בס"ד
מס. סידורי:158

נאמנות בורר לפרש את פסק הבוררות

שם בית דין:קרית ארבע
דיינים:
הרב ליאור דוב
הרב אליהו אהרון
הרב הירשנזון ישראל
תקציר:
תביעה אחרי בוררות קודמת, בשל טענת בורר שהתכוון לפסוק תשלום עם מע"מ ושכח לכתוב זאת.
פסק הדין:
בית דין לא קיבל את כוונתו האחרת של הבורר כאשר היא נוגדת את הכתוב בפסק הבוררות מטעם שדברים שבלב אינם דברים.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: א' חשון תשס"ה

התובע:  מר א', קבלן.

הנתבע: עמותה ב', מזמינת העבודה.

בנושא: התביעה שביניהם, ובייחוד האם יש תוקף לבוררות שהיתה ביניהם.

 

בית הדין הזמין את הבורר לשמוע אותו.

הבורר: אני שקלתי גם את הנושא הזה שלדעתי הקבלן צריך לצאת עם "משהו", קרי מתנה מכובדת מכל הענין. ולכן לאחר ששקלתי את כל ההיבטים באתי לכלל מסקנה שמגיע לו סך מסוים. חשבתי תמיד שלא להכניס את המע"מ כי סברתי שעמותה יש לה קיזוז עם מס הכנסה, וכוונתי היתה שלא להכביד על העמותה. לאחר שכל הצדדים חתמו ואנו חתמנו, יצאתי החוצה לשאוב אוויר והמחשבה הזאת שכתבתי ללא מע"מ רדפה אותי, ולכן חשבתי שיש ענין לבטל את פסק הבוררות כי לדעתי זאת היתה טעות מצדי.

בירור הדין

בנושא שלפנינו הדיון הוא האם כשהבורר בעצמו טוען טעיתי הוא נאמן?

דיין שטוען טעיתי, אם זה בדבר משנה חוזר הדין, ואם זה בשיקול הדעת אזי יש בזה כמה חילוקי דינים בנושא, עי' שו"ע חו"מ סי' כ"ה סע' ה'. אולם בפשרה, כאן אין טענה שטעיתי בדבר משנה, אלא שהבורר טוען שהוא חשב בלבו דברים שאינם תואמים את מה שנכתב בפסק הבוררות, ודברים שבלב אינם דברים אם סותרים מה שכתוב, ולכן כאן אין מקום לקבל את הטענה טעיתי. ואפילו אם אינו סותר ממש אלא זה פירוש רחוק אין לו נאמנות, עי' ערוך-השלחן חו"מ סי' כ"ג סע' ג', ולכן כאן אין לקבל את טענת הבורר שכוונתו היתה בלי מע"מ.

 

בית הדין מחזיר את ביצוע פסק הבוררות לידי הבורר, בפסק הוזכרו תאריכים שאינם רלוונטיים כעת, כמו כן הקבלן קיבל למעלה ממאה אלף שקל שצריך לנכות אותם.

 

הבורר יקבע תאריך בהתאם לזמן נוכחי, אבל לא יפרוס להרבה חודשים בגלל שעבר כבר הרבה זמן מאז. יש לבצע את פסק הבוררות תוך 30 יום מיום הגעת פסק בוררות זה.

 

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

הרב דוב ליאור               הרב אהרון אליהו                 הרב ישראל הירשנזון 

דיון נוסף

בית הדין הזמין את הבוררים לשמוע אותם, לאחר שנציג הישוב ב' מר ג' ערער  על תוקף הבוררות שלהם, בטענה עיקרית שהם חרגו מסמכותם ולא פעלו לפי חוק הבוררות, שעליו הם חתמו וקבלו אותם כבוררים. כמו כן הם פסקו בתחומים שלא נכללו בהסכם הבוררות, כפי שמופיע בטענות הצדדים.

 

בית הדין שאל את הבוררים האם שמעתם את כל טענות הצדדים? הם השיבו שכן. שניהם ענו חד משמעית ששמעו את הצדדים וכן עדים ומסמכים לפי הצורך, וכן לקחו בחשבון גם את מכלול הבעיות, והאווירה ששררה בישוב, והגיעו למה שהגיעו.

 

בורר 1: אני שקלתי גם את הנושא הזה שלדעתי הקבלן צריך לצאת עם "משהו", קרי מתנה מכובדת מכל הענין. ולכן לאחר ששקלתי את כל ההיבטים באתי לכלל מסקנה שמגיע לו סך 880,000 ש"ח, חשבתי תמיד שלא להכניס את המע"מ כי סברתי שעמותה יש לה קיזוז עם מס הכנסה, וכוונתי היתה שלא להכביד על הישוב. לאחר שכל הצדדים חתמו ואנו חתמנו, יצאתי החוצה לשאוב אוויר והמחשבה הזאת שכתבתי ללא מע"מ רדפה אותי, ולכן חשבתי שיש ענין לבטל את פסק הבוררות כי לדעתי זאת היתה טעות מצדי.

