בס"ד


מס. סידורי:1949

האם בשינוי מפטנט יש זכויות יוצרים

שם בית דין:בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירור יוחסין
דיינים:
הרב לוין ברוך יצחק
הרב קצנלבוגן אליהו
הרב הרצברג חיים
תקציר:
לתובע פטנט, והוסכם בין הנתבע לתובע שהנתבע ישלם לתובע משכורת ושני אחוזים מהמכירות, שמעון שינה קצת את ההמצאה של ראובן, והפסיק לשלם לו, התובע תובע את הנתבע להמשיך לשלם לו.
פסק הדין:
הנתבע חייב להמשיך ולשלם לתובע אחוז מכל מכירותיו.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים כרך ג' עמ' נג-נד

בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ״ל), אב״ד; הרב אליהו קצנלבוגן שליט׳׳א; הרב חיים הרצברג שליט״א.

פס"ד בתביעה לזכות יוצרים

נושא הדיון

ראובן המציא המצאה חדשה ושמעון שעסק בשטח הזה מצא ענין בהמצאה זו והוסכם ביניהם לשלם לממציא משכורת חדשית וגם שני אחוזים מהיקף המכירות, אמנם גם שמעון מסר למחלקת הפטנטים המצאה משלו, אבל המצאה של ראובן היה בה חידוש יתר, אבל החידוש שהמציא ראובן לא סיפק את המשאלה של שמעון, עד שהכניס בה בהמצאה זו שיפור, והפסיק לתת לראובן שני אחוזים מהמכירות אלא נתן לו רק אחוז אחד אחר כך עבר לחומר אחר על רקע ההמצאה של ראובן, ומה שהכניס חומר אחר גרם לקלקל את כל החידוש, עד שחקר ודרש בחו״ל והגיע למסקנה שאמנם רצוי להשתמש בחומר האחר אבל בצורה אחרת, ואז נכנס שמעון בשותפות עם שותפים אחרים והפסיק לגמרי לתת לראובן את האחוז האחד, ואי אפשר לברר אם שמעון עדין משתמש ביסוד החידוש של ראובן, כי שמעון טוען שלגמרי ובכלל לא משתמש יותר בהמצאה של ראובן.

המקורות לדיון

א. מתי יצירת הבור מתייחסת לחופר הראשון

גרסי׳ ב״ק מ״ט ב׳:

"אמר רבה בבור ברה״ר כ״ע לא פליגי דמיחייב מ״ט אמר קרא כי יפתח וכי יכרה אם על הפתיחה חייב על כרייה לא כ״ש אלא שעל עסקי פתיחה ועל עסקי כרייה באה לו וכו׳, ורב יוסף אמר בבור ברה״י כ״ע לא פליגי דמחייב מ״ט בעל הבור אמר רחמנא בבור דאית לי׳ בעלים עסקינן, כי פליגי בבור ברה״ר ר׳ ישמעאל סבר בור ברה״ר נמי חייב דכתיב כי יפתח וכי יכרה אם על פתיחה חייב על כרייה לא כ״ש אלא שעל עסקי פתיחה ועל עסקי כרייה באה לו" וכו׳ עכ״ל.

והנה לרבה אליבא דכו״ע ולרב יוסף אליבא דר׳ ישמעאל למה חייב בור ברה״ר הא בתורה כתיב בעל הבור וברה״ר לאו בעל הבור הוא החופר, וע״כ ביאור על עסקי פתיחה ועל עסקי כרייה באה לו, דכיון דהחופר המציא דבר חדש שלא היה מקודם הוא נקרא בעלים של ההמצאה, ואמרה תורה דבעל הבור ישלם דבעלים של המזיק צריך לשלם. ושם נ׳׳א א׳:

"מאי רבי ומאי רבנן דתנאי, אחד החופר בור תשעה ובא אחר והשלימה לעשרה האחרון חייב, רבי אומר אחר אחרון למיתה ואחר שניהם לניזקין".

