בס"ד


מס. סידורי:1697

תשלומים על דירה המוצמדים למדד

שם בית דין:בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירור יוחסין
דיינים:
הרב לוין אברהם דב
הרב ביבס שמואל
הרב שרגא ברוך
תקציר:
אדם קנה דירה מחבירו בשלב מסוים הם סיכמו ביניהם כי הקונה יפצה את המוכר על איחורים בתשלום, וישלם את התשלומים מוצמדים למדד, הקונה טוען שהתחייבותו אינה תקיפה משום דיני ריבית, וכן משום שמניעת רוווח נחשבת רק לגרמא.
פסק הדין:
הקונה חייב לפרוע את ההתחייבות כפי שהתחייב.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

ביה״ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים תיק מס׳ 125־נג כרך ב' עמ' קנא-קנד

בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא.

פס׳׳ד בתביעת החזר תשלומי הצמדת מדד עבור קניית דירה

נושא התביעה

התובע קנה דירה מהנתבע במחיר ובתנאי תשלום שקבעו ביניהם בחוזה שהיה נקוב בשווי דולרים. הקונה לא עמד בתנאי התשלום ואיחר את התשלומים באופן משמעותי. למרות זאת לא ביטל המוכר את החוזה וגם לא תבע את הפיצוי המוסכם בחוזה, אך דרש מהקונה לפצותו על הפסדי רווחים שנגרמו לו בגלל העיכובים בתשלומים, שאילו היו הכספים בידו היה משקיעם בבורסה והיה מרוויח עליהם רווחים גדולים כפי שהרוויחו משקיעי הבורסה באותה תקופה, והוסכם ביניהם לשנות את המחיר, שהיה נקוב כאמור בשווי דולרים, למחיר צמוד מדד, ובכך יחזיר לעצמו המוכר חלק מהפסדי הרווחים שנגרמו לו לטענתו. הסכמה חדשה זו לא נרשמה בכתב אלא במרומז, בגלל סיבות שאין כאן המקום לפרט, והקונה קיים את ההסכמה החדשה ברוב המחיר של הדירה, אך עדיין נותר חייב סכום מסויים שאותו התחייב בכתב למוכר לפרוע בשטר אודיתא, והמוכר הרשה לקונה להכנס לדירה עוד קודם הפרעון האחרון.

טוען הקונה שתביעת המוכר לשנות את המחיר מצמוד דולר לצמוד מדד היתה שלא בדין מאחר והפסד של מניעת הרווח אינו אלא גרמא, ואין לחייבו על כך, והצמדה למדד בגלל איחורי תשלומים היא רבית. הוא טוען שהסכמתו לשנות את המחיר היתה תחת לחץ של איום מצד המוכר שאל״כ יתבע ממנו את הפיצוי המוסכם בחוזה, וע״כ אינו תקף. כמו כן הוא טוען שההתחייבות שרשם לפני כניסתו לדירה על התשלום שעדיין נותר חייב נעשה תחת לחץ של איום שאל״כ לא יעביר את העיסקה בספרי מרשם המקרקעין ע״ש הקונה.

פסק דין

על הקונה לפרוע את התחייבותו למוכר כפי שהתחייב בשטר האודיתא לפני כניסתו לדירה.

השאלות לדיון

א. התחייבות לשלם הפסדים של מניעת הרווח, האם היא מחייבת.

ב. תוספת תשלום עבור הרווחת זמן של תשלומי קניית דירה, האם דינה כרבית.

ג. אם הקונה נשאר חייב למוכר עבור הדירה שקנה, האם מותר לו לגור בדירה ברשותו של המוכר.

תשובה

א. תקיפות התחייבות לשלם נזקי גרמא

המתחייב לשלם תשלומי גרמא מחוייב לשלם, עי׳ לעיל עמי סח, וה״ה בהפסדים של מניעת הרווח.

לפיכך בנידון דידן שהקונה התחייב לשלם למוכר הפסדיו בצורת הצמדה למדד, התחייבותו תקפה ועליו לשלם כפי שהתחייב, ומה שטוען שנעשה תחת לחץ, אין זו טענה, שהרי לא היה כאן לחץ של ״תליוהו״, ואפי׳ בתליוהו אם קבל תמורת זה כסף כמו תליוהו וזבין מכירתו מכירה, וכאן קבל את הדירה.

