בס"ד


מס. סידורי:1510

טענת ריבוי דרך נגד טענת ריח רע

שם בית דין:מצפה יריחו - איגוד בתי הדין לממונות
דיינים:
הרב קרויזר יהודה
הרב פז ברוך
הרב רטבי ישועה
תקציר:
במשך מספר שנים היה פח אשפה סמוך לבית התובע, בחודשים האחרונים נבנתה תחנת אוטובוס במיקום של הפח, והמועצה הזיזה את פח האשפה קרוב יותר לבית התובע, התובע מתנגד להצמדת המכולה לביתו בגלל הריח הרע הנודף מן המכולה ומגיע לביתו, התובע דורש מנציגי השכונה להעביר את מיקום הפח למקום אחר בשכונה.
פסק הדין:
בית הדין פסק שעל המזכירות להחזיר את פח הזבל למקום שהיה, או להעביר את התחנה למקום אחר בכדי שיהיה ניתן להרחיק את המכולה יותר.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: ב' שבט תשע"ח

תיק 118

פסק דין בתביעה של משפחת א' נגד נציגי רחוב ב'

 טענות התובע

התובע דורש את סילוק מכולת אשפה שכונתית, המכונה צפרדע, מקרבת ביתו, בטענה שהמכולה ניצבת על שטח של תחנת אוטובוס המסומנת בצבע אדום לפי חוק, ומסכנת את הנהגים כאשר האוטובוס עוצר שם וחוסם נתיב, בגלל שאינו יכול להיכנס למתחם התחנה.

עוד טוען התובע, שיש למכולה ריח רע שמפריע להם מאוד עד כדי סגירת כל חלונות המטבח שצמודים למיקום המכולה. התובע גם טוען שיש ריבוי חתולים בגינה שלו בגלל צמידות המכולה. וכל זה מאז הזזת המכולה לכיוון ביתו כתוצאה מהקמת תחנת אוטובוס במיקום המקורי של המכולה בריחוק של כחמישה מטרים ממיקומה כעת.

תגובת הנתבעים

הנתבעים טוענים שמיקום המכולה נקבע משיקולים מקצועיים על ידי המועצה בתיאום עם הוועד המקומי, ונקבע בשטח תחנת האוטובוס כדי לחסוך מקומות חניה שחסרים בשכונה בלאו הכי. הם מתנגדים להזזת המכולה במעלה הרחוב בגלל שהזזת המכולה תקשה מאד על בני השכונה כי שהכביש תלול וקשה לסחוב את הזבל עד למיקום החלופי של המכולה.

הנתבעים עוד טענו שאין כמעט ריח שיוצא מן הפח. לגבי החתולים נטען שהסיבה שהם נמצאים בגינה של התובע היא בגלל שהתובע עשה שיפוץ בביתו שאיפשר לחתולים את הגישה לגינתו.

עמדת הוועד המקומי

המרא דאתרא ציין, שאין לוועד המקומי עמדה בנידון, אלא העביר את הסוגיא להכרעת בית הדין לקבוע לפי ההלכה מיקום המכולה.

הפסק

צריכים לעיין בשתי הטענות העיקריות של התובע:

א.  התנגדות לכך שהמכולה מוצבת בשטח תחנת אוטובוס.

ב.  טענות על ריח רע וחתולים בחצר כתוצאה מהצמדת המכולה לחצרו.

נדון אחד אחד בע"ה.

א.  התנגדות לכך שהמכולה מוצבת בשטח תחנת אוטובוס.

יש לדון כאן בשתי שאלות:

א.  האם חוקי התעבורה מחייבים?

ב.  האם יש רשות לשלטון המקומי לנהוג בניגוד לחוקים אלו לטובת הציבור?

נדון בשאלות אלו בע"ה.

האם חוקי התעבורה מחייבים?

ברור שחוקי התעבורה מחייבים את הציבור מכמה סיבות:

א.  דינא דמלכותא דינא

עיין רמ"א (חו"מ שסט,י):

"דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בדבר שיש בו הנאה למלך או שהוא לתקנת בני המדינה".

