בס"ד


מס. סידורי:1910

היתר פניייה לערכאות נגד גוף שלא יבוא לדין תורה

שם בית דין:בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירור יוחסין
דיינים:
הרב לוין אברהם דב
הרב ביבס שמואל
הרב שרגא ברוך
תקציר:
המבקש טוען שהושמץ על ידי עיתון חילוני והוא רוצה לתבוע אותו בבית המשפט, הוא רוצה לקבל אישור לכך מבית הדין.
פסק הדין:
מותר לתובע לתבוע את העיתון בבית המשפט בגלל הדחיפות שבעניין, ובגלל שברור שהנתבעים לא יגיעו.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים תיק מס׳ 341־נה כרך ג' עמ' טו-יט

בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא.

פס׳׳ד בהיתר לתבוע בפלילים עתון חילוני על 'לשון הרע'

נושא הדיון

המבקש טוען שהושמץ ע״י עתון חילוני כאילו קבל כושר רבנות שלא כדין, בו בזמן שעבר בהצלחה את כל הבחינות הנדרשות בכתב. לטענתו העתון נטפל אליו ואל מקורביו כדי להשפילם ולבזותם, ומבקש היתר לפנות לביהמ״ש האזרחי בתביעה פלילית עפ״י חוק של הוצאת דיבה, משום שרק כך יוכל למנוע את המשך ההשמצות נגדו ונגד מקורביו.

פס״ד:

מותר למבקש לפנות לביהמ״ש בתביעה פלילית כנגד העתון.

המקורות לתשובה

א. חומר האיסור לתבוע בערכאות

איתא בגמ׳ גיטין פח ב:

"תניא היה ר״ט אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עכו״ם אע״פ שדיניהם כדיני ישראל אין אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו״ם".

וכתב הרמב״ם בפרק כו מהל׳ סנהדרין ה״ז:

"כל הדן בדיני עכו״ם ובערכאות שלהם אע׳׳פ שהיו דיניהם כדיני ישראל ה״ז רשע וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו, שנאמר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ולא לפני עכו״ם. היתה יד העכו״ם תקיפה ובעל דינו אלם ואינו יכול להוציא ממנו בדיני ישראל יתבענו לדייני ישראל תחילה, אם לא רצה לבוא נוטל רשות מבי׳׳ד ומציל בדיני עכו״ם מיד בעל דינו.

והאיסור ללכת בערכאות של גויים הוא מדאורייתא והוא לאו הבא מכלל עשה, לפניהם ולא לפני עכו׳׳ם. והן אמת שבספר מקור ברוך סו״ס לב כתב מדלא מני הרמב״ם והסמ״ג במנין המצוות דס״ל קרא אסמכתא בעלמא, כבר השיגו הדברי אמת דהרמב״ם והרמב״ן והסמ״ג אין מונין לאו הבא מכלל עשה.

וכתב רש״י בפירוש החומש:

"ואפי׳ ידעת בדין אחד שדיניהם כדין ישראל אל תביאהו בערכאות של גויים שהמביא דיני ישראל לפני ארמיים מחלל את השם ומייקר את האלילים להשביחם, שנאמר כי לא כצורינו צורם ואויבינו פלילים, כשאויבינו פלילים זה עדות לעילוי יראתם".

וכתב הרמב״ן:

"אפי׳ נתרצו שני בעלי דינין לילך לפני דיני עכו״ם אסור אפי׳ בדין שדינם כדינינו".

ובספר חוקות החיים כתב שההולך לערכאות של גויים חשוב כע״ז שהוא מאותן ג׳ דפורענותא שנאמר בהם יהרג ואל יעבור, וגם הוא מחלל את השם ואין לו תקנה אלא קבורה. וברבינו בחיי כתב דעוון זה חמור יותר מן הרציחה.

