בס"ד


מס. סידורי:1597

צ'ק שנתרם לעמותה וזו באה לפרעו באיחור של כמה שנים

שם בית דין:כוכב יעקב
דיינים:
הרב בוצ'קו שאול דוד
הרב נבו עוזי
הרב אביב ניר
תקציר:
התובע, מנהל גמ"ח צדקה, תובע מהנתבעים פרעון צ'ק ישן ששורת המוטב בו ריקה שנמצא בידו. התובע אינו זוכר מי נתן לו את הצ'ק. הנתבעים טוענים שאינם מכירים את התובע ואינם זוכרים את הצ'ק ועל כן הם מסרבים לפורעו.
פסק הדין:
בית הדין פסק כי לא ניתן לחייב את הנתבעים כיוון שיש ספק הלכתי האם הצ'ק מחייבם והם מוחזקים ולכן בידם לטעון "קים ליה" כשיטות הפוטרות אותם.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: כ"ו תמוז תשע"ג

תאריך: כ"ו תמוז התשע"ג

הדיינים:

הרב שאול דוד בוצ'קו, אב"ד

הרב עוזי נבו

הרב ניר אביב

פסק דין

התובע: א'

הנתבעים: ב'

התובע הוא מנהל גמ"ח צדקה, והציג בפני בית הדין צ'ק על סך 700 ש"ח ששורת המוטב נשארה פתוחה, הצ'ק חתום, והתאריך הנקוב בו 13 לינואר 2010 למניינם. התובע אומר שלא פרעו בזמן משום שהצ'ק נפל ונאבד ונמצא רק לאחרונה. הוא אינו זוכר מי נתן לו את הצ'ק, ודורש מבעלי הצ'ק לפורעו.

הנתבעים טוענים שאינם מכירים את התובע, ומאחר ועברו שלוש וחצי שנים אינם זוכרים את נתינת הצ'ק, ואינם רוצים לפרוע אותו.

לאחר שמיעת דברי הצדדים וטענותיהם:

א. מן הבירור המשפטי[1] עולה שאמנם לאחר ששה חדשים הבנק אינו מכבד את הצ'ק, אך ניתן לגבותו על יד הוצאה לפועל. מבחינה חוקית אין דבר כזה 'פג תוקף' לצ'ק אלא רק לאחר 7 שנים חלה 'התיישנות', ורק מבחינת חוקי הבנקים הם אינם מתחייבים לכבד צ'ק לאחר שעברו ששה חודשים, אך החוב קיים.

מבחינה הלכתית, ברור שאדם שקנה מוצר ושילם בצ'ק שלא נפדה ופג תוקפו, עדיין החוב קיים בינו לבין המוכר, ולא נמחל.

ב. 1. מה שנותר לנו לדון הוא מה הדין כאשר הצ'ק נמסר לאדם שלישי ופג התוקף שלו, האם חייב בעל הצ'ק לפרוע לו.

המנחת יצחק (ז,קלא) כותב בפשטות שאם יבוא השלישי ויתבע מבעל הצ'ק, הוא חייב לפרוע לו, אף אם התוקף פג[2].

דעת המנחת יצחק היא כרוב הפוסקים הרואים צ'ק בימינו כשטר חוב, ולכן ניתן להקנות הלאה את הצ'ק לאדם שלישי, וחייב לפרוע כדין מכירת שטר חוב (חו"מ סי' סו). אמנם כדי להקנות שטר חוב בעינן כתיבה ומסירה ואילו כאן יש מסירה בלבד, אך כבר כתבו אותם הפוסקים שמועילה מדין סיטומתא או דינא דמלכותא במסירה בלבד, ולמרות שלא כתוב 'קני לך איהו וכל שעבודי' מועילה מדין טעות סופר (הגרז"נ גולדברג). וכן בספר 'שורת הדין' (כרך יז) מאמרו של הגר"י אליעזרוב, דיין ירושלים פסק שחייב לשלם לשלישי, וכן בספר 'פתחי חושן' (הלכות הלוואה, פרק ב סוף ס"ק צג), ומאמרו של הדיין הרב אושינסקי מחיפה.

