בס"ד


מס. סידורי:1701

שכן שמרעיש לשכינו

שם בית דין:בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירור יוחסין
דיינים:
הרב לוין ברוך יצחק
הרב קצנלבוגן אליהו
הרב הרצברג חיים
תקציר:
שכן מלמטה מתלונן על המשפחה שמעליו שהם מרעישים בשעת לילה מאוחרת והם מפריעים לו.
פסק הדין:
אין חיוב לשכן להמנע מלהרעיש לשכינו, אבל ראוי על פי המוסר להמנע מגרימת עגמת נפש לשכן.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים כרך ב' עמ' קסה-קסו

בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב״ד; הרב אליהו קצלנבוגן שליט"א; הרב חיים הרצברג שליט״א.

פס"ד בטענת הפרעה של רעש בין שכנים

סיפור המעשה

ראובן טוען כי שמעון שדירתו מעל של ראובן, מפריע לו בהזזת הכסא או המטה בשעה שתים עשרה או אחת בלילה, עד שאינו יכול לישון, ואם אמנם אינו יכול למחות ביד שכנו ולומר לו איני יכול לישון מקול הפטיש ומקול הריחיים, זה דוקא בשאר בני אדם הבריאים אבל בחולה או בחלוש המזג הוי לדידי׳ כקוטרא ובית הכסא.

פסק דין

א.          ההלכה של שמירת נזיקין אינה מחייבת את משפחת ק. להכבל בכבלים שלא ינועו ולא יזוזו.

ב. אבל על פי המוסר ויחסי שכנים מתוקנים: היות והדפיקות - אמנם שלא בכונה - של משפחת ק. גורמות לשכן שמתחתיו להטרדות ולעגמת נפש היות והשכן הוא מאלה שהם איסטניסים, לפיכך מן הראוי שמשפחת ק. תשתדל ע״י איזה אופן שיהיה אם ע״י שטיחים או בצורה אחרת להשקיט את ההטרדות. והיה מחנם שלום והשקט.

המקורות בהלכה

כתב הרשב״א בההיא דרב יוסף ב״ב כ״ג א׳ בהנהו תאלי דהוו אתו אומני ויתבי תותייהו ואתא עורבא אכלי דמא וסלקי אבי תאלי ומפסדי תמרי, ואמר רב יוסף הני לדידי דאנינא דעתאי כי קוטרא ובית הכסא דמו לי. וכתב הרשב״א מיהא שמעי׳ דכל מי שנודע ומוחזק שאינו יכול לסבול נזק אחד ידוע מן הנזקין שהנפש קצה בהן אין לו חזקה, וכן פסק הריב״ש סי׳ קצ״ו והובא ברמ״א חו״מ סי׳ קנ״ו סעיף ב׳, וכ״ש שיכול למחות בו. ועוד נראה מה שפסק בשו״ע שם דאינו יכול למחות שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בידו עכ״ל, מבואר הא דאינו יכול למחות הוא דיקא מפני שהחזיק, אבל ודאי יכול למחות אם כל הזמן מוחה בידו, ועי׳ בחת״ס חחו״מ סי׳ צ״ב והובא בפ״ת, דלאו דוקא בלילה אינו יכול לישון, דאף ביום אם אינו יכול לישון יכול למחות, ובתשובות רלב׳׳ח סי׳ צ״ו גבי עושה מלאכתו בחנות, אפילו לכתחילה מותר, דאם יעשה בביתו אינם יכולים למחות אפילו בקול גדול המטריד אותם כי לא מצי למיפסקי חיותי׳.

ולפי זה בשמעון שפרנסתו במה שמתעסק בלילות בכתיבה, וכנראה שזוהי פרנסתו, אע״פ שראובן מוטרד עי״ז מלישון, אין יכולים למחות.

ותו נראה דגרסי׳ ב״ק ד׳ א׳:

"אמר רב אשי אטו עבד ואמה לאו טעמא רבה אית בהו שמא יקניטנו רבו וילך וידליק גדישו של חבירו ונמצא זה מחייב את רבו מאה מנה בכל יום".

וקשה למה באמת מפני טעם זה בעבד פגיעתו רעה דשחבל באחרים פטור, יקשור את העבד שלא יוכל להזיק לאחרים, ונראה דיש עליו חיוב שמירה שלא יזיק, אבל אין עליו חיוב מדין שמירת מזיק לבטל אותו שלא יהי׳ עבד.

ונראה לנידון דידן דיש דין בנזקי שכנים לשמור שלא יזיק, אבל אין עליו חיוב מדין שמירת נזקין לבטל את שמעון - מדין שמירת נזקין - שיקשור את עצמו, או שאשתו תקשור את עצמה, או הבן יקשור את עצמו, שלא יוכל לזוז ולבטל את עצמם שלא יבאו אנשים בעלי תנועה.

מ״מ מדרך המוסר כיון שסוף סוף ראובן אנין הדעת, וסובל מאוד מכל טרדה ומה גם שאינו יכול לישון לא בשינת צהרים ולא בלילה מחמת ההפרעות, ישתדל שמעון אם ע״י שטיח שישים בדירתו או בצורה אחרת, שיחסי השכנות יהיו תקינים.

הרב ברוך יצחק לוין.

תגיות

זכות העיכוב של השכן הניזק - בשימוש רגיל אין זכות עיכוב דף כג - עמוד א סימן קנו - סעיף ב דף ד - עמוד א