בס"ד


מס. סידורי:1664

מחסן שחרג לשטח ציבורי ונמכר השטח לאדם פרטי

שם בית דין:כרמי משפט - ענב
דיינים:
הרב אליהו אוריאל
הרב יוסף אלעד שלמה
הרב רוזנטל בועז
תקציר:
הנתבע רכש מהרשות המקומית מגרש הסמוך למגרש הנתבע. הנתבע בנה זמן רב לפני הרכישה מחסן החורג למגרש שרכש התובע. התובע דורש פינוי המחסן מרשותו. הנתבע טוען שמעולם לא אמרו לו דבר על המחסן ולכן יש לו חזקה על המקום. הנתבע מבקש שאם יחליט בית הדין שאין לו חזקה שיתאפשר לו לפצות את התובע על מקום המחסן כיוון שאחרת יאלץ להרוס את המחסן שכן אין דרך להעתיקו בשלמותו.
פסק הדין:
בית הדין פסק כי מעיקר הדין על הנתבע לפנות את רשות התובע אף במחיר הריסת המחסן. בית הדין הוסיף כי ראוי שהתובע יוותר על ההריסה בתמורה לפיצוי ובלבד שלא ינזק מכך.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: כ' טבת תשע"ו

על פסק זה התקבלו הערות, לעמוד ההערות לחץ כאן

תשעו 2016

תיק מס' 5776/3

פסק דין

בפני כבוד הדיינים:

הרב אוריאל אליהו - אב"ד, הרב אלעד שלמה יוסף - דיין, הרב בועז רוזנטל - דיין.

בעניין מחסן החורג למגרשו של השכן

התובע

י. (להלן "התובע")

הנתבע

מ. (להלן "הנתבע")

תיאור המקרה

הנתבע, בנה מחסן בקצה מגרשו לפני שנים רבות. שטח חריגת המחסן למגרש שכנו הוא ברוחב של כמטר ובאורך של כשני מטרים.

המגרש שבשכנותו עמד שומם שנים רבות ולא נעשה בו כל שימוש ע"י היישוב.

לפני זמן לא רב היישוב החל למכור את כל המגרשים שנשארו בשטח היישוב, וביניהם גם מגרשו של התובע.

התובע טוען שהמחסן חורג לתוך רשותו, ולכן על הנתבע לכנוס את המחסן לתוך שלו.

לעומתו, טוען הנתבע, שהמחסן נמצא שם שנים רבות, ומעולם לא פנו אליו בעניין זה, ויש לו חזקה על מקום המחסן.

כמו כן, מבקש הנתבע, באם יחליט ביה"ד שאין לו חזקה, הוא מוכן לפצות את שכנו בסכום כסף ע"מ שלא יצטרך להרוס את המחסן, כיון שלא ניתן להזיזו כמות שהוא, וצריך להרוס אותו כדי שלא יבלוט למגרש שכנו.

פסק הדין

על הנתבע לכנוס את המחסן לתוך שלו, ואפילו יהיה עליו להרוס אותו. זוהי שורת הדין.

לפנים משורת הדין, ראוי שהתובע יוותר על הריסת המחסן תמורת פיצוי הולם.

נימוקים

שנינו במסכת בבא בתרא (מא.):

"כל חזקה שאין עמה טענה - אינה חזקה. כיצד? אמר לו: מה אתה עושה בתוך שלי? והוא אמר לו: שלא אמר לי אדם דבר מעולם - אינה חזקה; שמכרת לי, שנתת לי במתנה, אביך מכרה לי, אביך נתנה לי במתנה - הרי זו חזקה. והבא משום ירושה - אינו צריך טענה".

וכ"פ ברמב"ם (טוען ונטען יד יב):

"כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה, כיצד הרי שאכל פירות שדה זו כמה שנים ובא המערער ואמר לו מאין לך שדה זו שלי הוא השיבו ואמר לו איני יודע של מי היא וכיון שלא אמר לי אדם כלום ירדתי לתוכה, אין זו חזקה שהרי לא טען שלקחה ולא שנתנה לו ולא שירשה, ואף על פי שלא טען אין מוציאין אותה מידו עד שיביא זה המערער עדים שהיא שלו, הביא עדים תחזור לו השדה ומוציאין מזה כל הפירות שאכל. ואין פותחין לזה המחזיק תחלה ואין אומרים שמא שטר היה לך ואבד עד שיטעון מעצמו".

וכן נפסק בשו"ע (חו"מ קמו ט).

ובנדון דידן, הנתבע טוען שלא אמר לו אדם דבר מעולם, וששטח זה היה שטח הפקר.

הנתבע אינו טוען על קניית השטח או רשות שימוש מגורם כלשהו.

מגרש זה היה בבעלות הרשות המקומית, ויכולה היא לעשות שימוש במגרש זה בכל עת אשר תחפוץ, ועצם העובדה ששטח זה נותר שומם שנים רבות, אינה מעלה ואינה מוריד כהוא זה מבעלותה על הקרקע.

לכן, כאשר הוחלט ע"י הרשות המקומית למכור מגרש זה, הרי שכל הזכויות עוברות לקונה המגרש, ויכול לתבוע משכנו להרוס את חלקו של המחסן החורג לתוך שטחו.

כך היא שורת הדין.

אולם, ראוי לנהוג בדרך של לפנים משורת הדין, כמאמר הכתוב:

"למען תלך בדרך טובים, וארחות צדיקים תשמור".

לכן, היות ששטח חריגת המחסן קטן מאד, והיות ומיקומו בקצה השטח האחורי, והיות שלא ניתן להעתיקו ממקומו בשלמותו, ראוי לפנים משורת הדין, שיתפשר התובע עם הנתבע על פיצוי הולם, למען יוותר המחסן על כנו, ולא יצטרך הנתבע להרסו.

כל זאת, בתנאי שלא ייגרם לתובע נזק כלשהו באופן ישיר או עקיף בטווח הקרוב או הרחוק.

"והאמת והשלום אהבו".


על פסק זה התקבלו הערות, לעמוד ההערות לחץ כאן

תגיות

דף מא - עמוד א סימן קמו - סעיף ט פרק יד - הלכה יב במקרקעין - דינו בלא טענה