והרי חוקי תעבורה הם ודאי לתקנת בני המדינה כמובן הן מצד הסכנות בכביש הן מצד הסדרי תנועה שבלעדיהם כל הכבישים היו פקק תנועה אחד גדול. וע"ש המשך דברי הרמ"א:

"אבל לא שידונו בדיני גוים דאם כן בטלה כל דיני ישראל".

ובחוקי תעבורה שאין בדיני ישראל משנה סדורה בהם, ברור שאין בזה שום חשש של ביטול כל דיני ישראל אם נוהגים כמותם, ולכן מחויבים לנהוג כמותם בגלל דינא דמלכותא דינא.

ב.  מצד שרשות הרבים שייכת למושל

עיין רמ"א (חו"מ תיז,א):

"ועוד שרשות הרבים הם של מושלי העיר ולכל מה שנותנין רשות אזלינן בתריה ולפי עניין המנהג".

ואע"פ שהרמ"א דן שם על עשיית ביובים מתחת לרה"ר, מ"מ נראה שהוא הטעם והוא הדין בקשר למקומות חניה וכו'.

ג.   מצד תקנות הקהל

עיין מחבר (חו"מ שסט,ו-ז) שפסק כרמב"ם, ומשמעות דבריו שדינא דמלכותא דינא נאמר רק בענייני מיסים שהמלך גובה לצרכיו ומלחמותיו ולא מעבר לכך. אם כן כל עניני המלכות מעבר לזה, נובעים מתקנת הקהל שזכות הקהל לחייב תשלומים להעמיד ספריות וצרכי ציבור ולתקן תקנות לצרכי הקהל, "ורשאין בני העיר להתנות על המידות ועל השערים ועל שכר פועלים ולהסיע על קיצתן" (ב"ב ח: ונפסק בחו"מ רלא,כז-כח). וברור שלהסדיר עניני תעבורה זה לא פחות חשוב מלהתנות על שכר פועלים.

סיכום פרק זה: חובה להישמע לחוקי התעבורה.

האם יש לשלטון המקומי רשות לנהוג בניגוד לחוקי התעבורה?

איננו משפטנים, אבל נראה שלפי דינא דמלכותא דינא אין רשות לשלטון המקומי לנהוג בניגוד לחוקי התעבורה. אמנם יש לפלפל אם השלטון המקומי יכול לנהוג בניגוד לחוקי התעבורה, אם סמכותם נובעת מתקנות הקהל, שי"ל שהשלטון המקומי הוא הוא מקור הסמכות לתקן תקנות, ולכן הוא יכול גם לנהוג בניגוד לחוקים אלו. אולם נראה שגם אם אין לשלטון המקומי רשות לנהוג בניגוד לחוקי התעבורה - אין לב"ד להתערב באכיפת חוקי התעבורה כאשר לפי שיקול דעת השלטון המקומי, טובת הציבור לנהוג בניגוד לחוקי התעבורה כגון בנידון דידן. אחריות זרועות השלטון לאכוף חוקי תעבורה גם במקרים שנראה לעין שאין בהם צורך כגון לא לחנות בשטח תחנת אוטובוס במקום נידח שיש רק אוטובוס אחד ביום, ויש לאוטובוס המון מקום לחנות בלי לסכן הזולת כלל, אבל ב"ד לא יתערב במקרה כזה בגלל שזה לא תפקידו. כאשר נראה לעין שהחוק נצרך, ב"ד יתערב ויאכוף החוק בגלל הצורך שבו כאשר חקק המחוקק.

בנידון דידן לא נראה שיש פגם בשיקול דעת השלטון המקומי להציב המכולה בשטח תחנת האוטובוס לטובת הציבור היינו לשחרר מקומות חניה בגלל שהסיכון לחיי אדם וההפרעה לתנועה הם מינימליים ולכן סומכים על שיקול דעתם ולא נתערב לחייב הזזת המכולה בגלל הימצאותה בשטח התחנה.

סיכום פרק זה

בית הדין לא יתערב במיקום המכולה בשטח תחנת האוטובוס מטעם דינא דמלכותא או תקנת הקהל.