2. ישנן שיטות אחרות לגבי צ'ק: ישנם הרואים זאת כתשלום כסף ממש, אך לאחר שפג תוקפו נ"ל שלמרות שניתן לתובעו בהוצאה לפועל, אינו נחשב לכסף לכו"ע שהרי כבר אינו 'עובר לסוחר'.

3. ישנם פוסקים רבים הרואים את הצ'ק כהוראת שליחות לבנק לשלם למי שמוציאו ולכן יכול לחזור בו, ואין חיוב שיכול לעבור בין השני לשלישי אלא אולי מדין שעבוד דרבי נתן (שקיים אפילו במלוה על פה ללא שטר, חו"מ סי' פו סע' א). דעה זו אומצה על-ידי הרב שלמה קרליץ בספרו עטרת שלמה (חו"מ סי' פה), וכך נקטו בשו"ת קניין תורה (ח"ז סי' קיג)  ובחוט שני (לרב ניסים קרליץ שליט"א, ריבית עמ' קטו), וכן הרב וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ז סימן רכב), ועיין בספר תורת ריבית (פרק יח הערה לה בשם הרב שלמה זמן אוירבך). וכן יעויין פסקי דין ירושלים (דיני ממונות ובירורי יוחסין, חלק יא, עמ' שלז).

נקודה התומכת בעמדה זו היא העובדה שרעיון ה"התחייבות" הרווח בדיני התורה, לפיו אדם יכול להתחייב לחברו בחוב ממוני ללא קבלת תמורה או שירות, הוא רעיון ייחודי למשפט התורני. כיוון שהגדרת הצ'ק נשענת במידה מרובה על דיני המדינה ומנהגיה, נראה מכאן שאין לצ'ק יכולת ליצור חוב חדש.

ג. אחת הנפ"מ בין השיטות בהגדרת צ'ק, האם לראותו כשטר חוב או כהוראת שליחות לבנק, היא המקרה שלנו.

לשיטה הרואה צ'ק כשטר חוב, בנידון שלנו מדובר בצ'ק ששורת המוטב נשארה ריקה, ובעצם הנותן התחייב לשלם לכל מי שמוציא את השטר, וזהו ממרני, שמשתעבד לכל המוציאו, ומכירה או נתינה של שטר כזה חלה מדאורייתא וא"צ כתיבה וסגי במסירה (כך בתומים ובנתיבות בריש סי' ס"ו שלכן לא מועילה מחילה, ועיין קצות החושן סי' ס"א ס"ק ג' שתולה זאת במח' רמב"ן ונ"י בדיני ברירה). ואם כן, המתחייב שעבד עצמו לכל מי שמוציא בפני בית הדין את השטר, והיות ולפנינו מוציא התובע את הצ'ק והנתבע אינו כופר בחתימת ידו, לפי שיטה זו יש לחייב את הנתבע לפרוע את הצ'ק.

אולם, לפי השיטה הרואה בצ'ק הוראת שליחות לבנק, נראה דאי אפשר לחייב את הנתבע, וכפי שיתבאר.

לשיטה זו הצ'ק אינו אלא כתב מינוי שליחות לבנק לשלם עבור המוציאו, והשולח יכול לחזור בו ולבטל את השליחות, ובאמת לפי החוק יש יכולת לנותן הצ'ק לבטלו. הצ'ק אינו יוצר חיוב ממוני בין הנותן למקבל, אולם מעיד בדרך כלל על התקשרות בין שני הצדדים. ביטול הצ'ק או תפוגת תוקפו אינם יכולים לבטל חוב שישנו בין הצדדים, למשל אם ראובן חייב כסף לשמעון מכל סיבה שהיא, ושילם לו בצ'ק, אין בפעולת הנתינה פירעון או יצירת חוב חדש ולכן אם הצ'ק לא יפרע בבנק, החוב ממשיך לרבוץ על ראובן. כאשר שמעון שקבל את הצ'ק מראובן, העביר את הצ'ק ללוי כתשלום על חוב ביניהם, בעצם לא העביר לו דבר מלבד כתב מינוי השליחות לפרוע למי שמוציא את הצ'ק. לאחר ששה חודשים כשהבנק אינו מכבד את הצ'ק פקעה השליחות מאליה. מה שנשאר לדון הוא האם לחייב מדין שעבודא דרבי נתן, לפיו השעבוד בין ראובן לשמעון עובר מדאורייתא באופן אוטומאטי להיות שעבוד בין ראובן ללוי.

