בס"ד


מס. סידורי:1661

מודה במקצת בתביעת שמא

שם בית דין:כוכב יעקב
דיינים:
הרב אביב ניר
הרב אלקובי אריאל
הרב חבר טוב אבישי
תקציר:
בנו של הנתבע פגע ברכבה של התובעת והנתבע דאג לתיקון הנזק. התובעת טוענת שמספר נזקים לא תוקנו. הנתבע מודה במום אחד ולגבי היתר טוען שנגרמו מפגיעת רכב אחר.
עוד תובעת התובעת שהנתבע ירחיק עץ שגולש לחצרה וגורם לכלוך ואולי אלרגיות וכן מושך ציפורים שמרעישות ומלכלכות. הנתבע טוען כי רב היישוב פסק כי עליו לנקות וכך עשה.
פסק הדין:
בית הדין פסק כי על הנתבע לשלם עבור הנזק לרכב בו הודה בנוגע לעץ נתן בית הדין לנתבע שתי אפשרויות (גיזום או העתקת העץ) והנתבע אכן גזם את העץ. בנוסף הורה בית הדין לנתבע לנקות את חצר הנתבעת. בהסכמת הצדדים עלתה אפשרות לבנות מחיצה בין החצרות.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: א' תמוז תשע"ז

יום שישי כו אדר תשע"ז

24.3.17

תיק מס' 0677

הדיינים:

הרב ניר אביב, אב"ד

הרב אריאל אלקובי, דיין

הרב אבישי חבר טוב, דיין

 

תאור המקרה

התובעת והנתבע הנם שכנים זה לזה. התביעה היא בגין תיקון נזק ברכב שלא תוקן ובגין עץ של הנתבע הגובל בשטחה של הנתבעת וגורם לנזקים.

טענות התובעת

בסוף אלול תשע"ו הבן של הנתבע פגע עם רכבו של הנתבע ברכבי וגרם לנזק. התובע הציע לתקן אצל ערבים ולא דרך הביטוח. העלות הייתה 600 ₪, אומנם בתיקון נחסרו שלושה דברים שלא תוקנו: סדק בפנס האחורי, שריטה, והפגוש שהוחזר בצורה רעועה. חשבתי ששריטה זה דבר קטן של 300 ₪, אך עתה שהנני רוצה למכור את הרכב התברר שתיקון זה עולה לסך של בין 1000- ל1500 ש"ח. ועל סכום כזה לא מחלתי ולכן אני תובעת שיתקן נזק זה.

תביעה נוספת: ישנו עץ זית שננטע על הגבול בין הבתים בתחילת בנית הבתים. העץ נכנס לתוך גבולי כ- 30 ס"מ. כידוע, עץ הזית גורם למחלות ועושה הרבה לכלוך, ואולי זו הסיבה לאלרגיה מחמתה אני סובלת. בתחילה עץ זה היה קטן ולא מזיק, אך עתה גדל למימדים גדולים אשר יוצרים לכלוך גדול של הפירות הנושרים על השביל ובמרפסת, והוא מצריך אותי לבצע נקיון עד כדי כך שאני צריכה לעשות זאת עם הידיים. דבר זה הוא טרחה גדולה עבור גילי. כמו כן בעקבות הגרעינים ישנה אסיפה של בעלי כנף היוצרים רעש. אני דורשת שיעקור את העץ למקום אחר.

כדי לאמת את דבריה, טענה התובעת שיש לנתבע מזגן ישן שעושה הרבה רעש ואינה מתלוננת על כך ואינה תובעת, רק העץ באמת מפריע.

טענות הנתבע

הנתבע טען שעל הסדק בפנס מודה שלא תוקן מכיוון שחשב שאין בזה ירידת ערך, והראיה שהרכב עבר טסט. אך לגבי השריטה טוען הנתבע שהיא איננה מפגיעת רכבו, שכן השריטה היא בסמוך למקום הפגיעה, ובוודאי היה מבחין בה שלא תוקנה, ולא היה מקבל תיקון כזה מהמוסך אלא היה מחזיר כדי שיתוקן כדבעי. אין הגיון שלא יתקנו במקום הפגיעה עצמה. לטענת הנתבע, לאחר כשבועיים מפגיעת רכבו, רכבה של התובעת ספג פגיעה מרכב אחר, ויתכן שהשריטה היא משם. הפגוש תוקן, וניזוק שוב כנראה גם מחמת פגיעת הרכב השני.

לגבי עץ הזית, בעניין זה כבר נשאל רב הישוב הקודם, ואמר שעלי לנקות את החצר שלה, ובאמת ניקיתי. אולי נקיון זה איננו מספיק בשביל התובעת.

התובעת הגיבה שנכון שרכבה ספג פגיעה נוספת מרכב אחר, אך הנזקים שהיא תובעת נגרמו מרכבו של הנתבע. ולגבי העץ, אמנם הנתבע ניקה, אך נקיון זה נעשה לאחר זמן רב ולא בצורה יסודית וטובה, ואני מנקה ואוספת את העלים ומעבירה לחצר שלו. אינני במצב בריאותי תקין שיכול לאפשר לנקות.