עכשיו נעבור בע"ה לטענות ריח רע והמצאות חתולים.

ג.   טענות של ריח רע והימצאות חתולים

יש לדון כאן בכמה שאלות:

א. האם יש לנציגי השכונה דין של "רבים" שמקנה להם יתרון מול ה"יחיד" היינו התובע?

ב. אם לא, איזו טענה נשמעת זו של ריח רע או זו של ריחוק המכולה?

ג. האם יש טענת ריח רע גם כאשר הריח חלש? האם נשמעת טענת ריח סובייקטיבית?

ד. האם יש מקום לטענת החתולים שנמצאים עכשיו בחצר התובע?

נדון בשאלות אלו בע"ה.

האם יש לנציגי השכונה מעמד של "רבים" מול התובע?

מצאנו שיש ל"רבים" יתרון על היחיד כאשר יש התנגשות בזכויותיהם במקרים מסוימים. מובאים בש"ס בכמה מקומות דברי רב יהודה "מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו" (ב"ב יב. כו: ס: ק. ב"ק כח.), ועל פי כלל זה נפסק:

"מי שהיה דרך הרבים עוברת לתוך שדהו נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו" (ב"ב ק.).

פירוש הדבר שאע"פ שהיחיד נתן לרבים עוד דרך לעבור דרך שדהו בטעות, בגלל שחשב שבזה יזכה בדרך המקורית שהייתה לרבים דרך שדהו, והתברר שלהלכה אי אפשר לבטל זכות הרבים מהדרך המקורית שהייתה להם, מכל מקום היחיד בעל השדה, מפסיד הדרך השנייה שהוא נתן לרבים בטעות בגלל הכלל הנ"ל "מצר שהחזיקו בו רבים (אפילו בטעות) אסור לקלקלו". ואע"פ שנאמר שם בגמרא שרבים לא יכולים לגזול מן היחיד ולתפוס שטח שלו בלי טענה, מ"מ אם יש לרבים טענה, אפילו טענה חלשה כגון כאשר מתברר שהמתנה הייתה בטעות, יש להם יתרון על היחיד.

ויש מקרים בנזקי שכנים שהיחיד לא יכול להתנגד לדבר הנצרך לרבים. עיין דברי המהרש"ך (ב,צח) שעמיתינו הרב ישועה שליט"א הסב תשומת לבנו אליו, שפסק שבני העיר לא יכולים למחות נגד פרנסת רוב בני העיר אע"פ שהעסק מאד מסריח:

"יען כי ענין עשיית הבגדים הוא מחיית בני העיר – יש לשכנים לסבול נזק זה ואין ראוי למחות בו..."

וכן ציין לדברי שולחן ערוך הרב (נזקי שכנים יז):

"פח אשפה שמונח בשוק – יכולים בני העיר להשליך לשם דברים שגורמים לריח רע, כי בני העיר מוחלים זה לזה".

וכן ציין לדברי החזו"א (ב"ב יד,י):

"אין זה בכלל נזקי שכנים, שלא נאמר אלא בדברים העשויים ליחידים – אמרינן ליה כיון דשכנך ניזוק על ידך – עשה מילתא אחריתי שאין חברך ניזוק, אבל בדבר שהכל עושין – אי אפשר למחות, אע"ג דאפשר ליה להרחיק סולמו – אינו חייב לדחות תשמישו בגלל זה".

לאור הנ"ל חשוב לקבוע אם יש לנציגי השכונה דין "רבים" בנידון דידן שיקנה להם יתרון על התובע?

לא נראה שיש לנציגי השכונה דין "רבים" בנידון דידן. מאחר שהוועד המקומי, שהוא האחראי על ענייני הישוב - העביר את המקרה הנידון לב"ד והצהיר שאין עדיפות מבחינתם אם המכולה תישאר במקומה או תוזז במעלה הרחוב, שוב אין לנציגי השכנים מעמד של "רבים" שהרי נציגי הרבים קבעו שאין העניין קשור לטובת הציבור וכל הכרעה מקובלת עליה! אם כן בנידון דידן חוזרים לטענות של נזקי שכנים רגילות כאשר אין הבדל אם יש הרבה שכנים נגד יחיד או יחיד נגד יחיד.

