בס"ד


מס. סידורי:2189

מצא מטבע יקרה בקופת בית הכנסת, או בכסף של אחר, מי זוכה בה

שם בית דין:בינת המשפט
דיינים:
הרב דסקל יצחק בירך
תקציר:
אדם מצא מטבע עתיקה בתוך קופת הצדקה של בית הכנסת, ושאלתו האם הוא זכה בה או שהיא שייכת לביה"כ?
פסק הדין:
המטבע שייכת לביה"כ והעובד זכאי לקבל 25% ממנה שכר טירחה.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

להערות על פסק זה לחץ כאן

הנידון

אני אוסף כסף מקופת צדקה של בית המדרש בהתנדבות. תפקידי לפרוט את הכסף הקטן בבנק לכסף גדול, וכשיש בידי סכום גדול אני מפקידו בחשבון הבנק של בית הכנסת. לפני שבוע מצאתי בין המטבעות של בית הכנסת מטבע ישנה ששוה היום הרבה כסף מחמת התיישנותה. האם אני יכול להחליפה במטבע חדשה וליטול את הישנה, שהרי הנותן התכוון להקדיש רק את סכום המטבע הנקוב בה, וכיון שאין ידוע מי נתנה, זכיתי בה. או שהמטבע שייך לבית הכנסת. או שאנו שותפים בה.

וכן אבקש לבאר לי, האם יש הבדל בין אם אני אוסף בחנם או בשכר, והאם יש הבדל בין אם מצאתי בכספי צדקה, או שמצאתי בכסף של אדם פרטי שביקש ממני לעשות לו טובת ולפרוט לו את הכספים הקטנים לכסף גדול.

תשובה

המטבע שייכת להקדש, אבל אפשר לבקש שכר טירחא בערך עשרים וחמש אחוז משווי המטבע. ואין הבדל בין עושה בשכר או בחנם. ואם מצא בכסף אדם פרטי, אינו יכול ליטול שכר.

ביאור התשובה

המטבע היקרה בוודאי לא שייכת לך, ואין הבדל אם הנך אוסף בחינם או בשכר, כיון שהמטבע ניתנה צדקה לבית הכנסת בלבד וזכה הקדש במטבע. אלא שיש לדון כאן מצד אחר לגמרי, שאולי הנותן טעה ונתן מטבע יקרה, ואם היה יודע שהיא יקרה, לא היה נותן אותה, נמצא שיש כאן צדקה בטעות, והכסף שייך לנותן. לפיכך צדדי השאלה הם, האם המטבע היקרה שייכת לבית הכנסת, או שייכת לנותן שטעה ונתן. אבל בוודאי אינו שייך לאוסף.

וכיון שאי אפשר לדעת מי נתן, ואין בה סימן, הרי זו אבדה שאין לה סימן, וזוכה בה הקופה של בית הכנסת. ואע"פ שהמוצא מעות בבית הכנסת הרי אלו שלו, כיון שאין יד להקדש (מגן אברהם סימן קנד ס"ק ג בשם האגודה) או מפני שהרבים מצויים שם מתייאש האובד (קצות החושן סימן ר ס"ק א) והביא כל שיטות הפוסקים בזה בפתחי חושן אבידה פרק ט הערה לה. והנה כל זה דוקא  מוצא בקרקע בית הכנסת, אבל מציאה שנמצאת בתוך הקופה של בית הכנסת, זוכה בה בית הכנסת, כי הקופה הוא כלי של בית הכנסת לקנות בו כל כספים ששמים שם.

לפיכך ללא ספק הכספים שייכים לבית הכנסת בלבד, וגזל גמור לקחת אותן לעצמו, וצריך למכור את המטבע ולתת את התמורה לבית הכנסת.

אבל מכל מקום נראה לי, שאתה יכול לקחת לעצמך שכר עבודה עבור זה. ואף על פי שכל העושה טובה לחבירו ללא שכר אינו יכול לבקש אחרי כן שכר, מכל מקום יכול לטעון, אע"פ שאני פועל בחנם, אבל אם מצאתי מציאה עבור בית הכנסת ואני טורח מוכרה, כמו המטבע היקרה הזאת, מגיע לי שכר, ועל זה לא הסכמתי לעבוד בחנם, שהרי זו עבודה לבדוק מה שווי המטבע ולמכור אותה. לפיכך יכול ליטול לעצמו אחוזים כפי המקובל לקחת על דבר כזה. לעניות דעתי יכול ליטול עשרים וחמש אחוז מערך המטבע.

ואין הבדל בין פועל בחנם או בשכר. כי אפילו אם מקבל שכר על אסיפת המטבעות, יכול לטעון שהשכר הוא על איסוף מטבעות כו', אבל לברור מטבע יקרה ולמוכרה אינה בכלל השכר, ויכול לבקש על זה שכר נפרד, לכן גם אם נוטל שכר על האיסוף יכול ליטול לעצמו עשרים וחמש אחוז משווי המטבע היקרה כשכר טירחא.

וכל זה בכספי צדקה. אבל בכסף של אדם פרטי שעשית לו טובה לפרוט לו מעותיו הקטנות למטבע גדול, ומצא מטבע יקרה במטבעותיו, אינו יכול ליטול שכר, כיון שהאדם הפרטי בעצמו היה יכול למצוא את המטבע ולמוכרה, והוא לא שכר אותו לעשות לו עבודה זו, שיכול בעצמו לעשות. מה שאין בכספי צדקה אין מי שיעשה זאת, ומי שעושה יכול לבקש שכר על מציאתו.


להערות על פסק זה לחץ כאן