בס"ד


מס. סידורי:1918

מעסיק שלא דיווח לביטוח לאומי

שם בית דין:שערי משפט
דיינים:
הרב היילפרין מרדכי
הרב שפירא פנחס
הרב אבו יצחק יאיר
תקציר:
מעסיק שהתחייב בעל-פה לדווח לביטוח לאומי על עבודתה של העובדת ולהנפיק עבורה תלושים, ולבסוף התברר שלא פתח כלל תיק ניכויים במס הכנסה וגם לא הפריש עבורה דמי ביטוח לאומי, ולכן היא לא מקבלת "דמי לידה". בית הדין דן האם מחוייב בזה למרות שלא התחייב זאת בקנין או חוזה.
פסק הדין:
בית הדין חייב את המעביד להמציא לעובדת אישורים שעבדה מדין השבת אבידה ולכן הקנסות מוטלות על עובדת.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: כ"ו כסלו תשע"ז

מעסיק שהתחייב בעל-פה לדווח לביטוח לאומי על עבודתה של העובדת ולהנפיק עבורה תלושים, וכן הוא גם מנהג העולם בציבור שבו הם חיים, ולבסוף התברר שלא פתח כלל תיק ניכויים במס הכנסה וגם לא הפריש עבורה דמי ביטוח לאומי, אך מאידך לא התחייב זאת בקנין וגם לא ע"י חוזה חתום. העובדת מצידה עשויה להפסיד "דמי לידה" מהביטוח הלאומי בשל כך.

שאלות לדיון:

1) האם יש לחייב את המעסיק להנפיק תלושים גם במקרה שייגרמו לו מכך קנסות והפסדים?

2) האם מחוייב ב"מי שפרע" על כך?

3) האם יש לחייבו לשאת בהפסד שייגרם לתובעת מאי הנפקת התלושים?

4) האם ניתן לחייבו להנפיק תלושים מדין "השבת אבידה" במקרה שהתובעת משלמת את כל ההוצאות וההפסדים מכך?  

א. החלטת ביניים ראשונה

על הנתבע מוטלת חובה להודיע לבית הדין בכתב (בפקס או בדוא"ל) ובאופן מלא ומפורט עד ליום ה' הקרוב (כ"ב כסליו תשע"ז) בשעה 16:00 , מהו גובה הסך הכספי הכולל הדרוש לו לשם הסדרת כל זכויותיה של התובעת מול הביטוח הלאומי בזמנן.

וע"ז באעה"ח ביום כ' בכסליו תשע"ז

מרדכי היילפרין, ראב"ד

פנחס שפירא, דיין

יאיר אבו יצחק, דיין

ב. החלטת ביניים שניה

בס"ד, אור לכ"ג כסליו תשע"ז

1) הנתבע לא קיים את הוראת בית הדין בהחלטתו מיום כ' בכסליו תשע"ז.

2) התובעים רשאים להפקיד בנאמנות אצל חבר בית הדין (אשר אינו משמש כדיין בתיק זה) הרב ... שליט"א מרח' ... (לתיאום: ...) סכום של 6,000 ₪ במזומן, או לחילופין את ששת ההמחאות אותן קיבלו במהלך הדיון מידי הנתבע, אשר ייועדו לכיסוי הוצאותיו של הנתבע לשם קיום הבטחתו לתובעת, הבטחה אותה לדעת הדיינים יכול בית דין זה לאכוף עליו רק מדין "השבת אבידה", זאת מאחר שלא נעשה קנין על הבטחה זו וגם לא נחתם מעולם חוזה ביניהם, ודמי לנפסק ברמ"א חו"מ סי' שלב ס"ד ובנתיה"מ שם סוס"ק ה.

3) היה ויבחרו לעשות זאת ויפקידו את הסך נ"ל עד למחר (כ"ד כסליו) יום ו' בשעה 10:30, תימסר ע"כ הודעה מיידית ממזכירות בית הדין לתיבת המייל של הנתבע, והלה יהיה מחוייב לפתוח תיק ניכויים במס הכנסה עד ליום א' הקרוב בשעה 12:00, ולהעביר לבית הדין באופן מיידי ולכל המאוחר בתוך חצי שעה (עד 12:30) העתק מהודעת הבקשה לפתיחת תיק ניכויים במס הכנסה חתומה עם חותמת נתקבל של פקיד השומה.