פסק דין

תביעת התיקונים ברכב

יש לציין שהיות והמזיק טוען שתיקן, הניזק הוא המוציא מחברו שעליו הראיה, וזאת בתנאי שעבר זמן "עד כדי שיראה לתגר", כלומר זמן סביר שיכול לבדוק עם מומחה האם התיקון נעשה כראוי ולערער עליו. דבר זה נלמד מהל' אונאה ומקח טעות בשו"ע (חו"מ רכז,ז), והטעם הוא שאף שלא בדק הוי מחילה. יוצא מן הכלל הוא אם הניזק היה אנוס ולא היה יכול להראות את התיקון, שאז יכול לטעון שלא בדק ולא מחל. בנידון שלנו, עבר זמן רב מהתיקון, והתובעת אינה טוענת שהיה לה אונס שמנע ממנה לבדוק, ולכן היא המע"ה.

התובעת תובעת תיקון של שלושה נזקים, והנתבע מודה באחד מהם.

לכאורה יש כאן מקום לשבועת מודה מקצת שהיא שבועה דאורייתא, אולם למעשה אין מקום לחיוב שבועה משום שטענת התביעה של התובעת היא טענת שמא וטענת הנתבע היא טענת ברי. לטענת הנתבע הרכב חזר מהתיקון ללא רבב למעט השריטה על הפנס, ושני הנזקים האחרים נגרמו לאחר מכן ע"י התאונה השניה או בדרך אחרת. והתובעת אומרת שלא בדקה את מצב הרכב כשחזר מהבדיקה, אולם ברי לה שהתאונה השניה הייתה במקום אחר ולכן מניחה שהנזקים שנתגלו שייכים לתאונה הראשונה.

ברי ושמא ברי עדיף, וכל שכן כשהמוחזק טוען ברי, וחיוב שבועה הוא כחיוב ממון - רק בטענת ברי. כך נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט עה,יז):

"כל טענת ספק אין משביעין עליה כלל. כיצד, אמר לו: כמדומה לי שיש לי אצלך מנה, או: מנה שהלויתי לך כמדומה לי שלא פרעתני, פטור אף משבועת היסת, ואפילו לצאת ידי שמים אינו מחוייב, כיון שתובע אומר: שמא, והנתבע אינו מודה לו, ואומר: ברי".

ואמנם הרמ"א שם מגיה וכותב:

"ויש אומרים דמשביעין היסת על טענת שמא כשיש רגלים לדבר, כגון שהיה שמעון בבית ראובן ומצא ראובן תיבתו פרוצה וניטל ממנה מה שהיה בתוכה, והוא חושד שמעון, יכול להשביעו היסת, וכן נראה לי להורות".

אך המקרה שלנו לא נחשב שיש בו "רגליים לדבר".

אפשרות נוספת לחייב שבועה בטענת שמא היא כאשר התובע אינו יודע לומר מה היה אך מביא עד שראה, וטען על פי העד. השו"ע (שם סע' כג) פוסק:

"טענו בספק על פי העד, כגון: פלוני אמר לי שנטלת משלי מנה, והוא כופר, והביא העד, משביעו שבועה דאורייתא כאלו היה טוענו טענת ברי".

והרמ"א מוסיף שאם העד הוא קרוב שלו ואינו יכול להעיד, משביעין אותו שבועת היסת. במקרה שלנו, התובעת לא הביאה עד שראה את הנזקים לאחר התיקון.

בנו של הנתבע היה הנהג שפגע ברכב של התובעת, ועל פי עדותו יצא בית הדין לשטח לבדוק את שני הרכבים. על פי תוצאת הבדיקה, הרכב הפוגע הוא רכב גבוה ולא נמצאה בו שום בליטה כנגד מקום הפגיעה ברכב של התובעת, ועל כן מתברר שהמכה לא נגרמה מחמת הרכב של הנתבע אלא מרכב אחר נמוך יותר שהוא ככל הנראה הרכב השני שפגע.

לגבי הפגוש הנתבע טוען שתוקן כדבעי וכנראה הפגיעה השניה שספג רכבה של התובעת היא זו שגרמה לו להתפרק שוב. טענתה של התובעת היא טענת שמא, משום שהיא מודה שתוקן אך טוענת שמא מלכתחילה לא תוקן כראוי.

נמצא שאין מקום לחייב שבועה את הנתבע על שני הנזקים האחרים, ועל הנזק הראשון הוא הודה ואמר שמוכן לשלם.

תביעת הרחקת העץ

הטענה השניה היא לגבי עץ הזית שנטע הנתבע על המיצר בתוך שטח חצרו ממש נושק לגבול החצר של התובעת. היא טוענת: א. נגרם לכלוך בתוך שטח חצרי מחמת העלים, והפירות שנרקבים ובאות ציפורים לאכול הפירות ומלכלכות. ב. צמרת העץ הגיעה לגובה הגג של סוף הקומה השניה והעלים נמצאים בקו ישר לחלון השינה שלי, וגורמים לי לאלרגיות קשות.