ובתשב״ץ סי׳ כד כתב דאם קידש אשה באותו ממון שנטל בדיניהם שלא כדינינו אינה מקודשת. וכתב הגר״ח פלאג׳י דאפי׳ ליכא דיין בישראל כלל ואין מי שיודע בתורה, עכ״ז לגבי אומות העולם ישראל שאינו יודע עדיפי. ויתירה מזו כתב התשב״ץ דאם ישראל וגוי יש להם דין זע״ז והעכו״ם מוכן לדון בדיני ישראל שאסור לתובעו בדיני עכו״ם והוא עובר בלאו שנאמר לא עשה כן לכל גוי וק״ו לישראל עם ישראל.

ב. באיסור ללכת לבית משפט של המדינה

ואין חילוק בין אם הולך לערכאות של גויים או שהולך לביהמ״ש של יהודים שדנים עפ״י חוקי הגויים שלא עפ״י תורתינו הקדושה, דכיון שהוא דן עפ״י חוקות הגויים הרי הוא מקיים ואויבינו פלילים ועושה עילוי ליראתם, וכמש״כ הסמ״ע דמדהניח דיני ישראל ודן בדיני עכו״ם מראה כאילו תורת מרע״ה ומשפטיו אינו אמת ח״ו, כ״כ בהדיא בספר רוב דגן בקונטרס אות לטובה סו״ס מא, וראה עוד ביבי״א ח״ב חו״מ סי׳ א, ובחזון איש סנהדרין סי׳ טו אות ד עמ׳ קפד שכתב:

"ואין נפקותא בין בא לפני אינם ישראלים ובין ישראל ששופט עפ״י חוקים בדויים, ועוד הדבר יותר מגונה שהמירו את משפטי התורה על משפטי ההבל, ואם יסכימו בני העיר על זה אין הסכמתם ממש, ואם יכופו על זה משפטים גזלנותא ועושק ומרימים יד בתורת משה", ע״כ.

ג. היתר לתבוע בערכאות כשידוע שלא יבוא לדין תורה

ואולם במקום שאין הגזלן חושש לדיני ישראל, גובה החוב בדין ערכאות, ועי׳ תשב״ץ הנ״ל בשם רבינו שרירא גאון שכן הדין והמנהג שלנו לעכב ג׳ פעמים בביהכנ״ס ואח״כ מתירים לו.

אבל היכא דמוחזק לן הנתבע כאדם דלא ציית דינא ואין סיכוי אפי׳ קל שבקלים שיבוא לדיני ישראל, כעובדא דידן, נראה דיש לתת לתובע היתר לדון בערכאות של גויים עפ״י מש״כ בכסף הקדשים לשו״ע חו״מ סי׳ כו:

"מי שידוע עליו שיודע מאליו חיוב שלא לעשות עוולה והוא ממונה בעירו או שיש אומדנא שלא תועיל התביעה בבד״צ והוא אומדנא ידועה לרבים, ואולי די ע״י ידיעת שלושה בני אדם האומדנא, כמו שמועיל רשות מג׳ הדיוטות, כי ע״י ידיעה דתלתא אין חשש לזות שפתיים כי עומד להתפרסם, דאפי׳ תלתא מציל מבחינת איסור לשון הרע. וי״ל ששייך בזה מעין מה שאמרו חז״ל חבר אי׳׳צ התראה, והגם שלא קיי״ל שם כן, מ״מ לגבי התראה לגבי משפט י״ל דמועיל אומדנא כנ״ל".

ובנ״ד נראה דיש להתיר לו ללכת לערכאות כיון דברור הדבר ומפורסם שהנתבע לא ציית דינא, ועוד דאם ימתין להזמינו ג׳ פעמים לבי״ד יש חשש דביני וביני יפרסמו עליו כתבות הכפשה נוספים ואיכא חילול ה׳, אשר ע״כ ראוי לעשות הכל למנוע מהם להפיק זממם, ויפה שעה אחת קודם.

הרב ברוך שרגא.

תגיות

מקרים שניתן לפנות - כשידוע שהנתבע לא יגיע איסור פנייה לערכאות - בתי המשפט של מדינת ישראל איסור פנייה לערכאות - אין איסור על הנתבע דף פח - עמוד ב פרק כו - הלכה ז