אולם, זה שייך לומר רק כאשר היה חוב בין השני לשלישי, ואילו בנידון שלנו מדובר במתנה (תרומה) ומבואר בסמ"ע (חו"מ פו ס"ק ב) שהשעבוד לא חל במקרה של צדקה. דין זה נלמד מדברי הראשונים ששעבודא דרבי נתן אינו חל על הענקה של אדון לעבד שהוא מדין מתנה וצדקה, אלא חל רק אם יש חוב ממוני. (אמנם, אם השני בעצמו היה בא לתבוע לפנינו יתכן שהדין היה שונה, אך בנידון דידן אין תביעה אלא מצד השלישי).

סיכום:

יש כאן ספיקא דדינא האם לחייב את הנתבע, והדין תלוי במחלוקת הפוסקים בהגדרת צ'ק. לפוסקים הרואים את הצ'ק כשטר חוב הנתבע חייב לפרוע את הצ'ק, ולפוסקים הרואים את הצ'ק כהוראת שליחות או ככסף אי אפשר לחייב את הנתבע, והוי ספיקא דדינא.

(לדעה האומרת שצ'ק הוא שטר חוב, יש לנו חזקה בש"ס שכל שטר עומד לפרעון (דעת שמואל ב"מ טז ע"ב), ולכן טענת מזויף שטוען הלווה אינה מתקבלת אלא אם כן 'אתרע בנפילה', כלומר הצ'ק אינו יוצא מתחת יד המלוה אלא נפל ונמצא על ידי אחר, שאז יש ריעותא בחזקה. כך אומרים התוספות בכתובות (צב ע"ב ד"ה דינא), וכן מפורש ברשב"א (שם כ ע"ב). אם צ'ק הוא שטר חוב, כשם שכל שטר עומד לפרעון ולא חוששים למקרים של מיעוט (כגון שנפרע השטר ולא נקרע) כן הדין שכל צ'ק עומד לגביה. אולם אף לשיטה זו, לאחר שלוש וחצי שנים שהצ'ק לא נפרע ניתן לומר שיש ריעותא בשטר, ולצרף חששות נוספים שאינם עומדים בפני עצמם אך מצטרפים לספיקא דדינא הנ"ל, שמא הצ'ק נפרע במזומן או שלא ניתן על דעת שיפרע לאחר שלוש וחצי שנים והוי כשטר על תנאי, או שמא בעלי הצ'ק לא קבלו התמורה בשבילו, או שנפל חתום מתחת ידם ללא כוונה וכו'. לכן, אף לשיטה שצ'ק הוא שטר חוב יש מקום לפטור את הנתבע בנידון דידן, ובוודאי לחזק את המסקנה של ספיקא דדינא).

ד. מסקנה:

לא ניתן לחייב את הזוג לפרוע את הצ'ק, מטעם דהוי ספיקא דדינא וטענת קים לי כשיטות האחרות (ועוד צירופים), והם המוחזקים, והמוציא מחברו עליו הראיה.

­­­­­­­­_______________                                        ______________                                         ______________

הרב שאול דוד בוצ'קו                                             הרב עוזי נבו                                                     הרב ניר אביב           

           אב"ד


[1] עיין באתר המשפטי, חוות דעת משפטית מאת עו"ד צורי דוד: http://www.lawforums.co.il/ObjDoc.asp?PID=236&OID=211710&docMode=print&oType=3

[2] שו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן קלא:

"שאלה: לפני שנה בערך שלמתי לסוחר אחד עבור חפצים בשיק של בנק. ועד עכשיו עדיין עוד לא נגבה הסכום בשיק הנ"ל. ושאלתי את הסוחר ואמר לי שהוציאו לשוק ואינו יודע למי נתנו. ונפשי בשאלתי איך לתקן המעוות האם עלי לחזור ולפרעו כי הרי לא נפרע עדיין על ידי. או שנתינת השיק נחשב כפרעון ואם כן הרי אני חייב השבה בדין של מונח. וזה הרי ידוע ומפורסם לכל שיש חוק בבנקאים ששיק שלא נפרע עד חצי שנה מתאריך הכתוב בשיק לא ניתן תמורתו כסף.

