בס"ד


מס. סידורי:1859

מזגן המטפטף למרפסת השכנים

שם בית דין:שערי שלום
דיינים:
הרב אבו יצחק יאיר
הרב פרינץ אלחנן
הרב שפירא פנחס
תקציר:
התבע דורש מהשכן שלא להשתמש במזגן בימי הסוכות כיוון שיש ממנו טפטוף למרפסת המיועדת לסוכה. או לחילופין ידאג לתקן את המזגן.
הנתבע מוכרח להשתמש במזגן מסיבות רפואיות.
פסק הדין:
ביה"ד הכריע שאם יש באפשרות בעל המזגן לתקן מחוייב הוא בכך. אך אם לא הייתה לו אפשרות לתקן, כיוון שהוא זקוק לו מסיבות רפואיות הוא לא מחוייב להמנע מלהשתמש במזגן.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: כ"ג תשרי תשע"ט

מזגן המטפטף מים למרפסת השכנים, האם מחוייב בעל המזגן לתקן?

ומה הדין כאשר אין אפשרות לתקן, האם מותר להשתמש במזגן?

תיאור המקרה הנידון

הצדדים באו לדי"ת בימים שבין יוכ"פ לסוכות.

עילת התביעה היא בכך שבצינור המזגן של דירת הנתבע, הממוקמת 6 קומות מעל דירת התובע, ישנו חור הגורם לטפטוף גדול של מים למרפסת דירתו של התובע, מה שמצריך העמדת דלי או גיגית ע"מ לקלוט את המים, ולמרות זאת המים ניתזים למקומות שונים, וכבר אירע כמה פעמים שהילדים החליקו בשל כך. התובע התריע ע"כ כמה פעמים בפני הנתבע, אך הנתבע טען שעפ"י החוזה שלו (כשוכר) עם בעל הדירה (המשכיר) על בעל הדירה לתקן את התקלה. בעל הדירה (המשכיר את הדירה לנתבע) הביא טכנאי לתיקון, אך הבעיה לא תוקנה כראוי. [הסיבה שהתיקון המלא כ"כ מתעכב היא בגלל הקושי הרב לטפס 6 קומות ע"מ לתקן את התקלה].

כעת לקראת חג הסוכות מתעוררת הבעיה יותר, בשל כך שכל שטח הסוכה של התובע הינו 3\2 מטר, ודי מעל אמצע הסוכה נמצא חור הצינור הנ"ל, וע"כ דורש התובע להפסיק את השימוש במזגן בימי החג, או לתקן תיקון ראוי.

הנתבע מצידו מוכרח להשתמש במזגן מסיבות רפואיות, וגם אינו יכול לעבור לישון בחדר אחר בבית בשל כל הציוד הרפואי לו הוא נזקק המצוי בחדרו.

פסק הדין באריכות:

להלכה קי"ל כדעת ר' יוסי שעל הניזק להרחיק את עצמו. ומבארת הגמרא שכל זה היכא שאי"ז גירי דיליה, אך בגירי דיליה - גם ר' יוסי מודה לדעת רבנן שעל המזיק להרחיק עצמו.

ונחלקו הראשונים בגדר "גירי דיליה":

ברמב"ן (בב"ב כב ע"ב) וביד רמ"ה (בסנהדרין עז ע"ב) וברשב"א (בשו"ת ח"ב סי' קצט) מבואר שרק אם שופך מים למעזיבה והמים נבלעים במעזיבה ורק לאחר זמן נוטפים משם לדירת הניזק - רק זה נחשב לנזק שאינו בגירי דיליה.

לעומת זאת, ברש"י (בב"מ קיז ע"א) ובפסקי הרי"ד (שם) ובנמוק"י (בב"ב דף יב ע"א מדפי הרי"ף) מבואר שגם אם שופך מים דרך החור שבריצפה אל הקומה שמתחת, והמים נעים מיד ממקום נופלם אל עבר דירתו של התחתון - גם אז נחשב זה לנזק שאינו בגירי דיליה.

כלומר, שנחלקו הראשונים האם נזק שעושה האדם ב"כח כחו" נחשב כנזק בגירי דיליה או לאו.

ולכאורה ה"ה למימי המזגן, כיון שהאדם המדליק את המזגן אינו גורם בכח ראשון לנטיפת המים, אלא רק להיווצרות אוויר קר הנהפך למים ואז נוזל למטה, והרי"ז לפחות כ"כח כחו".

אך האמת שיש לדון שכאן חמיר טפי, וזאת עפ"י דברי בעל העיטור (באות מ, ערך 'מודעא', דף נג ע"ד) והרמב"ן (בקונטרס דינא דגרמי) שהקשו למה לר' יוסי א"צ להרחיק את האילן מהבור מדין ממונו המזיק, ומ"ש מ"אשו משום ממונו", ותירצו שהשורשים החדשים היוצאים אח"כ מהאילן לרשותו של הניזק הם דבר חדש שנולד ואינם ממונו של בעל האילן.