4) היה ויבחר הנתבע שוב לא לקיים את החלטת בית הדין, יוציא בית הדין "צו עשה" מחייב אותו יוכלו התובעים לאשרר בכ"מ, והאחריות תהיה על כתפי הנתבע בלבד.

5) יובהר עם זאת, כי מאחר שאין ערובה שאם תוגש הבקשה ביום א' אכן ייפתח התיק ע"י פקיד השומה טרם סיום השנה האזרחית, ע"כ מקציב בית הדין מתוך הפיקדון הנ"ל סך של עד 700 ש"ח עבור ההוצאות שיוציא הנתבע בפועל לשם פתיחת התיק בלבד (כולל תשלום למנהל חשבונות שימלא עבורו את הטופס אותו יהיה על הנתבע להגיש במשרדי פקיד השומה, וכן החזר דמי נסיעות – אמנם רו"ח וכן יועץ מס יכולים למלא טופס מקוון, אך בנדו"ד אין אפשרות להכניס רו"ח או יועץ מס חלופי בשל כללי האתיקה הנהוגים אצלם, אלא רק מנהל חשבונות), הוצאות שלא יוחזרו לתובעים באם חו"ח לא ייפתח התיק בזמנו ולא יחוייב הנתבע ע"י בית הדין להנפיק תלושים. אך כמובן שהנתבע מחוייב להפציר בפקידים לזרז את פתיחת התיק לפני סיום שנת 2016.

וע"ז באעה"ח באור לכ"ג כסליו תשע"ז

מרדכי היילפרין, ראב"ד

פנחס שפירא, דיין

יאיר אבו יצחק, דיין

הבהרת בית הדין

בס"ד, כ"ו בכסליו תשע"ז           

מכיון שהתבע הודיע (במכתבו לבית הדין מאתמול) כי עלה בידיו להסדיר פתיחת תיק ניכויים במס הכנסה החל מתחילת שת 2016, ממילא חלה עליו חובה גמורה הן מדין מצות השבת אבידה והן מחמת התחייבותו לעובדת (ע"ס מהג המדינה) להפיק עבורה את התלושים כולל דיווחים לרשויות, אחר שהפקידה בבית הדין סכום המספיק די והותר לכיסוי הוצאותיו וקנסותיו [דעל אף שקי"ל ברמ"א חו"מ סי' של"ב ס"ד דאין הבעה"ב מתחייב בחפץ תמורת שכר הפעולה בלא קנין ע"כ, אך הלא מבואר באחרונים (מחנה אפרים הל' מוכר דשלב"ל סי' ג', קצוה"ח סי' ר"ג ס"ק ד', נתיה"מ שם ס"ק ז') שהטעם לכך הוא משום שעבודת הפועל נחשבת כמו מעות וע"כ דינה כמעות שאינם קונים את המטלטלין, וממילא למאי דפסק הרמ"א בסימן קצ"ט ס"ג והקצוה"ח שם בס"ק ב' שבכל מידי דמצוה כסף קונה א"כ ה"ה להכא שמעיקרא כשעבדה עבורו ע"ס מנהג המדינה הועיל המנהג לחייבו מדין קנין כסף לכ"ג שיהיה מזה נ"מ למידי דמצוה, ולכן מתחייב כלפיה מדין 'שכר פעולה' להפיק עבורה תלושים בגוונא כזו דיש כאן מצוות השבת אבידה. ועל אף שבחי' הגרע"א על הרמ"א שם הביא שברמב"ם מוכח לא כך והסיק דמצי המוחזק למימר קי"ל כרמב"ם, אך כאן ישנו גם צד נוסף לחייבו מעיקרא מדין שכר פעולה למרות פסק הרמ"א דסימן של"ב הנ"ל ואכמ"ל בזה כעת, ועל אף שבצד ההוא לחוד לא סגי, מ"מ בצירוף הא דהוי דבר מצוה סגי ע"מ לחייבו חיוב גמור אף בלא הדין ד'כופין על המצוות' (שנחלקו היראים והסמ"ג אי שייך בזה"ז) ו'לאפרושי מאיסורא' (שג"כ נחלקו בו בעלי התוספות אי שייך בלאו הניתק לעשה].

