חיוב לפנים משורת הדין
הרב אלקובי אריאל
הרב חבר טוב אבישי
התובע דורש תשלום על כל העבודה, התוספות והשינויים, וכן על החומר המיותר שנשאר לו.
ב"כ המוסד טוען שהעבודה, שלא נעשתה כפי שבקשו, היא שגרמה לשינויים הוצאות רבות וחומר מיותר. הנתבעים הציגו תמונות וראיות, כך שבסופו של דבר התובע שם לב, והודה שהמיטות שייצר שונות ממה שסוכם.
פסק הדין
תיאור המקרה
התובע: בעל מקצוע בונה המיטות, הנתבע: מוסד חינוכי א'.
מוסד חינוכי א' ביצע הזמנה מיוחדת של מיטות. בעל המקצוע תבע את התשלום המלא עבור ביצוע העבודה, בעוד הנתבעים טוענים כי ההזמנה לא היתה למילוי שביעות רצונם והיו צריכים להשלים מעצמם חומר ובעל מלאכה נוסף. ולכן עכבו חלק מתשלום העסקה.
טענת התובע
לפני כשנה פנו אלי מהמוסד הנ"ל ובקשו ממני לעשות להם מיטות. הם הגדירו
את המיטות כמו המיטות שבמוסד ב. אמרתי שאני רוצה נציג שלהם שיסע ביחד איתי למוסד
ב' ויראה לי בדיוק על מה מדובר. שלחו לי עוזר שלהם ונסענו לשם. צילמתי ועשיתי מיטה
אחת לדוגמא. בישיבה שכללה שלושה אנשים מטעמם הצגתי להם את השבלונה, והם הראו לי
תמונה של מיטה אחרת ממה שסיכמנו. אמרתי להם שאני לא רוצה לעשות עבורם את העבודה "כי
אינכם יודעים בברור מה אתם רוצים". למרות זאת, חזרתי ויצרתי מיטה כבקשתם כמו
שרצו בתמונה. עשיתי שבלונה והבאתי את המיטה לדוגמא כדי להראות להם. המנהלת ראתה
ואמרה שזה טוב. אמנם המנהל הפיננסי (שהוא המייצג את המוסד) לא היה שם באותו מעמד,
אך אני קבלתי אישור מהמנהלת שזה טוב ועפ"י זה יצרתי את כל המיטות. המנהל
הפיננסי לא היה מרוצה ורצה עוד תיקונים. הסכמתי לתקן להגביה את הפרזול בצד של
הראש. וליצור סולמות אחרות. הפסדתי הרבה חומר בגלל זה. יש לי עכשיו בגלל כל
התיקונים הרבה פירזול שאין לי מה לעשות איתו, ובכללם סולמות וברזלים שזרוקים סתם.
הם רצו הוספה של אורן לבן בחזית, הזמנתי, ולאחר שהזמנתי הם לא רצו, והזמינו בעצמם.
לסיכום התביעה:
הוזמנו 64 מיטות ועלות כל מיטה 680 מבלי תוספת חיבור בין כל שלוש מיטות -
קונסרוקציה
עולה לסך 43,520 בנוסף תוספת הקונסרוקציה שלכל שלוש מיטות סך של 20
קונסרוקציות לכל אחת 700 ש"ח עולה לסך 14,00 סך כל העיסקה 57,520 .
הם שלמו לי 35,000 סך מה שנשאר להם לשלם לי מהעיסקה הוא 22,520.
בנוסף אני תובע על כל החומר שהלך לאיבוד.
התביישתי לבטל ההזמנה למרות כל החזרות והשינויים. ועם כל זאת עדיין זה
יצר לי שם רע.
המנהל הפננסי אמר לי במפורש שיפצה אותי על כל הסולמות ועל קונסרוקציה.
נתתי עבודה טובה וחומר טוב.
טענת הנתבע
המנהל הפיננסי הוא יצר את התקשרות עם בעל המלאכה והוא המייצג של המוסד.