שתי הטענות שונות במהותן, הטענה הראשונה שייכת לחזקת תשמישין, שהנתבע טוען שהוחזק שהעץ נמצא שם והעלים נושרים לשטח השכנה התובעת. ואילו הטענה השניה שייכת לנזקי הגוף שנגרמים לשכנה.

לגבי האלרגיות, יש גמרא במסכת בבא בתרא (כב,ב) שמספרת כך:

"רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי דהוו אתו אומני ויתבי תותייהו, ואתו עורבי - אכלי דמא וסלקי אבי תאלי ומפסדי תמרי, אמר להו רב יוסף: אפיקו לי קורקור מהכא. א"ל אביי: והא גרמא הוא! א"ל: הכי אמר רב טובי בר מתנה, זאת אומרת: גרמא בניזקין אסור. והא אחזיק [להו]! הא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אין חזקה לנזקין. ולאו איתמר עלה, רב מרי אמר: בקוטרא, ורב זביד אמר: בבית הכסא? אמר ליה: הני לדידי דאנינא דעתאי, כי קוטרא ובית הכסא דמו לי".

מדברי הגמרא מתברר שאין חזקה לנזקים מסוימים הנגרמים לגוף האדם, ולא רק לסוג הנזקים שכלל בני האדם אינם יכולים לסובלם, אלא אף אם הניזק באופן אישי סובל מנזק מסוים, אין חזקה למזיק ולכן על המזיק להרחיק את עצמו.

והשו"ע בהל' נזקי שכנים (חו"מ קנה,לט) פוסק כך:

"מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבילות וכיוצא בהן במקומו, ויכנסו העורבים וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו, והרי הם מצירים את חבירו בקולם ובצפצופם או בדם שברגליהם שהם יושבים על האילנות ומכלים פירותיהם, אם היה קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו, או שפירות שלו נפסדים לו בדם, חייב לבטל אותה המלאכה או ירחיק עד שלא יבא לו נזק מחמתן, שהיזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו חזקה. והוא הדין כל נזק גדול שאין אדם יכול לסבלו".

לכן, במקרה שלנו יש לברר האם מדובר באשה שיש לה אלרגיות מעץ הזית, שאם כן הרי היא בגדר 'חולה', ועל המזיק להרחיק את עצמו. 

לאחר בירור, חזרה ואמרה התובעת שמעולם לא בדקה אם יש לה אלרגיות אלא שסובלת מתופעות של צינון. ונמצא שאין לה טענה מבוררת שסובלת מאלרגיות, למרות שיש רגליים לדבר.

מאידך, בית הדין מצא שהטענה לגבי לכלוך מתקבלת, משום שאין לומר כאן סבר וקיבל שהרי בתחילה, כשהעץ היה קטן, לא נגרם לכלוך כל כך, וכעת העץ גדל מאד ויש לכלוך רב, ולא על דעת זה שתקה.

לכן, על הנתבע לבחור בין שתי אפשרויות:

1. לגזום את צמרת העץ עד סוף גובה קומה ראשונה לכל היותר, וכן את שני הענפים הגדולים הפונים לצד החצר של התובעת, כך שכיוון הצמיחה של העץ יהיה רק לתוך שלו.

2. לעקור את העץ בשלמותו ולשותלו במקום אחר בשטח החצר בצידה השני.

למעשה, לאחר הדיון, הלך הנתבע וגזם את העץ כפי האפשרות הראשונה. ושוב הנתבעת שלחה מכתב לבית הדין והציעה לבנות בין שתי החצרות גדר פשוטה באורך 2.5 מטרים בגובה עד צמרת העץ והמימון יתחלק בשווה בין שני הצדדים. בית הדין פנה לנתבע והוא הביע הסכמה עקרונית לשקול את ההצעה בחיוב, בתנאי שהתובעת תביא מומחה שיעריך את ההיתכנות והעלות של גדר כזו.

החלטה

א. הנתבע ישלם בתוך 30 יום את תיקון או החלפת הפנס שנסדק.

ב. באחריות הנתבע לבצע ניקיון יסודי של הלכלוך שהעץ גורם ומצטבר בחצרה של התובעת.

ג. התובעת תזמין מומחה שיתן חוות דעת והצעת מחיר לבניית גדר הפרדה בין החצרות באורך 2.5 מטר במקום שבו נמצא העץ.

פסק הדין ניתן ביום: א' תמוז התשע"ז

_____________                                       _____________                                        ______________

     הרב ניר אביב                                          הרב אריאל אלקובי                                        הרב אבישי חבר טוב

תגיות

טענת ברי - טענת ברי הנסמכת על מקורות שאינם ברי טענת ברי - הבדל בין טענת שמא קרובה לטענת שמא רחוקה דברים שיש בהם או שאין בהם חזקה - דברים שהניזוק רגיש להם במיוחד דברים שיש בהם או שאין בהם חזקה - כשהניזק חולה והנזק מזיקו סימן רכז - סעיף ז סימן עה - סעיף כג סימן קנה - סעיף לט סימן עה - סעיף יז דף כב - עמוד ב פטור משבועה - בטענת שמא ויכוח האם תוקן כראוי - לאחר זמן "כדי שיראה לתגר"