שינוי צוואת המת לצורך מצווה

לשנות מצוואת המת כשהוי לצורך מצוה

כבוד ידידי המאור הגדול למעלת התורה והיראה, מרביץ תורה לעדרי צאן קדשים בנאמנה, תורה וגמילות חסדים לו נצמדה, הרב הגאון כש״ת מוה״ר וכו׳ שליט״א ר״מ בישיבה הק׳ וכו׳ בעי״ת כאן יצ״ו.

בדבר שאילת מעכת״ה אם אפשר לשנות שני החדרים של הכנסת אורחים דבקומה ראשונה שנכתב שם שהוא ע״ש מי שהיה לו שטח זה, ולשנותו לאולם שמחות שיבנה בעז״ה בקומה שלישית, ושני החדרים שבקומה ראשונה יהיה על שמם של נדבנים אחרים הרוצים לנדב ולהנציח שמם.

נראה דבדברים כגון דא תליא כפי מעלתו וזכותו שיתעורר עליו זכות ורחמים בשמיא, כמו שהאריך בד״ז בעל החפץ חיים זיע״א באהבת חסד פט״ו בהגהה שם, וע״כ כיון דהנצחת שמו באולם לא נגרע ממצותו ואדרבה מעלי טפי, דהכנסת אורחין שם בדר״כ הוי רק בשבתות וימים טובים וימים נוראים, משא״כ באולם הוי כמעט בכל יומא ואף כמה פעמים ביום, דאברכים ומעוטי יכולת יוכלו לערוך שמחתם במחיר הקרן ולא יעורב בשמחתם עצב דממון, ולכן אף דבלשון הצוואה [וגם אם כתוב אני מבקש וכו׳, אין המכוון לתלות ברצונם של אלו שנכתב עבורם, אלא רצונו בדייקא כן כמבואר ברמ״א חו״מ סי׳ רנ סכ״א] נכתב דיהיה במקום שני החדרים והמטבח, אין זה בדוקא אלא כפי טובת הענין למטרה שהקדיש עבורו, וכן עתה מחמת שני החדרים יתווסף נדבת אחרים ע״ז והוא בגרמתו ומתעלה נשמתו בזה.

ועי׳ בשו״ת בית יצחק או״ח סי׳ כ״ד דמי שציוה לכתוב ס״ת במעותיו בודאי זכות גדולה היא לנפטר דבמעותיו בגרמתו עבדינן האי מצוה, וכשם דכתב בספר חסידים סימן תשמ״ז שיש כפרה למת כשקורין בס״ת שהוא נדב, ה״ה נמי כשאיכא גמילות חסדים ותועלת צדקה מממונו שנדב אית ליה כפרה וזכות.

ולכן אפשר לנהוג כפי הצעת מעכת״ר ומהראוי דבמקום שמנציחים שמו, שיכתבו שהבנין נבנה בחלקו על שטח נדבן הנ״ל, ובזה יהיה לו שם ושארית בארץ ולזכר עולם יהיה צדיק. וכמבואר יור״ד סי׳ רנט סי״ג משמיה דשו״ת הרשב״א.

בברכת התורה, מרדכי גרוס.