בס"ד


מס. סידורי:1670

שוכר שהביא שוכר מחליף והשותף לשכירות מוחה

שם בית דין:כרמי משפט - ענב
דיינים:
הרב אליהו אוריאל
הרב יוסף אלעד שלמה
הרב רוזנטל בעז
תקציר:
הצדדים שכרו דירה בשותפות. הנתבע התחתן והביא שוכר אחר במקומו. התובע טוען שאינו מסתדר עם השוכר החדש ומבקש למנוע מהנתבע להביא שוכר מחליף. הנתבע טוען שזכותו להביא מחליף כרצונו ואינו חייב להפסיד את דמי השיכרות לחינם.
פסק הדין:
בית הדין פסק כי התובע רשאי למנוע מהנתבע להכניס שותף מחליף תחתיו.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: ג' טבת תשע"ז

כסלו תשע"ז ינואר 17

תיק מס' 5777/1

פסק דין

בפני כבוד הדיינים:

הרב אוריאל אליהו - אב"ד, הרב אלעד שלמה יוסף - דיין, הרב בועז רוזנטל - דיין.

בעניין שבין

התובע

א' [שוכר שותף]

הנתבע

ב' [שוכר שותף]

תיאור המקרה

שני חברים שכרו דירה בשותפות לתקופה מסוימת, באמצע התקופה אחד החברים נישא והביא שוכר אחר במקומו, אלא שהחבר הרווק טוען שאינו יכול לדור עם השותף החדש כיון שהוא אינו מספיק מסודר וכיו"ב ואינו מסתדר עמו. התובע, נפשו בשאלתו האם הוא יכול למנוע משותפו שנישא להביא שותף אחר במקומו שאינו מסתדר עמו, ואילו השותף שנישא טוען שזכותו להביא במקומו כל מי שירצה ואין סיבה שהוא יפסיד כסף לחינם עד שימצא שוכר כלבבו של שותפו.

פסק דין

א-      אדם ששכר דירה ובאמצע השכירות רוצה לעזוב את הדירה ולהביא אחר במקומו - אין בעל הדירה יכול למחות.

ב-      שותפים שגרים ביחד באותה דירה ואחד מהם עוזב את הדירה באמצע זמן השכירות ורוצה להביא שותף אחר במקומו - יכול השותף שנשאר למחות בידו. 

נימוקים

בתלמוד במסכת ב"מ (עט:) שנינו:

"תנו רבנן השוכר את הספינה ופרקה לה בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומת היכי דמי אילימא דקא משכח לאגורה אמאי אית ליה תרעומת ואי דלא קא משכח לאגורה כולי אגרא בעי שלומי לעולם דקא משכח לאגורה אלא אמאי אית ליה תרעומת משום רפסתא דספינה אי הכי טענה מעלייתא היא וממונא אית ליה גביה אלא מאי פרקה דפרקה לטועניה בגויה אלא מאי תרעומת משום שינוי דעתא אי נמי לאשלא יתירא".

ופירש רש"י:

"רפסתא דספינה. ריעוע הספינה שמתרועעת בהוצאת חבילות והכנסת חבילות:"

והא דקאמר "דפרקיה לטועניה בגויה" פירשו הרי"ף (מט.) והרא"ש (סי' יא) כגון שמכר הסחורה לאיש אחר והוא נותן לו שכר של חצי הדרך מכאן ולהבא ותרעומת משום שינוי דעתא שכבר הורגל עם הראשון וכן כתבו התוספות (ד"ה דפרקיה) בשם רבינו חננאל. וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ה מהלכות שכירות (ה"ד):

"השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך, נותן לו שכר כל הדרך. ואם מצא השוכר מי שישכיר אותה לו עד המקום שפסק, שוכר, ויש לבעל הספינה עליו תרעומת וכן אם מכר כל הסחורה שבספינה לאיש אחד בחצי הדרך, וירד ועלה הלוקח, נוטל שכר חצי הדרך מהראשון ושכר החצי מזה האחרון, ויש לבעל הספינה עליו תרעומת מפני שגרם לו לסבול דעת איש אחר שעדיין לא הורגל, וכן כל כיוצא בזה".