 

לשאלת בית הדין האם הופעלו עליך לחצים או איומים?

תשובה: לא הצמידו אקדח לרקתי ולא הייתי מאוים.

 

בורר 2: הסביר את גישתו לכל נושא הבוררות, שהוא ובורר 1 פעלו לגופו של ענין ללא משוא פנים ודרשו מהצדדים שלא לדבר איתם אלא בנושאים טכניים בלבד, ובאנו למסקנה זו לאחר כמה ימי דיון כולל לילות, ולדעתי פסק הבוררות שריר וקיים.

 

ע"כ ההבהרות שמסרו הבוררים.

בירור הדין 

לפני בית הדין עומדות שתי בעיות הלכתיות,

1.      האם הבורר יכול לטעון טעיתי או הייתי אנוס?

2.      טענת מר ג' ג' שטען שהבוררים חרגו מסמכותם ולא פעלו לפי מה שהוא חתם עליו שהבוררות היא לפי חוק הבוררות במדינת ישראל.

 

לבעיה הראשונה: בהלכה ישנה התייחסות אם אחד מהצדדים יטעון שהיה אנוס על הפשרה, ומרן המחבר פוסק בשו"ע חו"מ סי' כ"ה סע' ג' שדין פשרה כדין מכר ואפילו אם אילצו אותו אינו יכול לטעון אנוס הייתי, אלא אם כן מסר מודעה מראש בפני עדים והכירו אונסו, כמו כן מוזכר בהלכה שפשרה בטעות אינה פשרה אפילו אם "קנו מידו" עי' סי' כ"ה בסופו. בנושא שלפנינו הדיון הוא אם הבורר בעצמו טוען טעיתי האם נאמן?

דיין שטוען טעיתי, אם זה בדבר משנה חוזר הדין, ואם זה בשיקול הדעת אזי יש בזה כמה חילוקי דינים בנושא, עי' סי' כ"ה סע' ה'. אולם בפשרה, כאן אין טענה שטעיתי בדבר משנה, אלא שהבורר טוען שהוא חשב בלבו דברים שאינם תואמים את מה שנכתב בפסק הבוררות, ודברים שבלב אינם דברים אם סותרים מה שכתוב, ולכן כאן אין מקום לקבל את הטענה טעיתי, ואפילו אם אינו סותר ממש אלא זה פירוש רחוק אין לו נאמנות, עי' ערוך-השלחן חו"מ סי' כ"ג סע' ג', ולכן כאן אין לקבל את טענת הבורר שכוונתו היתה בלי מע"מ.

 

ובנוגע לבעיה השניה: גם בנסיבות שניתן לבטל פסק בוררות ע"י בית משפט, מוזכר שאם לא היה עיוות דין או חריגה ממשית מתנאי ההסכם לא מבטלים סתם בוררות.

 

בנידון שלפנינו שהבוררים אמרו מפורשות שהם שמעו את הצדדים שזה הוא דבר עיקרי ובסיסי בכל בוררות וכן שקלו את כל ההיבטים הנובעים מתוך חילוקי הדעות, והאווירה הקשה שהיתה בישוב בעקבות הדין ודברים בין הצדדים, בית הדין סבור שלא היתה כאן חריגה ממשית מעצם בירור הנושא כי לדעת הבוררים היה מקום לקבוע את מה שקבעו לפי הנסיבות והתנאים, כולל הנפשות הפועלות בשטח וכוונתם היתה לטובת כל הצדדים. ולכן בית הדין סבור שהבוררות שרירה וקיימת, ואין בהשגות השוליות שהעלו כדי לבטל את עצם פסק הבוררות.

 

בית הדין מחזיר את ביצוע פסק הבוררות לידי הבוררים, שמה הוזכרו תאריכים שאינם רלוונטיים כעת, כמו כן הקבלן קיבל למעלה ממאה אלף שקל שצריך לנכות אותם.

 

הבוררים יקבעו תאריך בהתאם לזמן הנוכחי אבל לא יפרסו להרבה חודשים בגלל שעבר כבר הרבה זמן מאז, יש לבצע את פסק הבוררות תוך 30 יום מיום הגעת פסק הבוררות.

 

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

 

בכבוד רב

 

הרב דוב ליאור               הרב אהרון אליהו                 הרב ישראל הירשנזון

 

 

 

 

 

תגיות

על תוכן פסק דינם - פרשנות רחוקה בטוען טעיתי מהימנות הבוררים - בטוען שטעה