בס"ד
מס. סידורי:153

אי שליחת טופס חוזה אישי על ידי מוסד חינוכי

שם בית דין:קרית ארבע
דיינים:
הרב ליאור דוב
הרב אליהו אהרון
הרב הירשנזון ישראל
תקציר:
מורה תבע שכר עבודה כפי שסוכם עם ראש המוסד. ובנוסף תבע הפרשי שכר בשל התרשלות הנהלת המוסד בשליחת טופס "חוזה אישי" במועד למשרד החינוך. ולטענת הנתבע לראש המוסד לא היתה סמכות לקבוע היקף משרה וגובה שכר ומעולם לא התחייב המוסד לתת "חוזה אישי".
פסק הדין:
בית הדין קבע שהיה לראש המוסד סמכות לקבוע את היקף המשרה וגובה השכר וע"כ יש לשלם את מלוא השכר לתובע. ובנוסף קבע שהתרשלות בשליחת הטופס מוגדרת גרמא בנזקין ולא הוכחה פשיעה ע"כ קבע בית הדין פשרה.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: כ"ט אלול תשס"ד

תשס"ד/17

בפני הדיינים:

הרב דוב ליאור אב"ד

הרב אהרון אליהו

הרב ישראל הירשנזון

 

התובע: מר א', עובד במוסד.

הנתבעים: מוסד חינוכי ב', המיוצג ע"י מר ב' - מנהל המוסד.

טענות הצדדים:

התובע: עבדתי כמורה במוסד ב' במשך שנתיים. בשנה השלישית ראש המוסד ביקש ממני לעשות מיזם מסויים. אחר התלבטות הסכמתי בהבטחה מפורשת של ראש המוסד שמשכורתי לא תיפגע. עשיתי את המיזם ולצערי הקף המשרה ניפגע בסך הכל למשך שנת הלימודים כולה ב 6906 ₪. וכמו כן הנהלת המוסד התרשלה בשליחת טפסי "החוזה האישי" במועד, וכתוצאה מכך נפגעה משכורתי למשך השנה כולה בסך 8132 ₪, אילו הוגשה הבקשה בזמן ודאי היה שתאושר, היות ויש לי קשרים במשרד החינוך. (הוגשו מסמכים לביה"ד המראים על ההפרשים).

 

הנתבע: אני טוען שבאותו זמן שהסיפור קרה ראש המוסד היה מאושפז בבית חולים לתקופה ארוכה ולא היה מוסמך להבטיח הבטחות. כמו כן אם הובטח דבר, ההבטחה היתה אודות הקף שעות שבועיות ולא גובה השכר. כמו כן המוסד אף פעם לא הבטיח "חוזה אישי" אלא זוהי תוספת שכר שמשרד החינוך נותן.

 

עד, ג' ראש המוסד (כעת לא נמצא בתפקיד): באותה תקופה הייתה לי סמכות מלאה במוסד גם בנוגע לשכר. כל המורים עלו לבקרני בבית החולים ושם ניסגר הקף משרתם. כמו כן "חוזה אישי" זוהי תוספת שכר של משרד החינוך, ולא מה שהמוסד נותן, ותמיד הייתה רק הבטחה שהמוסד יעשה מאמץ מצידו שהעובד יקבל תוספת זו.

 

עד כאן עיקר הדברים, הצדדים חתמו על שטר הבוררות.

בירור הדין

השאלות העמדות לדיון:

      א.             האם הייתה למר ג' סמכות להבטיח היקף משרה וגובה שכר?

      ב.             האם המוסד צריך לשלם את ההפרש של "החוזה האישי" היות ולא שלח את הטפסים בזמן?

סמכות ראש המוסד לקביעת תנאי עובד

א.    לאחר שמיעת טענות הצדדים ביה"ד מקבל את טענת התובע שלראש המוסד הייתה סמכות באותה תקופה להבטיח שכר, היות וכך עולה מעדותו של ראש המוסד. וכן ביה"ד בירר ומצא שכך נהוג בהרבה מוסדות שלראש המוסד יש גם סמכות לקבוע הקף מישרה וגובה שכר.

התרשלות בשליחת טופס

ב.     גם אם נאמר שלמוסד יש דין שומר על המסמכים והיה צריך לשלחם בזמן ולא שלח, אין הדבר מוגדר בתור נזק ממש אלא רק גרמא בנזיקין, היות ולא הוזק כאן חפץ או ממון אלא רק אפשרות לקבל ממון נוסף. ואומנם  בשו"ת חתם-סופר ח"ה (חו"מ) סימן ק"מ כתב לחייב שומר גם בגרמא וכבר חלקו עליו האחרונים. עי' קצות-החושן סי' שפ"ו ס"ק י', וכן שו"ע-הרב או"ח סי' תמ"ג בקונטרס-אחרון, וכן משמע משו"ת-הרשב"א ח"א סי' אלף-ק"ו ועוד. כמו כן לא הוכח לביה"ד שבאמת המוסד פשע ואילולי זה היה מקבל התובע את מלוא "החוזה האישי".

והיות וביה"ד הוסמך לפשר ביה"ד קובע שבתור פשרה יש לשלם לתובע חצי מההפרש של "החוזה אישי".

 

לסיכום: יש לשלם לתובע את מלוא ההפרש עבור הפגיעה בהיקף המשרה סך 6,906 ₪. ועוד 4,066 ₪ פיצוי עבור "החוזה אישי".

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

        הרב דוב ליאור                הרב אהרון אליהו               הרב ישראל הירשנזון

 

 

תגיות

החייבים בגרמא - שומר מעשים שהם גרמא בנזיקין - התרשלות בשליחת טופס במועד אחריות השומר - חיוב בגרמא