אני מעריך את התובע. היה יותר מפתה ללכת לחברה שמתמחה בייצור מיטות, זה
אולי היה יוצא לנו יותר זול. אבל רצינו לפרנס אדם מהישובים, וגם היינו מרוצים
מעבודות שהיו בעבר. העסקה הייתה על 40,000 ש"ח והייתה לי מחשבה אף להוסיף עד ל-
60,000 ש"ח. בתחילת הפרוייקט הדפסתי בצורה צבעונית. ושלחתי לו עוזר למוסד ב'
שיראה בדיוק איך המיטה עומדת. לאחר מכן הוא יצר אב טיפוס ומיטה זו הייתה עם מסגרת
עשרה ס"מ עובי של מסגרת עץ אורן, ואת אותו אב טיפוס אישרנו בלבד. אך כאשר
הביא את המיטות הם היו שונות מהאב טיפוס: א. הן היו נמוכות ב. הן היו עם הכנה למסגרת
עץ רק בעובי 7 ס"מ ולא 10 ס"מ כפי שסוכם. לאחר מכן תיקן והגביה. אך הגבהות
נעשו ע"י הלחמות וזה היה נראה כתלאים ולא היו נראים יפה. הוא ניסה לתקן כמה
שיכל. ושילמנו לו מהר. לאחר שראינו שהוא מתמהמה עם המסגרת של העץ [הוצגו לביה"ד
הודעות סמס], הזמנו בעצמינו את חומר העץ מהמקום שאמרנו לו להזמין. היה צורך לנסר
במדויק לרוחב 7 ס"מ וכל מיטה היה צריך לקחת מידה מיוחדת כדי להתאים לה מסגרת
עץ כפי גודלה. כיום המיטות מקבלות בטן ומתעקמות, ובנוסף הריתוך נפתח. על כן העבודה
לא הושלמה, ואנו שילמנו את רוב התשלום ואיננו מוכנים לשלם יותר על העבודה.
לא היה שום סיכום נוסף על סכום של קונסטרוקציה. התשלום הוא 680 ש"ח עבור כל מיטה כולל הכל. אם באמת היה הכל כשורה לא מגיע לנו להוסיף לו על התשלום כאמור.
טענת התובע כלפי הנתבע
אני מעולם לא יכול להגיע לרמה של דיוק של יצור תעשייתי שהוא דק יותר. העיקום של המיטות נוצר עקב התנגדותם שאני אשים את המסגרת עץ, ועל כן עקב חוסר תמיכה זמן רב נוצר העיקום ופתיחה של הריתוך. אני מודה שהיתה טעות ברוחב מסגרת העץ . אני ניסיתי לתקן ואף הזמנתי את העץ ואף שילמתי על כך מקדמה של 1000 ש"ח. הסכום שהם שילמו הוא גבוה ולא הגיוני.
ראיות
בית הדין ביקש משני הצדדים להציג קבלות על תשלומים, ולחפש את המיטה שהיא האב טיפוס. בדיון השני שהתקיים בג' כסלו, הוצגה הקבלה של הנתבע לפיה שילם על החומר ועל העבודה סכום הקרוב ל 20 אלף ₪. במהלך הדיון הנתבע הראה תמונות, ועל פי הן הבחין התובע בנקל שהיה שוני בין אב הטיפוס שהציג ואושר לבין המיטות שיוצרו בפועל, ולבסוף הבין התובע והודה שאכן הייתה טעות שלו בתהליך היצור.
הדיון
א. בית הדין שאל את התובע כמה הייתה עלות החומר, והשיב שהחומר ללא עבודה
עלה לו 45 אלף ₪, וקיבל תשלום 40 אלף ₪. בית הדין המליץ לנתבע שישלם לפנים משורת
הדין את הוצאות החומר, דהיינו סך 5000 ₪. הנתבע אמר שהוא צריך להיוועץ בעניין עם
הנהלת המוסד.
הגמרא במס' בבא מציעא (פג.) מספרת כך:
"רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא. שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב. אמר ליה: הב להו גלימייהו. - אמר ליה: דינא הכי? - אמר ליה: אין, למען תלך בדרך טובים (לפנים משורת הדין, רש"י). יהיב להו גלימייהו. אמרו ליה: עניי אנן, וטרחינן כולה יומא, וכפינן, ולית לן מידי. אמר ליה: זיל הב אגרייהו. - אמר ליה: דינא הכי? - אמר ליה: אין, וארחות צדיקים תשמור".
