בס"ד


מס. סידורי:1928

השגת גבול

שם בית דין:חניכי הישיבות
דיינים:
הרב ברונפמן פנחס
תקציר:
אחת מדיירות השכונה רוצה לפתוח גן ילדים ולגבות מחיר נמוך ביחס לשאר הגנים באזור. והם תובעים למנוע ממנה לפתוח את הגן במחיר כזה.
פסק הדין:
בית הדין הכריע שאם לא מקובל שגננות במקום הזה יקבלו שכר בשיעור נמוך כ״כ נחשב הדבר לנזק. ויש כח ביד שאר הגננות למחות בידה לפתוח את הגן במחיר זה.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: ד' תשרי תשס"ה

בדין השגת גבול

שאלה: באחד הערים היה גן ילדים פרטי שנוהל ע״י גננת ותיקה ומנוסה שהיתה גובה ס״ך מסויים עבור כל ילד, וכעת אחת מדיירות השכונה רצונה לפתוח גן מקביל לגן הראשון ולגבות ס״ך ב40% פחות מגננת הראשונה. וכשמתבוננים בהוצאות הגן שכולל עוזרות לגננת, הוצאות נקיון וכו׳... נראה דלא משתלם להחזיק גן כששכר הגננת יהא שוה לשכר העוזרת. והשאלה האם זכותה של השניה לפתוח את הגן או יש למחות בידה.

תשובה: במתני׳ ב״מ דף ס.

"ר׳ יהודה אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו וחכמים מתירין".

ובגמר׳ שם:

"דאמר ליה אנא מפלגינא אמגוזי ואת פליג שיסקי".

ועוד איתא במתני׳:

"לא יפחות את השער וחכ״א אמרים זכור לטוב"

ובגמרא אמרו:

"מאי טעמא דרבנן משום דקא מרווח לתרעא".

ונפסק בשו״ע סימן רכ״ח סעיף י״ח. ובסימן קנ״ו סעיף ה כתב הרמ״א:

 "שני בני אדם הדרים ביחד והאחד רוצה להוזיל בהלוואת הרבית לעכו״ם אין חבירו יכול למחות בו".

ובפ״ת שם אות ח׳ הביא בשם פנים מאירות ח׳ סימן ע״ח דכל זה דוקא בפירות דיש בזה טעם של הוזלת פירות אבל במקום שלא שייך הוזלת שער הפירות אסור. וביאר שם דאין להעדיף טובת הסוחרים מטובת הלקוחות אלא בפירות יוזל השער ע״י אוצרי הפירות וזה ריוח לכולם. והא דהתיר הרמ״א להלוות ברבית זולה יותר משלם דאין שער לרבית ורשאי כל אחד לותר קצת. ובשו״ת הרמ״א סימן י׳ כתב דלא יכול להוזיל הרבה דבזה הוא יורד לחיי המלוה ברבית או המוכר הראשון.

ובשו״ת חת״ס קע״ה דן באחד ששכר מהשר זכות למכור יי״ש והשר ציוה לכל הכפריים שלו, שיקנו רק אצלו, ובכפר הסמוך, ויש יהודי אחר ששכר משר אחר זכות למכור יי״ש והכפריים באים לקנות אצלו. וכתב החת״ס אם השוכר השני מחלק לקונים קליות או אגוזים או מוזיל כדי שיבואו לקנות אצלו אין ספק דאיסורא עבד ובזה לא נחלקו ר׳ יהודה וחכמים, ונראה בביאור דבריו לפי המבואר לעיל דמחלוקת ר׳ יהודה ורבנן בהוזלת השערים כדי שאוצרי הפירות יוזילו את השער כיון ששכר שלהם נקבע לפי הביקוש והמחירים שהקונים משלמים ואין הפסד לאף אחד לא לקונים ולא למוכרים בהורדת המחיר, משא״כ במכירת היי״ש דמפסיד המוכר. ומ״מ מסיק דאין בזה איסור למוכר השני כיון שאין כוונתו למשוך אליו את הקונים ולא מושך אותם אליו אלא הם באים מצד עצמם אליו. [ומסיק שם דמ״מ אסור לאנשים הם לקנות מהשני דדינא דמלכותא דינא]. ובשו״ת מהר״מ שיק חו״מ סימן כ׳ כתב נמי דאסור להוזיל מחירים דמה שאחרים יצטרכו להוזיל הוי גרמא בנזיקין או גרמי, והביא דברי החת״ס הנ״ל לדינא.

והנה בשו״ע סימן קנ״ו סעיף ה ברמ״א כתב וז״ל:

"אדם שיש לו עכו״ם מערופיא יש מקומות שדנים שאסור לאחר לירד לחיותו ולעסוק עם עכו״ם ההוא ויש מתירים לישראל אחר לילך לעכו״ם ההוא להלוות לו לעסוק עמו ולשחודי ליה ולאפוקי מיניה דנכסי עכו״ם הרי הם כהפקר וכל הקודם זכה בהם".

ועיין בפ״ת שם דביאר שעוסק בתמידות עם העכו״ם ונחלקו אם מותר לאחר לירד ולשדל את עכו״ם לעסוק עמו, האם חשיב כיורד לחיותו של חבירו או כיון דנכסי עכו״ם הרי הם כהפקר [ב״ב דף נ״ד:] כל הקודם זכה בהם. ובסמ״ע בסימן שפ״ו ס״ק י׳ שכתב אם עכו״ם בא מצד עצמו לישראל לעסוק עמו אין בזה איסור לכו״ע כתב החת״ס כל זה אם אין ישראל השני מזלזל במקח כדי שיבואו לסחור עמו אבל אם הישראל מזלזל במקח אסור גם לדעת הסמ״ע. ובערך ש״י סימן קנ״ו הביא דברי הרמ״א סימן קנ״ו סעיף ה אם אחד רוצה להוזיל הלוואת רבית לעכו״ם אין חבירו רשאי למחות בו, וביאר דאיירי שהשני רוצה להלוות ברבית גבוה ובזה אין איסור לחבירו להלוות ברבית מקובלת אפי׳ שהיא נמוכה בהרבה אבל אם השני רוצה להוזיל את הרבית כדי שיבואו אליו, וע״י זה יפסידו אחרים אסור. ועוד כתב הערך ש״י בסימן רכ״ח בשם שו״ת דרכי נועם חו״מ סימן לה בדין עכו״ם שהביאו פשתן ואח״כ העלו את השער, ועשו קונים בהסכמה שלא לקנות בשער היוקר, ואחד מהם רוצה לקנות ביוקר, ופסק שיכולים אחרים למחות בו משום דחשיב מזיק בזה שמקלקל בני האומנות.

מסקנה:

ונראה מכל הנ״ל דאם יש הוזלה ניכרת דלא מקובל שבני אומנות זו המתעסקים במקום הזה יקבלו שכר בשיעור נמוך כ״כ חשיב מזיק את חבירו ויש כח ביד שאר הגננות למחות בידה לפתוח את הגן במחירים נמוכים.

תגיות