סיכום פרק זה

אין לנציגי השכונה מעמד של "רבים" מול התובע.

עכשיו נעבור לבחינת כובד הטענות של ריח רע מול ריחוק המכולה.

איזו טענה עדיפה, זו של הריח או זו של ריחוק מקום?

מצאנו שיש טענה לניזוק על ידי ריח וכן לניזוק על ידי תוספת הליכה.

עיין ב"ב כח.:

"מרחיקים את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה".

וזה בגלל הריח. ולא עוד אלא שריח נחשב לנזק קשה במיוחד שלא מועילה בו חזקה:

"הא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין חזקה לנזקין. ולאו אתמר עלה רב מרי אמר בקוטרא. רב זביד אמר בבית הכסא".

מאידך, מצאנו שגם תוספת דרך נחשבת לנזק שאפשר למנוע. עיין ב"ב יא: :

"אמר רב הונא אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו, בני המבוי מעכבים עליו, שמרבה עליהם את הדרך".

וע"ש ברש"י ד"ה שמרבה עליהם הדרך:

"שההולך מראשו עד צד סופו צריך להקיף סביב המחיצה".

ואע"פ שהרבה ראשונים חלקו על פשט רש"י שם, עיין תוס' ד"ה אחד ונ"י שם, מ"מ לא חלקו עליו בגלל שסברו שאין תוספת דרך נחשבת נזק אלא מטעמי פשט הסוגיא, ולכן נראה שאין מחלוקת שתוספת דרך נחשבת נזק. הרמב"ם שכנים ה,ט"ז פירש כרש"י, וכך פסק המחבר קסב,ז.

אם כן איך נכריע בין שתי טענות אלו של ריח ושל תוספת הליכה?

ונראה שטענת ריח גוברת על טענת תוספת דרך משתי סיבות:

א.   כבר כתבנו למעלה שנזק ריח הוא נזק חריף שלא מועילה נגדו חזקה משא"כ תוספת דרך.

ב.   עיין רמ"א (קסא,ז) שהביא שיטת הרשב"א (שו"ת ד,לה) שאין טענת תוספת דרך טענה.

מכח שתי סיבות אלו נראה שטענת ריח גוברת על טענת תוספת דרך.

מיהו עיין בט"ז על הרמ"א, שתמה על דבריו וכתב שאין זכר לדבריו ברשב"א, שלא דן בזה כלל. ונראה שהט"ז כתב כן על סמך הציטוט של הרשב"א בב"י (קסא,ד), ששם אכן אין התייחסות לשאלה של תוספת דרך, אבל אם נעיין בשו"ת עצמו, רואים שיש התייחסות והב"י קיצר. הרשב"א פירש "מרבה עליהם את הדרך" בסוגיא כך:

"ולדבריו אחד מבני מבוי... שבקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי... מעכבין על ידו מפני שמרבה עליהם את הדרך, כלומר שמקצר מקום תשמישן וצריכים לרבות תשמישן בדרך קצרה, וזהו שאמר רב הונא..."

הרי שהרשב"א פירש "מרבה עליהם את הדרך" שמצמצם להם מקום תשמישם אע"פ שמעמיד דברי רב הונא שבנה כנגד פתחו! ונשאלת השאלה למה הרשב"א נד מפשט רש"י ורמב"ם שגם העמידו כאשר בנה לפני פתחו אבל פירשו שהבעיה היא תוספת דרך?! אלא מכאן שהרשב"א חולק ואין טענת תוספת דרך מתקבלת.

