בס"ד


מס. סידורי:1934

תביעת שכירות לאחר שנים רבות

שם בית דין:חניכי הישיבות
דיינים:
הרב גרוס מרדכי
תקציר:
אדם גר בבית שנים רבות לאחר שאמרו לו שיכול לגור שם בחינם. לאחר זמן הגיע בעל הבית ותבע דמי שכירות. הדר תוען שלא מכירו והתובע טוען שפגשו לפני מספר שנים והתחייב לשלם.
פסק הדין:
אם בעל הבית יוכיח את בעלותו, אם הבית אינו עומד להשכרה אין לחייב את הדר, ואם עומד להשכרה נותן שכר במחיר הדירות הפחותות, בתנאי שיוכיח שאכן השוכר התחייב לשלם.
אם לא הוכיח זאת, כיון שהתובע לא תבע הרבה שנים, אנו תולים שהייתה מחילה.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: ח' אלול תשס"ב

דר בבית שנים רבות ואח"כ באו לבקש דמי שכירות

אשר שאל הדר״ג שליט״א במי שדר בבית כי אמרו לו שני אנשים שיכול לדור שם בחנם, ואחר שתים עשרה שנה בא אדם שאומר שהוא הבעה״ב של הדירה ותובע דמי שכירות, והדר אומר כי אינו מכירו, ומשיב לו כי פגשו לפני כמה שנים והבטיח לו שישלם לו שכירות, ולדברי הדר להד״מ אף שאינו בטוח לגמרי כי אולי אינו זוכר היטב.

הנה אם הוי דירה שאינה עומדת לשכירות, גם אם הדר הי' נצרך לדירה, פטור מלשלם דמי שכירות, דקי״ל זה נהנה וזה אינו חסר פטור, וכנפסק בשו״ע סי׳ שס״ג ס״ו, אמנם כמבואר ברמ״א שם ס״י סתם דירות עומדין להשכרה, ומסתבר שהוא גם בישובים וכפרים, והוא שהבעה״ב בידו להשכירו כמבואר ברמ״א שם - וגם אם לא הי׳ עומד לשכירות, מ״מ בזמן רב כזה יש חיסרון הניכר בדירה ובכה״ג מגלגלין כל תשלום ההנאה בדירה כמבואר שם ס״ז יעוי״ש בקצוה״ח סק״ד וחזו״א ב״ק סי׳ י״ג ולח״מ הל׳ גזילה פ״ג ה״ט.

אבל אם אינה עומדת להשכרה, בהא דאומר שהדר הבטיח לו שישלם דמי שכירות, הן אמנם אם הוא כן יש לשלם, דלדעת רבים אף גילוי דעת שיתן דמי שכירות מחייבו כמבואר שם ס״ח, אבל הכא שאומר שאינו כן ועכ״פ גדר ספק נמי סגי, דהוי אינו יודע אם נתחייבתי.

אך גם בעומד להשכרה אין צריך ליתן אלא כדמי שכירות של דירות הפחותות, כמבואר בנתה״מ שם סק״ח, דלא דמי דירה שהושכרה בטעות ממי שאינו בעלים דבזה צריך ליתן בדמי שכירות, למי שהוצע לו דירה העומדת להשכרה בחנם - ומשום מה דאומר דנתחייב לו תשלום מסוים, הוי כאיני יודע אם נתחייבתי.

אמנם מה דיש לדון בהא דזמן רב לא תבע שכירותו, איכא בזה משום מחילה, דביש״ש ב״ק פ״ב סי׳ י״ז הובא, די״א שמי ששתק ולא תבע דמי שכירותו שהוא מחילה, והיש״ש פליג ע״ז דהוי כשט״ח שלא גבה בזמנו דליכא מחילה בזה, וי״ל דכ״ז הוא רק בהתחייב להדיא ששכרו ממנו, אבל בגוונא שחיובו רק משום זה נהנה וזה לא חסר י״ל דבזה לכו״ע מחילה מדלא תבע ממנו יעוי׳ בספר פעמוני זהב סי׳ שס״ג ס״ו וספר נתיבות השכירות פי״ד הערה כ״ז, - וכיו״ב בשו״ת חת״ס חו״מ סי׳ קי״ט, במי שנתן לחתנו דירה לדור בו זמן מסוים, ועתה תובעו שדר שם אחר הזמן, דכיון שתביעתו הי׳ אחר זמן הוי כמחילה, עי״ש דב״ה ועוד אומדנא גדולה וכו׳ - ובני״ד אף אם נימא שביקש התשלום, מ״מ כיון שעבר זמן רב והרי בודאי הי׳ לו להיות סבור שלא פורעים לו כיון שלא סבורים שהוא הבעלים, כמו שנכנסו אדעתי׳ שאין הוא הבעלים, ובזה י״ל דגם לדעת היש"ש מוכח שהוא מחילה.

כל ענין נידון הנ"ל הוא אחר שיוכח שאכן הוא הבעלים, דאל"ה אין בטענותיו כלום, גם אם נתחייב לו לפי טענתו, דברירא שהתחייב רק על הצד שהוא שלו.

מרדכי גרוס.

תגיות

בזמן הזה - כל הבתים עשויים להשכרה תשלום דמי שימוש - כשהחצר אינה מיועדת להשכרה סימן שסג - סעיף ו סימן שסג - סעיף י סימן שסג - סעיף ח סימן שסג - סעיף ז שיעור התשלום - כאשר נאמר לו על ידי אחר שידור בחינם תשלום דמי שימוש - כאשר בעל הבית לא תבע שכירות זמן רב