וממילא, בנדו"ד שהאוויר הקר שבתוך המזגן - שהוא בוודאי רכושו של בעל המזגן - נהפך למים, בזה וודאי שלדעת העיטור והרמב"ן מחוייב משום "אשו משום ממונו" להימנע מלהזיק.

ואמנם הרא"ש בתשובה (כלל קח סימן י) מביא את דברי בעל העיטור הללו וחולק עליו, ולדעתו הטעם שלר' יוסי א"צ בעל האילן להרחיקו מן הבור הוא משום שהוי נזק מועט וגם שבעל הבור יכול להרחיק בורו ועי"כ להינצל מהנזק.

וכמו"כ דעת היד רמ"ה (בב"ב כה ע"ב) שאף לר' יוסי מחוייב בעל האילן לשלם על נזקי הבור מדין אש, אלא שעכ"פ לא חייבוהו חכמים להרחיק אילנו מתחילה מטעם ש"אין לדבר סוף".

ולפי"ז לכאו' בנדו"ד לדעת הרא"ש היה לנו לחלק בין אם מדובר בנזק מועט [שאז אינו חייב למונעו, כיון שהוי נזק מועט וגם יכול בעל המרפסת לבנות סככה להגנה מפני המים, ומצד סוכה הלא בא"י יכול לבנות סוכתו ברה"ר וכדאיתא בתוספתא (ב"ק פ"ו הי"ג, ויעו"ע מהלך נפלא בפירוש המלבי"ם לספר נחמיה פ"ח פי"ד), ובתנאי שיהיה במקום שאינו באמצע רשות הרבים במקום מעבר לרבים (כדיעויין בחידושי החת"ס בסוכה לא ע"א)], לבין אם מדובר בנזק מרובה [שאז מחוייב למונעו אף בא"י שיכול הניזק לעשות סוכתו ברה"ר (במקום שאינו באמצע רשות הרבים במקום מעבר לרבים)], וכמו"כ לדעת היד רמ"ה אף במקרה של טפטוף מרובה אינו חייב להרחיק.

אך מ"מ נראה דכיון שהאיסור להזיק ע"י ממונו הוא איסור דאורייתא (כמ"ש בחידושי הגר"ח סטנסיל סי' רטו), ע"כ יש לחייב את בעל המזגן להחמיר במילי דאורייתא כשיטת העיטור והרמב"ן, וכמ"ש על כעי"ז בברכת שמואל (ב"ק סימן ב) שיש להחמיר בספק מזיק מחמת הספק איסור דאו'.

אכן, היכא שהמזיק לא יכול לגור בדירתו בלא להתשמש בשימוש המזיק לשני, וגם הוא דבר שהשני יכול להינצל ממנו בקל, אזי אף בהיזק מרובה אין מחוייב המזיק להימנע מההיזק במקרה שאינו "גירי דיליה", וכדמוכח מהסוגיא בב"מ (קיז ע"א), וכמ"ש בתשובת הרא"ש שם (בכלל קח סימן י). ולכן היכא שהוא כמו בנדו"ד, שבאו לדין בערב סוכות, אזי אם המצב הוא שאין סיפק בידם לתקן בערב החג, כי אז בנדו"ד שבעל הדירה העליונה מוכרח להשתמש במזגן שבחדר זה דווקא לצורך רפואי, א"כ אין למונעו מלהשתמש משום "ממונו המזיק", אלא תלוי הדבר במחלוקת הראשונים שהובאה לעיל בענין "כח כחו" אי חשיב "גירי דיליה".

וכיון שדעת רבנו אפרים (מובאת ע"ג הרי"ף בב"ק דף לה ע"א בדפי הרי"ף) שאדם המזיק בכח כחו הוא בכלל גרמא, וכן מבוארת דעת התוספות בסנהדרין (עז ע"א ד"ה 'סוף'), ומבואר ברש"י בגיטין (נג ע"ב) ובפני יהושע (שם) שהאיסור להזיק בגרמא הוא רק איסור דרבנן, א"כ יש לצרף את דעת רבנו אפרים והתוספות בסנהדרין (הסוברים כאמור שכל נזק בכח כחו הוא רק איסור דרבנן) עם דעת הרש"י והרי"ד והנמוק"י דלעיל (הסוברים שבנזק שע"י כח כחו ל"ח לגירי דיליה, ועל הניזק להרחיק א"ע), ונמצא שלרוב הדעות אין איסור דאורייתא, וגם בדרבנן הוא ספיקא דדינא (בין רש"י ורי"ד ונמוק"י לבין רמב"ן ורמ"ה ורשב"א), וע"כ יש להקל על המזיק.