הסבלים ששכר רבה בר בר חנן שברו את החביות שלו, ובית הדין לא זו בלבד שפטר
אותם מתשלום על הנזק, אלא גם חייב אותו לשלם להם את שכרם, לא מן הדין אלא לפנים
משורת הדין, וזה נלמד מן הפסוק "למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים
תשמור".
המאירי (ב"מ כד.) ור' יונתן מלוניל (שם יג. בדפי הרי"ף) נחלקו
מי מצוּוה לנהוג לפנים משורת הדין, האם כל אדם או רק אדם חשוב, ורוב הראשונים
סוברים כדעת המאירי שכל אדם מצווה בכך, ובפרט כלפי אדם עני (והתובע סיפר שכבר יותר
משנה המסגריה אינה עובדת). ומלבד זאת יש לומר שלמוסד חינוכי יש דין של אדם חשוב (שצריך להחמיר על עצמו) מצד שאינו גוף פרטי אלא גוף ציבורי. יעוין בשו"ת דברי
יציב (ליקוטים והשמטות סי' קכב) שכתב:
"ובפרט ציבור קדוש שיש להם דין תלמיד חכם, וכמבואר בשו"ע חו"מ סי' ד' עיין שם, וכן לכמה עניינים בתורה [ועיין דברי גאונים כלל ל"א אות ל"ח], ותלמיד חכם ודאי דצריך להחמיר על עצמו ולעשות אפילו לפנים משורת הדין, עיין ב"מ דף פ"ג ע"א בעובדא דרבה בר בר חנה תברו ליה וכו' א"ל דינא הכי א"ל אין למען תלך בדרך טובים וכו' וארחות צדיקים תשמור".
ב. האם בי"ד יכול לכוף על לפנים משוה"ד?
זו מחלוקת המרדכי והרא"ש, ורוב הראשונים נוקטים כדעת הרא"ש שאין כופין, וכן היא דעת הב"י בהל' דיינים (חו"מ סי' יב). ועל כן בשולחנו הערוך לא הזכיר כלל את נושא הכפייה, והרמ"א (שם יב,ב) הזכיר את שתי הדעות, ונראה שמסכים לדעת הב"י מאחר והביא את דעת הרא"ש ראשונה בסתם, וכן הבין גם היד מלאכי (כללי הדינים כלל שסז) בדעת הרמ"א, וכן הפת"ש (ס"ק ו) בשם השב יעקב שיכול לומר קים לי כדעה ראשונה. ברם, הב"ח והש"ך פסקו כדעת המרדכי שכופין על למשה"ד, וגם ההולכים בשיטה זו נחלקו לגבי אופי הכפיה האם בדברים או בשוטים.
ג. הרמב"ן על התורה (דברים ו,יח) כתב שזוהי מצוה כללית, ומשמע קצת מדבריו שהוא חיוב מן התורה, זו לשונו:
"וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל (ויקרא יט טז), לא תקום ולא תטור (שם פסוק יח), ולא תעמוד על דם רעך (שם פסוק טז), לא תקלל חרש (שם פסוק יד), מפני שיבה תקום (שם פסוק לב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (ב"מ קח א), ואפילו מה שאמרו (יומא פו א) פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר".
אולם הסמ"ע (רנט ס"ק יב) כותב שזהו דין מדרבנן וחכמים
מצאו אסמכתא מפסוק.
ועיין בספר ברכת אברהם (ב"ק ק,א) שהעלה, שלפנים משורת הדין:
חייב כל אדם, מפסוק "אשר יעשון", והוא מהתורה. אולם "למען תלך בדרך
טובים" זה מצד הנהגה לתלמיד חכם, שלגביו אפילו במקום הפסד זה בחינת ועשית
הישר והטוב.
גם בנידון דידן, יש לחלק את התביעה לשניים: א. הנזק שנגרם. ב. שכר
העבודה. כשם שרב פטר את הפועלים מתשלום נזק החביות, כך יש למנוע מהתובע נזק של
הוצאת החומר, ודין זה הוא ברור שלכל הפחות יקבל 5000 ₪ על הוצאות החומר שהפסיד,
וזהו חיוב לפנים משורת הדין. ובוודאי שכך ראוי על פי הדין למוסד חינוכי תורני ללכת
"בדרך טובים", ולקיים "ואורחות צדיקים תשמור".
החלטה
על הנתבע לשלם סך של 5000 ₪ לתובע לפנים משורת הדין.