ואע"פ שכתבנו שמתוס' ונ"י אין הכרע שחולקים על טענת תוספת דרך, זה בגלל שהם ז"ל חלקו על רש"י מכח קושיא בפשט הסוגיא, שאין בעל מבוי יכול לבנות לפני פתחו כלל?! ואם כן אין הכרע כלל שחלקו על טענת תוספת דרך. אבל לרשב"א שפירש הסוגיא שאכן בנה לפני הפתח, ובכל זאת פירש שהבעיה היא צמצום התשמיש ולא פירש שהבעיה היא תוספת דרך – יש ראיה שאין לו ז"ל טענת תוספת דרך.

סיכום פרק זה

טענת ריח היא טענה יותר משמעותית מטענת תוספת דרך.

אמנם יש לעיין עוד שהרי נציגי השכונה טענו שלא עולה ריח משמעותי מן המכולה, ואכן בבדיקה של הב"ד נוכחנו לדעת שהריח שעולה מן המכולה אינו כל כך חזק. האם זה מבטל טענת התובע?

ג.   האם יש טענת ריח רע בריח שאינו כל כך חזק? האם יש משקל לטענה שלדידי הריח הוא בלתי נסבל?

עמיתינו הרב ישועה שליט"א ציין למהרי"ט (א,קח) שכתב:

"אבל בית כסא של מעלה שרוצים לעשות – פשיטא שאם יש לשמעון שכנו הזה ריח רע, אע"פ שאינו תדיר, ואע"פ שהוא דבר מועט – יכול למחות לכתחילה בידו. אם ישנו לריח רע – ירחיק או יתרבה במחיצות עד שיסתלק לגמרי".

הרי שיש טענת ריח גם בריח חלש.

ולעניין טענה סובייקטיבית עיין ב"ב כב: שיש טענת אסטניס, שאם ידוע שנזק מסוים מפריע לשכן באופן מיוחד יש עליו טענת נזיקים ונפסק בשו"ע קנא,לט.

מיהו יש לעיין אם יש חזקה בטענת ריח חלש או לא? שהרי קבענו למעלה שטענת ריח רע יותר חמורה מטענת תוספת דרך בין היתר בגלל שאין חזקה בנזקי ריח רע. ואם יש חזקה בנזקי ריח חלש ממילא בטלה ראיה זו. ובעיון בדברי המהרי"ט הנ"ל מבואר שיש חזקה בטענת ריח חלש שהרי הוא ז"ל כתב "יכול למחות לכתחילה" משמע שבדיעבד כאשר השני כבר החזיק אין לו טענה! נמצאנו למדים שיש חזקה בטענת ריח חלש?

יש לעיין עכשיו אם יש חזקה בטענות סובייקטיביות של אסטניס?

ועיין ב"ב כג. הנ"ל מפורש שאין חזקה בנזק סובייקטיבי של אסטניס. מיהו עיין בפסק דין קודם של בית דין זה (אתר פסקים מספר סידורי 325) שפסקנו שרק בנזק שמפריע לכל אדם, כאשר מדובר באסטניס, אין לו חזקה. אבל בנזק שאינו מפריע לאדם רגיל, לא נשמעת טענת אסטניס כדי "לשדרג" הנזק לנזק כזה שאין עליו חזקה. וכך מבואר בסוגיא הנ"ל שהיה מדובר בנזק שמפריע לכל אדם, ואז נאמר שכלפי אסטניס אין לו חזקה. (אמנם יש לעיין אם סיוג זה נאמר רק כאשר באים להפסיד פרנסה של הזולת, שזה הנידון בפסק שם או בכל ענין), ואם כן יש לבחון אם ריח כזה של מכולה מפריע לכל אדם ומעניק לו זכות מחאה מול השכנים או לא? בגלל שרק אם התשובה היא כן, אין חזקה לנזק זה נגד אסטניס, ויהיה אפשר לקבוע שנזק ריח כזה קשה מנזק של תוספת הליכה.

קשה לקבוע קביעה חד משמעית בשאלה זו, אמנם יש לדייק מדברי המהרי"ט הנ"ל שכתב שיש טענת נזק "עד שיסתלק לגמרי" משמע שאפשר למחות נגד כל ריח אפילו אם הוא מאד קלוש. ועובדה שאף אחד מן הנציגים של השכונה לא התנדב לקבל את המכולה ליד ביתו. משמעות הדבר שיש משהו בטענה שמכולה כזו היא מפגע. ואם כן במקרה של אסטניס יש "שידרוג" של הטענה ולא מועילה נגדה חזקה. ועדיין צריך קצת עיון בזה בגלל שבבדיקה שהב"ד עשה על יד המכולה היה ריח אבל לא ברור אם הריח הגיע לביתו של התובע.

