פניה לבית משפט של סוחרים
בדין פניה לגוף משפטי פנימי של סוחרים ליישוב סכסוכים
ראובן היהלומן הסתכסך בענין כספי עם שמעון חברו שאף הוא
יהלומן כמוהו ושניהם חברים בארגון סוחרי היהלומים ובאותו ארגון יש מעין בי"ד
פנימי שתפקידו להכריע בכל סכסוך שיגרם בין החברים בארגון האם מותר לשניהם לפנות
לב"ד פנימי זה או חשיב כפניה "לערכאות" ואסור.
תשובה:
הלכה ידועה היא שאסור לדון בדיני ערכאות או אפילו בדין
ישראל שדן כדיני ערכאות כמו שנפסק בשו"ע חו"מ סימן כ"ו סעיף א, ואפילו נתרצו שני בעלי הדין לכך אסור ואפילו קיבלו עליהם בקנין לדון
לפני עכו"ם אסור, כנפסק שם סעיף ב' ע"ש.
אלא שבנידון דנן הוא בי"ד פנימי שדן לפי כללים
פנימיים שהתוו להם הסוחרים באותה עבודה ואולי שונה הדבר מדיני ערכאות המצויים,
והנה כתב הפתחי תשובה חו"מ סימן ג' סק"ב וז"ל:
בגיליון שו"ע דהגאון רבי עקיבא איגר כתב בשם תשובת מגן גיבורים בשם מהרש"ק על מחלוקת שנפלה בין תובע לנתבע שאחד מהם אומר שרוצה להדיין כדין תורה והשני אומר שרוצה להדיין רק כדיני הסוחרים שכך הוא המנהג במקום שנעשה העסק הדין עם השני כיון שבמקום שנעשה העסק יש מנהג לדון כדיני הסוחרים ולא כפי דין תורה מנהג מבטל הלכה וכמו ההיא דסיטומתא ע"כ.
ומבואר דלא רק אם שניהם רוצים להדיין כמנהג הסוחרים אלא אף אם אחד רוצה והשני לא, רשאי הראשון לכפותו דמנהג מבטל הלכה. והנה ראיתי להרב "כנסת הגדולה" בשו"ת בעי חיי ח"א סימן קנ"ח שדן בדין ודברים שבין ראובן ושמעון לבין תושבי עיר אחרת והנתבעים ביקשו שהמושל ידון אותם והתובעים מבקשים דין תורה, ובתחילת דבריו כתב הרב ז"ל, דהא שנינו מנהג מבטל הלכה אינו במילתא דאיסורא והכא כיון שכתוב לפניהם ולא לפני עכו"ם חשיב דבר איסור ואסור לדון בפניהם, ולא דמי למה שכתבו אחרונים רבים דמה שנהגו בני העיר לכתוב שטרותיהם על פי נכרי הולכין אחריו, דהתם התנו ביניהם שכך יהיו שטרותיהם, אבל היכא דיש ענין של איסור אסור לדון כדין ערכאות. ואח"כ הביא את תשובת מהרש"ק בח"ב סימן רכ"ט שאם ראובן נשא ונתן עם שמעון במקום שנהגו לדון כדיני הערכאות הולכין אחר מנהג זה והסביר הרב כנסת הגדולה את דבריו שמיירי שדן אצל דייני ישראל כדיני עכו"ם במשא ומתן כיון שאם היו דנים לפי דין תורה היו מפסידים מכך, לכן קיבלו והנהיגו על עצמם לדון כדיני עכו"ם, אבל לפני דייני ישראל.
אבל הרשב"א בתשובה הביאו מרן הב"י בסימן כ"ו כתב שאסור לדון כדיני עכו"ם אפילו לפני דייני ישראל והרשב"א דיבר בענין העברת נחלה, ולכאורה הוי דלא כמהרש"ק ומישב הרב "בעי חיי" ז"ל דהמהרש"ק מיירי בעניני משא ומתן דיש מקומות שאם יתנהגו לפי דין תורה לא יהיה להם קיום אלא הפסד לכן החליטו לדון לפי מנהג העכו"ם, אבל לא בפניהם. אבל הרשב"א ז"ל דיבר בעניני נחלה וירושה דאין כאן ענין של משא ומתן בזה אסר לנהוג כדיני העכו"ם אפילו שלא הולך לדון בפניהם, ומסיק הרב "בעי חיי" בנידונו דאסור להם לדון לפני המושל כיון שהסכימו בתחילה לדון בדיני ישראל ולפני ישראל וחזרו בהם ע"ש.