תשובה: והנה כיוון שצ'יק דינו כממרני שמתחייב לכל מי שמוציאו כמבואר בספרי (ח"ב סי' קי"ט) א"כ פשיטא שא"צ לחזור ולפרוע להסוחר אחרי שהוציא הסוחר הטשעק לשוק ופרע בזה את החוב שלו, דעד כאן לא דנו הפוסקים הרדב"ז והצ"צ ושער משפט וש"פ שהובא בפת"ש (חו"מ סי' נ"ד) אלא בנאבד הממרני מהמלוה, ורצה להתפרע מהלוה, וטוען הלוה שירא שמא ימצאנו אחר ויגבה בו ממנו, וחזרו אחרי עצה להבטיח את הלוה שלא יפסיד, ואז ישלם להמלוה שלו, וגם אחרי הבירור שלא מכרו לאחר כמבואר שם. אבל אם בודאי מכרו לאחר כמו בנד"ד דהוציאו לשוק בפרעון חובו, בודאי אין ספק שא"צ לשלם עוד הפעם להסוחר, והסוחר יקבל ב' פעמים בעד סחורתו, והוא ישאר חייב למי שיוציא אח"כ הצ'ק, ואף אם עפ"י החוק הבנק לא יתן תמורתו כיון שכבר אין התחייבות הבנק, אבל הוא לא נפטר מחובו ע"י זה, ואם יוציא את הצ'ק שלו יהיה מחויב לשלם עפ"י דין תה"ק כנלע"ד. יצחק יעקב ווייס". 

תגיות

הוצאה מהמוחזק - בספק בפסיקת הלכה ככסף - אם נחשב כסף התיישנות - התיישנות תביעה לאחר שבע שנים סימן פו - סעיף א מכירת או מסירת צ'ק - אין צורך בכתיבה ומסירה במכירתו פקודת השטרות - סעיף 96(א) התיישנות לאחר שבע שנים פקודת השטרות - לאחר שישה חודשים ניתן לגבותו על ידי ההוצאה לפועל התיישנות - אם אדם חייב לכבד צ'ק שפג תוקפו התיישנות - אם חובה לכבד צ'ק שפג תוקפו ונמסר לצד שלישי ככסף - כשפג תוקפו מכירת או מסירת צ'ק - מועילה אף שלא כתוב "קני לך איהו וכל שעבודי" גדרו - כשטר חוב גדרו - כהוראת שליחות לבנק מכירת או מסירת צ'ק - לסוברים שצ'ק הינו הוראת שליחות לבנק טעם חלותה - סיטומתא טעם חלותה - דינא דמלכותא טעם חלותה - שעבודא דרבי נתן טעות סופר - אי כתיבת "קני לך איהו וכל שעבודי" במסירת צ'ק דינה כטעות סופר מכירת או מסירת צ'ק - התיישנות הצ'ק גדרו - אינו יוצר חוב חדש מכירת או מסירת צ'ק - צ'ק ששורת המוטב בו ריקה צ'ק ששורת המוטב בו ריקה - מכירתו או מסירתו חלה ללא כתיבה מינוי השליח - צ'ק כמינוי שליחות לבנק ביטול השליחות - ביטול צ'ק ביטול הצ'ק - כביטול השליחות לבנק לכבד את הצ'ק ביטול הצ'ק - אינו מבטל את החוב התיישנות - כפקיעת השליחות לבנק לכבד את הצ'ק בשטרות - בצ'ק בשטרות - בצ'ק בשטרות - בצ'ק שעבודא דרבי נתן - במכירת צ'ק שעבודא דרבי נתן - במכירת צ'ק היקף תחולת השיעבוד - בתרומה או צדקה מכירת או מסירת צ'ק - נתינתו במתנה אינה מחילה את דינא דרבי נתן בשטרות - כל שטר עומד לפרעון מזוייף - הטענה מתקבלת רק אם השטר הורע בנפילה כל צ'ק עומד לגבייה - כל צ'ק עומד לגבייה התיישנות - התיישנות כריעותא בצ'ק כל צ'ק עומד לגבייה - התיישנות כריעותא בחזקה שעבודא דרבי נתן - במתנה