וגם יש לצרף לכך עוד את הא שבחידושי הר"ן (בסנהדרין עז ע"ב) ובמאירי (שם עו ע"ב) מבואר שאדם המזיק בכח כחו הוא אמנם יותר מגרמא, אך מ"מ הוא רק 'גרמי' ולא 'אדם המזיק' ממש, והלא איכא לדעת התוספות בכ"ד (ב"ק נד ע"א, שם סב ע"ב, ב"ב כב ע"ב) שהחומרא לחייב על גרמי היא רק דרבנן, הרי משמע שלדעתם מדאורייתא אין חילוק בין גרמא לגרמי, ודו"ק.

ואכתי פש לן לברר מצד 'אונס ביום אחרון', אם מה שאינו יכול לתקן בערב החג מתיר לו להשתמש כדברי תשובת הרא"ש הנ"ל, או שמא יש לאסור עליו זאת מחמת שמכיון שיכל לתקן קודם לכן ולא תיקן א"כ לא נתחשב במה שכעת אינו יכול לתקן.

ויעויין בהג' אמרי ברוך על הט"ז ביו"ד (סימן רלב ס"ק יט) שמחלק בין היכא שפשע במה שחיכה לבין היכא שלא פשע. ולפי"ז נראה שבנדו"ד, שהיה סבור השוכר שהוא פטור מלתקן מחמת חיובו של המשכיר, ע"כ על אף שהוא טעות הלכתית מ"מ לא נחשב ממש כפשיעה, ודו"ק.

מסקנות פסק הדין בקצרה:

1) בעל מזגן המטפף מים למרפסת חבירו - מחוייב למנוע את הטפטוף, ובאם אין אפשרות למנוע את הטפטוף - אסור לו להפעיל את המזגן. ואין חילוק לענין זה בין בעל דירה לבין שוכר.

2) אך במקרה שאין באפשרותו למנוע את הטפטוף, ומוכרח להשתמש במזגן לצורך רפואי - רשאי.

3) לדעת כמה ראשונים (רמב"ן, רמ"ה, ורשב"א) מים הנוטפים מהמזגן נחשבים ל"גירי דיליה", וחייב להימנע מכך מדין "אדם המזיק".

ולדעת ראשונים אחרים (רש"י, פסקי רי"ד, ונמוק"י) לא נחשבים ל"גירי דיליה".

וגם לדעה א' הנ"ל - י"א שנחשבים ל"גירי דיליה" רק מדרבנן, מדין גרמא או מדין גרמי, ולכן לענין דינא רשאי בעל המזגן להפעילו, ובתנאי שמדובר במקרה שאין לו איסור משום ממונו המזיק, כדיעויין בסעיפים הבאים.

4) ולדעת הרא"ש בתשובה, במקרה של טפטוף מרובה הגורם להפרעה גדולה אצל בעל המרפסת מחוייב בעל המזגן מדאורייתא למנוע את הטפטוף משום "ממון המזיק", ובמקרה של טפטוף מועט אינו מחוייב כלל.

ולדעת בעל העיטור והרמב"ן אין חילוק בין טפטוף מועט לטפטוף מרובה, ובכל מקרה מחוייב בעל המזגן למנוע את הטפטוף מדאורייתא משום "ממון המזיק", אף לולא ה"גירי דיליה".

ולדעת היד רמ"ה אין על בעל המזגן חיוב למנוע את הטפטוף משום "ממון המזיק", ותלוי דינו במחלוקת המובאת בסעיף הקודם אם נחשב ל"גירי דיליה".

והלכה כדעת העיטור והרמב"ן.

5) וכל האמור בסעיף הקודם הוא רק כאשר יש באפשרותו של בעל המזגן למנוע את הטפטוף, או כאשר אין לו הכרח רפואי להשתמש במזגן.

אך אם אין באפשרותו למנוע את הטפטוף, וגם יש לו הכרח רפואי להשתמש במזגן - אזי לכו"ע אינו מחוייב להימנע מכך משום "ממון המזיק", אלא תלוי רק במחלוקת המובאת בסעיף 3 לגבי "גירי דיליה".

6) היה באפשרותו לתקן והשתהה בתיקון, וכעת הגיע ערב שבת או ערב חג שאין זמן מספיק כדי לתקן - אם השתהה במזיד וברשלנות אזי נחשב הדבר שיכול לתקן ואין לו שום רשות להשתמש במזגן המטפטף אף אם נזקק לו לצורך רפואי.

אך אם לא ידע את הדין שמחוייב לתקן, ורק בערב החג או השבת נודע לו מהדין - נחשב כעת לאנוס שאינו יכול לתקן מיד, ורשאי להשתמש בינתיים. 

תגיות