בס"ד


מאמרים ועיונים
מס. סידורי:1744

על פסק 807

תאריך:
מחבר המאמר:

לפסק עליו ניתנו ההערות לחץ כאן

הערות

מאת אב״ד פילדלפיה הרב דוב אהרן בריזמן שליט״א

רציתי טובא לעיין בספרי פסקי הדין כי הם נוגעים הרבה לעניני ההוראה שבאים לפני מדי יום יום, ובפרט בירור יהדות, נהניתי מאד מאד בראותי עבודתו המאומנת והעמל שהשקיע בזה, ויהא רעוא שיוסיף הדר״ג עוד כהנה וכהנה, ולאות כי עיינתי בספרים אמרתי לרשום כמה הערות.

בפס״ד ירושלים לעניני ממונות כרך א עמ׳ יז-יח ע״ד נתבע שיש ב׳ בתי דינים אם יכול הנתבע להעדיף בי״ד א׳ על השני, ומביא בנועם הדין דתובע הולך אחר הנתבע משום דלא שבקת חיי לכל ברי׳ כדכ׳ במהרי״ק שורש כא, ולכן היכא דהוו שני בי״ד בעיר א׳ אדרבא עבד לוה לאיש מלוה ולא שייך הטעם הנ״ל, והקשה על התומים ונתיבות דאפי׳ בב׳ בתי דינים בעיר א׳ יכול הנתבע לומר לבי״ד פלוני קאזילנא, ולכאורה לפי הטעם הנ״ל אין מהראוי לומר כן.

ולפום ריהטא י״ל לפי המבואר בסי׳ יג דהיכא דליכא בי״ד קבוע מצי לומר שחפץ בזבל״א וזבל״א, אבל היכא דאיכא בי״ד קבוע לאו כל כמיניה לסרב מלדון בפניהם, רק להוסיף דיינים על הדיינים הרשות בידו, ועי׳ ערוך השלחן סי׳ ג סעי׳ ב שכ׳ דבזמנינו אין לנו היכולת להעמיד משפטי הדת על תלה, רק דאם אין הצדק עם הבע״ד בזה, הרי הוא עתיד ליתן את הדין, ע״ש, ולפי״ז י״ל דלנתבע בידו לומר כהיום שרוצה בזבל״א ולכן כחו יפה לברור א׳ מביה״ד שבעיר, רק דלפי״ז ק׳ מהאו״ת גופא, שהרי הוא זה בעל השמעתתא דיכול הנתבע להעדיף בי״ד א׳ על חבירו, ואיהו לא כ׳ כערוה״ש, ויש ליישב.

והנה בערוה״ש סי׳ יד ס״ג כתב בטעם תובע הולך אחר הנתבע משום שהבי״ד שבמקום התובע אינם יודעים כלל טענת הנתבע ואולי יש לו עדים או ראיה שאין מקום לטענת התובע, ולכן אין לכוף את הנתבע לילך למקום התובע, ורק היכא שיש סחורה להנתבע במקום התובע שיכולים לעקל בדין הוא דמצי כייף לנתבע לבא לדון במקומו, עיי״ש. לכאורה נראה לטעם זה דבנ״ד שיש ב׳ בתי דינים בעיר א׳ נמי אין לנתבע שום יפוי כח להעדיף בי״ד א׳ על חבירו, דהא תרוייהו איתנהו בהך מתא ושפיר יחזו מי הם עדיו של הנתבע ומה הן ראיותיו, אבל אחר העיון בדבריו שמחלק דהיכא דיכול לעקלו בדין דהולך למקום התובע, חזי׳ דאיכא סברא טמונה כאן שהנתבע חשיב מוחזק. רק מה דעבד לוה לאיש מלוה הוא היכא דהבי״ד דאותה העיר רואים שיש תביעה הגונה, ומה״ט הוא דהולכים לבי״ד הגדול, וכבר איחלשא חזקתי׳ להנתבע, אבל בל״ז הרי הנתבע חשיב מוחזק. ואם כנים הדברים יש מקום לקיים דברי התומים והנתיבות, רק דממהרי״ק לא משמע כן.