ומ"ש רבינו גבי אינו מוצא אחר שישכרנה ממנו צריך ליתן לו שכר כל הדרך אלא שינכה לו שאינו דומה הבא טעון לבא ריקן. טעמא דמסתבר הוא, אבל הרב המגיד כתב בפ"ה מהלכות שכירות (ה"ד ד"ה השוכר את הספינה):

"אי דלא משכח לאגורי כוליה אגריה בעי למיתב ליה. פירשו ז"ל ואינו מנכה לו כלום שכיון שספינה קיימת יכול לומר אנא הא קאימנא [ו]אינו דומה לספינה סתם ויין זה וטבעה ספינה (שם ברמב"ם ה"ג, ובטור לעיל ס"ב) שמנכה לו לפי שלשם אין הספינה קיימת" עכ"ל.

וכ"פ בשו"ע חו"מ הלכות שוכר (סי' שיא סע' ו).

כל קביל דנא חזי הוית להרא"ש בתשובה וז"ל:

"שאלה: ראובן ושמעון שכרו ב' בתים זה אצל זה ולהם שני חצרות ומלבד חצרות אלו עוד להם חצר בשותפות והיו כל אחד משתמש בחלקו והלך ראובן והשכיר ביתו ללוי ושמעון מעכב עליו ואומר איני חפץ בשותפות של לוי כי ירא אני שנתקוטט ביחד ואם על כל פנים תרצה להשכירו הנח לי החצר המשותף ואתן לך שכירות כפי חלק המגיע ממנו אם שומעין לו ואם ראובן יכול לגלגל הרבה שכירות כי יאמר שהוא צורך גדול לבית.

תשובה: יראה שהדין עם שמעון חדא שטוען ליתן השכירות החצר כפי המגיעו כי הוא מצרן ושכירות שייך ביה הטוב והישר כמו גבי מוכר כיון שראובן אינו מפסיד בדבר דשכירות ליומיה ממכר הוא.

ועוד אני אומר דשנים ששכרו בית בשותפות לדור בו יחד אין אחד מן השותפין יכול להושיב אחר במקומו ואפילו אם יש דיורין פחותין ממנו כי יכול לומר לו אותך יכול אני לקבל אבל אחר איני יכול לקבל כי ידוע שאין לקבל כל אדם בשוה יש מפני חשיבותו שאדם בוש מפניו ויש מפני גריעותו שאדם בוש לדור עמו ויש שהוא בעל קטטה ויש שאינו נאמן הילכך אדם הרוצה לדור בשותפות מדקדק תחלה עם מי הוא חפץ לדור ולא יכול אותו שקבל לדור עמו להושיב אחר במקומו וגם אינו יכול לכופו לחלוק שהבית אינו שלהם אלא הוא שכור להם לזמן".

והביא דבריו הטור (חו"מ שטז).

וכ"פ בשו"ע בהלכות שוכר (סי' שטז סע' ב) וז"ל:

"שנים ששכרו בית בשותפות לדור בו יחד, אין אחד מהשותפין יכול להושיב אחר במקומו, אפילו יש לו דיורין פחותים ממנו, כי יכול לומר: אותך אני יכול לקבל אבל אחר איני יכול לקבל".

ואכן בביאור הגר"א (סי' שטז ס"ב ס"ק ח) כתב בטעם דברי הרא"ש כי יש ב"א שא"א לדור עמהם כמ"ש אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת ול"ד לספינה שאין שם רק תרעומת, וברמב"ם משמע דבכה"ג פשיטא דיכול להושיב אחר כיון דבעליו עמו א"י להפסידו.

כלומר הגר"א מבין שיש מחלוקת בין הרמב"ם לרא"ש,

אמנם לדעת מרן אין מחלוקת ביניהם והרמב"ם עוסק בשוכר בית או ספינה ואינו דר עם הבעלים אלא שנחשב עמו במלאכתו כיון שאינם מיטלטלים ואם השוכר הביא שוכר אחר במקומו הבעלים אינם יכולים לעכב (הל' שכירות פ"ה ה"ה), אולם הרא"ש בתשובה הביא מקרה שבו השוכרים גרים ביחד בשותפות ואחד החליט לעזוב את השכירות ולהביא אחר במקומו שבכך יכול השוכר שנשאר למחות כיון שאינו יכול לדור עם השוכר החדש, ועל כך לא חולק הרמב"ם.

תגיות