ושם בתוד״ה האחרון חייב:

"דוקא הוא בשביל שחידש מיתה שלא היה מתחלק אבל ראשון ח׳ וזה ט׳ כולם חייבים בניזקין כמו זה י׳ וזה עשרים" עכ״ל.

מבואר אליבא דרבנן אם הכניס חידוש בבור למיתה, אין החידוש מצטמצם דוקא על מה שהתחדש, אלא הוא נקרא בעל הבור גם על ניזקין, כלומר על הט׳ טפחים שנכרה ע״י הראשון, ולכן סברי רבנן דגם על ניזקין השני חייב ולא הראשון, דהשני נקרא בעל הבור, כיון שהוא חידש דבר שלא היה מקודם וזה נלמד מדכתיב והמת יהי׳ לו ההוא דקעביד מיתה וביאור מה שכתוב בתורה בעל הבור ישלם מי נקרא בעל הבור, והמת ההוא דקעביד מיתה. וכן פסק בשו״ע חו״מ סי׳ ת״ו בהגהת הרמ׳׳א כרבנן.

ושם נ״א ב׳:

"בעי רבא טח טפח וסילק אבנא מהו מי אמרי׳ מאי דעבד שקליה או דלמא נסתלקו מעשה ראשון וקמה לי׳ כוליה ברשותיה תיקו" עכ״ל.

וביאר ביש״ש דרבא מספקא לי׳ אליבא דרבנן דסברי כיון דחידש השני שהשלים לעשרה טפחים בור למיתה והחידוש שלו הוא בור חדש דמקודם לא הי׳ אלא בור לניזקין ובזה שהשלים לעשרה הוא חידש בור חדש, לכן אפילו סילק את הטפח שהשלים ונשאר בור של נזיקין, אבל מ״מ בעלות של השני לא נפקע, דהחידוש מפקיע ומסלק את מעשה הראשון.

ב. פטנט שהשתנה על מי חובת הראייה שהוא לא הפטנט הראשון

וכיון דהיא בעיא דלא איפשטא, אם זה ברור דלא משתמש שמעון כלל ועיקר בחידוש של ראובן כמו דבעי רבא בטח טפח דמאי דעביד שקליה, שורת הדין המוציא מחבירו עליו הראיה, וכיון שראובן הוא המוציא עליו להביא ראי׳, וכיון דזהו ספיקא דדינא של רבא לא שייך שיביא ראי׳. אבל כיון דלא נתברר לנו כלל אם שמעון לא משתמש באיזה צורה שהיא בהמצאה של ראובן, דרק מאי דעביד שקליה, הוי ספיקא דדינא, אבל אם באיזה צורה שהיא עדיין משתמש בהמצאה של ראובן, הוא נקרא עדיין בעלים של הפטנט, וחייב שמעון לתת לראובן כפי שסוכם ביניהם, ואם אמנם יש להבין שראובן ויתר על אחוז אחד, אבל אחוז אחד ודאי צריך שמעון לתת מהיקף המכירות. לכן כיון שראובן הוא המוציא הוא צריך לברר אם שמעון והמפעל שלו עדיין משתמשים באיזה צורה שהיא בהמצאה שלו.

ולא דמי לאחד חופר בו עשרה ובא אחר והשלימו לי״א דמבואר לעיל י׳ ב׳ תוד״ה מאי קעביד דהשני לא עשה כלום וכי בשביל שהשליך איש עץ בתוך אש גדולה יתחייב, התם לא חידש כלום השני לענין בור חדש, כיון דהיה כבר בור י׳ אפילו אם השני הוסיף עוד ט׳ טפחים ועכשיו הוא בור של י״ט, אבל כשחידש ונעשה בעלים ועדיין החידוש קיים באיזה צורה שהיא הבעלות שלו אינה מסתלקת.

הרב ברוך יצחק לוין.

תגיות

דף מט - עמוד ב דף נא - עמוד א דף נא - עמוד ב הקף הזכויות - כשהמשתמש שינה את הפטנט