה למכור את הדירה בסכום קרוב לסכום בו רכשו הנתבעים את הדירה בסוף.ד' באישור קבלת ה-15 אש"ח אין מחילה כל שהיא, אלא שבכדי להציל מידי הנתבעים מה שאפשר, הסכימה התובעת לקבל כל סכום שיוצע, אך מעולם לא התכוונה בכך לוותר על יתרת סכום המגיע לה בדין, ועל כן מיד לאחר מכן פנתה לבית דין בתביעה על יתרת החוב.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובספרי הפוסקים, הננו להחליט כדלהלן:

פסק דין

א.     חתימה על הסכם, מחייבת, אף אם לא הקפיד או לא יכל החותם לקרוא את הכתוב מחמת חשכת לילה או כל סיבה אחרת, על אחת כמה וכמה בכעין מקרה דנן שמדובר בהסכם תיווך סטנדרטי ומקובל, ללא כל הפתעות או "שפנים" שנשלפו מן הכובע ברגע אמת. כמו"כ אין ממש בטענה שפרטי הדירה מולאו לאחר מכן, אחר שעל דעת כן חתם ולשני הצדדים היה ברור וידוע שהסכם התיווך שביניהם מתייחס לדירה זו שהראתה התובעת.

ב.   על פי ההלכה ולהבדיל על פי חוק, הסכם תיווך מחייב את המקבל שירות ממנו לכל דין וענין, גם כאשר הלקוח מעלה-כבנידון דידן-טיעונים מטיעונים שונים המצביעים לכאורה על כך שבסופו של יום לא ברור לחלוטין כי המתווך היווה גורם יעיל בסגירת העסקה. לו יהא כדברי הלקוח, ככל שהעניין ניתן לפרשנות ואין ראיה חותכת שכדבריו כך הוה, ההסכם מחייב. לשם כך בדיוק באו הסכמים מעין אלו, למנוע את קיפוח זכויות המתווך גם במקרים של "שטח אפור" ואי-בהירות מסויימת.

ג.     הדברים דלעיל סעיף ב נכונים שבעתיים במקרה דנן, שכן ביה"ד לא השתכנע כי מדובר אכן בעסקה חדשה בה התובעת לא היוותה גורם יעיל כלל ועיקר. הלא אין חולק כי התובעת היא זו שתיווכה בראשונה את הדירה נשואת הדיון לנתבעים, היא זו שליוותה המו"מ עד (ולא עד בכלל) לכדי חתימת הסכם מכר, והיא זו שהיתה מוכנה להמשיך ללוות את העסקה לידי גמר אחרי שעלתה שוב על הפרק, כמסתבר תוך הורדת המחיר בצורה משמעותית לא פחות מזה שעשו הנתבעים, ואילו הנתבעים הם שסירבו להצעה זו. אין בכל ההתרחשויות שבהמשך וכפי שתוארו לעיל בפרוטרוט, בכדי לשנות את אמיתות פשוטה זו.

ד.  קבלת הסכום החלקי שהציעו הנתבעים לשלם, וחתימת התובעת על אישור קבלתו, לא מהווה וויתור או מחילה על יתרת החוב, מאחר ואין באישור משמעות ברורה על מחילת יתרת החוב.

ה.     לאור האמור, על הנתבע לשלם לתובעת את יתרת דמי התיווך בסך 19,600 ₪ בתוספת מע"מ כדין, זאת תוך 30 יום.

"והאמת והשלום אהבו"

באעה"ח ביום י"ט תמוז תשע"ח  (2-7-2018)

 ( - ) עובדיה יוסף טולדאנו- דיין                     ( - ) צבי גרטנר - אב"ד                 ( - ) הלל קצנלבוגן- דיין

העתק נאמן למקור

תגיות