מבואר מדברי ה"בעי חיי"
והמהרש"ק שבנידון דנן שדרך מסחר היהלומים הוא שכל הנכנס לענף זה יודע שבכל
דין ודברים בין אחד לחברו הגוף המכריע הוא אותם בי"ד פנימי שלהם וכך דרכם
א"כ יכולים הסוחרים להביא את דינם וענינם בפני אותו בי"ד ולא חשיב
כהליכה לערכאות ולא גרע מהא דקיבל עליו ג' רועי בקר שידונו אותו דמהני, וכן פסק
להתיר בשו"ת "ציץ אליעזר" חי"א סימן צ"ג ע"ש. ויש
מקום לדון אם יש באותו בי"ד פנימי גוי האם מהני לדון בפניהם או שמא חשיב
כמייקר את העכו"ם ואסור כמו שאסור בערכאות, והנה מרן השו"ע בסימן כ"ב סעיף ב' כתב וז"ל:
אבל אם קיבל עליו עכו"ם לדיין אפילו קנו מיניה אין הקנין כלום ואסור לדון בפניו ע"כ.
וכתב הרמ"א: אבל אם כבר דן בפניו אינו יכול לחזור בו. והש"ך שם ס"ק ט"ו יצא לחלק דאם קיבל עליו בסתמא לדין כדיני עכו"ם אסור אבל אם קיבל עליו בקנין לדון בפני עכו"ם מסויים שנאמן עליהם מהני כמו אם קיבלו עליהם קרוב או פסול וסיים הש"ך וחילוק זה נכון מאוד. אבל "נתיבות המשפט" שם ס"ק י"ד בחידושים כתב דאף בפני עכו"ם מסוים אסור. ו"ערוך השלחן" בסימן כ"ב סעיף ח' כתב כדברי הש"ך.
אך מלשון מרן השו"ע משמע שבכל גוונא אם קיבל עליו עכו"ם כדיין
אינו כלום אולם בנידון דנן יש סברה גדולה להתיר דכל מה שאסרו חז"ל ללכת
לערכאות של גויים הוא מחמת שהוא מייקר ומחשיב אותם אבל הכא אינו מעונין בזה כלל אלא
מי שחפץ להיות באיגוד היהלומנים מקבל על עצמו לפנות אליהם בכל סכסוך משפטי ומה לי
יהודי ומה לי גוי שדנים בענין, ומבחינת הבעלי דינים היינו הך. ואף "נתיבות
המשפט" שחולק על הש"ך כדלעיל יודה בזה, וכאמור. אחר כתבי כל זאת ראיתי
בקובץ הישר והטוב חלק ד' במאמר הגר"י סילמן שדן בזה והעלה להיתר. ובסוף
דבריו הביא מתשובת הרשב"א ח"ג סימן ס"ג שכתב בתוך דבריו בנוגע
לסכסוך בין שני אנשים על בית וז"ל:
והסכימו ביניהם שישאלו בזה את ממוני העיר הממונים על כך, ע"כ.
מבואר שקיבלו עליהם שיהיו ממונים שיכריעו ביניהם מותר
ולא חשיב כהליכה לערכאות. וכך מצינו סמך לזה ממה שנפסק בשו"ע סימן רל"א סעיף כ"ז וז"ל:
רשאים בני העיר לקוץ להם שער לכל דבר שירצו ולהתנות ביניהם שכל מי שיעבור קונסים אותו על כך, ע"כ.
ומשמע אף שלא הוי דין תורה רשאים לעשות כן דהוי כתנאי שבממון דתנאי קיים, וכוונתם לתועלת השותפים בעיר ולא לעקור חלילה דיני התורה כמו שעושים בערכאות וה"ה בנידון דנן.
לסיכום:
רשאים ראובן ושמעון היהלומנים לפנות בעת סכסוך משפטי ביניהם לבי"ד פנימי של ארגון היהלומנים כדי שיכריע ביניהם ולא הוי כהליכה לערכאות.