אמנם עיין בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תש"ל-1970 סעיף 6.07) שנאמר שם:

"פתחי אוורור או הכניסה למבנה אחסון כלי אשפה יהיו מרוחקים מחלון, דלת ומרפסת מגורים ברדיוס של 3 מטרים לפחות".

ועיין בתדריך אצירת אשפה למתכנן (עמוד 27 סעיף 8.6) שנאמר שמסתור אשפה יהיה 4 מטרים מחלון או מרפסת. (תודה שוב לרב ישועה שציין למקורות אלו).

ממקורות אלו רואים שכלי אשפה במבנה צריך הרחקה של 3 מטר ואם הוא במסתור צריך הרחקה של 4 מטר. מכאן שכלי אשפה שאין לו מסתור או מבנה צריך יותר מ-4 מטר. כידוע למכולה המדוברת אין מסתור או מבנה. אם כן נראה שאכן מקובלות טענות התובע שהרי מחלון המטבח שלו עד המכולה יש כ-4 מטר, וממשמעות הדרישות הנ"ל שרק בכלי אשפה בתוך מבנה או מסתור מספיקים 3-4 מטרים, אבל כלי אשפה מגולה צריך יותר. וממילא אצל התובע שיש לו רגישות יתר אין חזקה. נמצאנו למידים שהקביעה הנ"ל שריח רע יותר חמור מתוספת הליכה נכונה גם בריח כמו זה שקיים בנידון דידן.

מיהו יש לעיין עוד שהיה מקום לטעון ששיטת הרשב"א הנ"ל שנפסקה ברמ"א הנ"ל שאין טענת תוספת הליכה מתקבלת, נאמרה רק בהליכה בלי מטען, אבל אם מדובר בהליכה עם שקית אשפה - גם הרשב"א ז"ל יודה שיש בזה טענת תוספת הליכה, ולפי זה ראיה זו נופלת!

מיהו בצירוף הנ"ל שאין חזקה לנזק זה, ובצירוף לכך שסוף סוף המכולה עומדת במקום אסור, ואין לוועד המקומי ענין מיוחד שתעמוד דווקא שם - מתקבלת טענת התובע שדורש להזיז המכולה.

סיכום פרק זה

מתקבלת טענת התובע להזיז המכולה.

ד.   טענת המצאות החתולים

הרב ישועה ציין לפנינו את תשובת הראש (ק,ב), מובא בפ"ת (קנה,ח), שאם הזיזו בית מטבחיים קרוב לעיר, טענה של ריבוי כלבים מתקבלת. מיהו נראה שזה לא נכון בנידון דידן בגלל שהחתולים נמצאים בכל אופן ולא נראה שבגלל הזזת המכולה יש תגבורת של חתולים אלא נראה יותר שתגבורת החתולים בגינה היא בגלל הורדת הגדר כלפי הכביש ולא בגלל הזזת המכולה. מעבר לכך יש לעיין אם יש נזק מחתולים. י"ל שרק כלבים משוטטים או עורבים שצועקים גורמים נזק אבל חתול אינו מזיק כלל וצ"ע בזה.

סיכום פרק זה

לא מתקבלת טענת התובע שרבוי החתולים הוא כתוצאה מהזזת המכולה.

החלטות:

א.   על הישוב להזיז את המכולה ממקומה ליד בית משפחת א'.

ב.   עדיף אם אפשר להזיזה למקומה המקורי במורד ההר, בגלל שבזה כל הצדדים מרוצים, ויש גם מקום לאוטובוס לעצור לפני התחנה אם אין שם רכב.

ג.   אם אי אפשר צריך להזיזה למגרש למעלה על יד בית פ' אחרי התייעצות אתם איפה למקם אותה.