ומכל מקום, כיון שהתחייב בשטר אודיתא שחייב לשלם למוכר כך וכך, ברור שעליו לעמוד בהתחייבותו ולשלם.

ב. קנס באיחור על תשלום מכירת קרקע האם נחשב לריבית?

כתב בספר התרומות שער מו ח״ד אות כט:

"מצאתי כתוב כי חכמי לוניל הורו שיכול אדם לומר לחברו קרקע זה אני מוכר לך, ואם תפרעני מעכשיו הרי הוא לך במנה, ואם תאחר על שנה מלפורעני תן לי מאתיים דינרים ואין בזה משום רבית ולא מקרי אגר נטר לי, שהרי כשאומר לו אם תתן לי מעכשיו אתנהו לך במאה דינרים הרי לא החזיק בו הלוקח, ויכול המוכר לחזור ולומר לא אתננו לך כי אם במאתיים ואין לקרקעות אונאה דלא קיצי דמיהם, ואע׳׳ג דעכשיו אינו שוה מאתים דינרים הוא אין רצונו למוכרו כי אם במאתים דינרים וכו׳, ודבריהם צ״ע", עכ״ל.

והובא בב״י יו״ד סי׳ קעג.

נמצא לפי״ז שהתחייבות לשלם תוספת מחיר של דירה עבור הרווחת זמן התשלום אם דינה כרבית תלויה במחלוקת הראשונים, שלדעת חכמי לוניל אין זו רבית, ולדעת בעה״ת ה״ז רבית. ויש להוסיף שגם לדעת בעה״ת אין זו רבית גמורה אלא אבק רבית ככל רבית של מקח, עי׳ טוש״ע יו״ד סי׳ קסא סעי׳ א (ותשלום עבור הפסד רווחים דינו כרבית, עי׳ להלן עמ׳ רט), ועיי״ש סעי׳ ב שאבק רבית אינה יוצאה בדיינים אבל חייב להחזירה לצאת ידי שמים, ועי׳ בהגר״א שם ומחנ״א הל׳ רבית סי׳ טו שי״ח וסוברים שאינו חייב להחזיר כלל אף לא כרי לצי״ש.

ע״כ תביעת התובע לחייב את המוכר להחזיר לו את תוספת ההצמדה למרדד בגלל היותם רבית, אין לה בסיס בהלכה. וכאמור לעיל אות א שגם את מה שעדיין לא שילם עליו לשלם, ולא מדין רבית על המקח אלא מחמת שהתחייב לשלם בשטר אודיתא.

ג.  מגורים בדירה כשטרם שולמו כל התשלומים עליה

פסק הרמב״ם פ״ח ממכירה ה״א:

"המוכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מקצת הדמים והיה יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים אפילו לא נשאר לו אלא זוז אחד, לא קנה הלוקח את כולה אע״פ שכתב את השטר או שהחזיק".

ובהל׳ מלוה ולוה פ״ו ה״א פסק הרמב״ם שכל מי שלא קנה קנין גמור אם אכל את הפירות ה״ז רבית של תורה. וכ״פ בטוש״ע יו״ד סי׳ קעד סעי׳ א.

ובנידון דידן שהחוזה הראשון שעשו הצדדים ביניהם נשאר בתוקפו החוקי גם לאחר שהסכימו בעל פה לשנות את חישוב המחיר, ולפי החוזה הראשון כבר קבל המוכר את כל הכסף שהיה אמור לקבל, וגם מסר לקונה את הדירה לגור בה, ואין לו עוד זכות חזרה מהמכירה, נראה שאע״פ שהקונה נשאר חייב להשלים את התחייבותו הנוספת, אין עליו איסור לגור בדירה משום רבית, שהרי יתרת חוב זו אינה משאירה פתח של חזרה מהמכירה, והכסף ששילם למוכר אין לקונה בו כל זכות, וע"כ אין המיגורים בה יכולים להחשב רבית בעד אותו כסף.

תגיות

כשהתחייב במפורש לשלם - חייב לשלם גם על גרמא פרק ח - הלכה א סימן קעד - סעיף א המתנת מעות - בקרקעות סימן קסא - סעיף א החזרת ריבית - אבק ריבית פרק ו - הלכה א