ולגבי חששותיו של התובע ודרישתו להקציב לנתבע זמן להוצאת התלושים – מאחר שנתברר שעפ"י הודאת הנתבע יש לו חיוב גמור להנפיק דיווחים ותלושים, הרי ממילא אם לא יעשה כן יהיה מחוייב מצד הדין לפצות את התובעת בכל הפסדיה מכך מדין 'גוזל שעבודו של חבירו' לדעת כמה פוסקים (יש"ש ב"ק פ"ט סי' י"ט, שער המשפט סי' שפ"ו ס"ק ב') ולכה"פ מדין 'מזיק שעבודו של חבירו' לדעת שאר הפוסקים, ואף לדעה ב' שבסימן ק"ז סעיף ד' לפום דברי הנתיה"מ שם (בס"ק ז'), ועל אף שהקצוה"ח (בס"ק ו') שם פליג עליו אך הלא מאידך הוא עצמו ס"ל בסימן של"ב (ס"ק ה') דלא כנתיה"מ וש"א שם שעליהם היה מבוסס מעיקרא כל הפטור של הנתבע, ונמצא שממ"נ יהא הדין לחייבו בכה"ג – ע"כ אין נראה לבית הדין שישו צורך לקצוב זמן בהול לכך.  

וע"ז באעה"ח בשם בית הדין 

פנחס שפירא, דיין

ג. ערעור התובעת (ע"י בעלה)

1) אנחנו מעדיפים בכל אופן שהנתבע יזדרז ויוציא תלושים.

מכיוון שלדבריו אין  לו כסף ובית הדין נטה לקבל את דבריו.

וא"כ אם יתמהמה עם התלושים אף שיחויב מצד הדין, לא יהיה לו מהיכן לשלם.

2) לא הספקתי לעיין בפוסקים אבל ישנה נקודה שקשה לי מסברא.

מהדברים נראה שכל דין הרמ"א שהעבודה לא קונה ללא קניין זה על חפץ מכיון שכסף לא קונה מטלטלים. אך מסתבר שלכל הפחות יש על זה מי שפרע.

להלן תשובות בית הדין לשאלותיכם:

1) מאחר שבית הדין כבר הבהיר מפורשות שעל הנתבע חלה חובה להנפיק דיווחים וכן תלושי שכר - וממילא הצעד הנוסף היחידי שנמצא באפשרות בית הדין הוא לאיים על הנתבע במתן היתר הלכתי עבור פנייה לרשויות - וע"כ מאחר שבית הדין אינו מאיים לחינם כמובן, יש לשקול היטב קודם האיום האם בית הדין אכן יבצע אותו במידה ו...

ובנדו"ד, שע"י פנייה לרשויות עלולים להיגרם לנתבע נזקים עצומים, עומדת לנגד עיני הדיינים חובת המתינות המוזכרת בדברי החות יאיר (מובא בפת"ש ר"ס כ"ו), וע"כ בנדו"ד דאין ההיזק של הנתבעים מבורר לא נראה לדיינים שיהיה נכון לבית הדין לבצע צעד זה.

2) ובנוגע לשאלה בדבר 'מי שפרע' - יעויין ברמ"א בסימן ס"ו (סעיף א') ובקצוה"ח (ס"ק ג') ונתיה"מ (ס"ק ד') שם דאין מי שפרע במכירת שטרות מאחר שאף מדאו' אינם נקנים בכסף. וע"כ, על אף שבנדו"ד איכא ג"כ סיטומתא (מחמת מנהג המדינה ליתן תלוש לכל עובד בענף זה), ומחמת כך סבורים הדיינים שמהני במקום מצוה, אך לענין מי שפרע שלא במקום מצוה נראה של"ש כאן, מאחר שאין בזה מנהג לענין מי שפרע, ודו"ק ואכמ"ל כעת.

בית הדין

הרב פנחס שפירא

 

תגיות

הצורך בקנין - הצורך בקנין דרך עשייתו - הצורך בקנין השבת אבידה - לקבל זכויותיו השבת אבידה - כפייה להשיב סימן שלב - סעיף ד סימן שלב - סעיף ד סימן סו - סעיף א סימן קצט - סעיף ג חזרה מההסכם - מי שפרע דברים הנקנים בכסף - בדבר מצווה בדיני עבודה - לא דיווח לביטוח לאומי על עבודת העובד