ד.  הסדר זה הוא זמני בגלל שהמגרש עומד לבניה, ולכן על הישוב לפעול להזזת תחנת האוטובוס כדי לאפשר החזרת המכולה למקומה המקורי במורד הרחוב.

הרב יהודה קרויזר מרא דאתרא.

הרב ברוך פז.

הרב ישועה רטבי.

תגיות

בחוקי התעבורה - בחוקי תעבורה זכות העיכוב של השכן הניזק - זכות העיכוב של השכן הניזק חזקה על הנזק - חזקה על הנזק זכות העיכוב של השכן הניזק - בהפצת עשן וריח רע דברים שיש בהם או שאין בהם חזקה - דברים שהניזוק רגיש להם במיוחד כחו של הציבור כלפי היחיד - אין בכח הציבור לנהוג שלא כדין עם אחד מיחידיו דף כח - עמוד א דף כג - עמוד א דף ח - עמוד ב דף כב - עמוד ב סימן רלא - סעיף כז גדריו - תקנות בני העיר דף יא - עמוד ב סימן קסב - סעיף ז פרק ה - הלכה טז סימן שסט - סעיף י סימן תיז - סעיף א סימן שסט - סעיף ו סימן שסט - סעיף ז סימן רלא - סעיף כח דף יב - עמוד א דף כו - עמוד ב דף ס - עמוד ב דף ק - עמוד א דף כח - עמוד א סימן קסא - סעיף ז לתיקון המדינה והנהגתה - חוקי התעבורה גדרם - שאין בהם משנה סדורה בדיני ישראל גדריו - מדין בעלות המושל על רשות הרבים גדרם - מדין דינא דמלכותא דינא גדרם - מדין בעלות המושל על רשות הרבים גדרם - מדין תקנת הקהל גדרם - שהם לתקנת בני המדינה גדריו - כשאין חשש שיתבטלו דיני ישראל סמכות הקהל להתקין תקנות - סמכות הקהל להתקין תקנות סמכויות ותפקידים - סמכות שלטון מקומי לנהוג בניגוד לחוקי התעבורה לטובת הציבור בחוקי התעבורה - סמכות שלטון מקומי לנהוג בניגוד לחוקי התעבורה לטובת הציבור גדריו - סמכות שלטון מקומי לנהוג בניגוד לחוקי התעבורה לטובת הציבור סמכויות וחובות - אכיפת חוקי התעבורה כחו של הציבור כלפי היחיד - ציבור זוכה אפילו בטענה חלשה כנגד היחיד כחו של הציבור כלפי היחיד - היחיד אינו יכול להתנגד לדבר הנצרך לרבים נזקי שכנים - יחיד אינו יכול להתנגד לדבר שהוא צורך הרבים כחו של הציבור כלפי היחיד - הנחשב לציבור לעניין יתרון על היחיד זכות העיכוב של השכן הניזק - בריבוי דרך זכות העיכוב של השכן הניזק - זכות העיכוב של השכן הניזק זכות העיכוב של השכן הניזק - היחס בין טענת ריח רע לטענת ריבוי דרך זכות העיכוב של השכן הניזק - כשיש לו טענת ריח רע ולשכנו טענת ריבוי דרך זכות העיכוב של השכן הניזק - כשהריח חלש זכות העיכוב של השכן הניזק - כשהריח מפריע לשכן באופן מיוחד חזקה על הנזק - כשהריח מפריע לשכן באופן מיוחד עשן וריח רע - בריח קלוש בנזיקין - תקנות התכנון והבנייה מלמדות על ההרחקה הנצרכת מהנזק תקנות התכנון והבנייה - סעיף 6.07 מדת הרחקת מקום אשפה מדירת מגורים ריבוי דרך - הבחנה בין ריבוי דרך לריבוי דרך עם משא ריבוי בעלי חיים - עקב שינוי מקום מכולת אשפה ריבוי בעלי חיים - הבחנה בין כלבים לחתולים ריבוי בעלי חיים - זכות העיכוב של השכן הניזק