בס"ד


מס. סידורי:1505

חברת אדריכלות שלא התקדמה בעבודה - ערעור

שם בית דין:ארץ חמדה גזית ערעורים
דיינים:
הרב אריאל יעקב
הרב אישון שלמה
הרב כ"ץ אהרן
תקציר:
המערערים הם חברת אדריכלות שבית הדין קמא קבע שהיא לא עמדה בחוזה שעליו היא חתמה מול הלקוחות ולכן עליה להחזיר את שכרה למשיבים שהזמינו את עבודתם מהמערערים. בית הדין התעלם מעובדה מסוימת בפסק הדין ועליה נסוב הערעור.
פסק הדין:
הערעור נדחה פסק הדין של בית הדין קמא תקף.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: י"ד אב תשע"ב

 

י"ד באב תשע"ב

תיק מס' 71098

פסק דין - חברת אדריכלות שלא התקדמה בעבודה - ערעור

לפסק הדין המקורי

בעניין שבין

חברת אדריכלות (להלן המערערת)

ובין

מזמיני שירותי אדריכלות (להלן המשיבים)

א. רקע ובקשת הערעור

בפסק דין שנתן בית הדין לממונות של ארץ חמדה - גזית בירושלים (הרב יוסף כרמל אב"ד; הרב סיני לוי, דיין; הרב אריה כ"ץ, דיין) בד' אדר תשע"ב (27/2/12) חייב בית הדין את המערערת (הנתבעת באותו פסק דין) בתשלום למשיבים (התובעים שם) בסך 4,500 ₪.

לאחר מתן הפסק הצביעה המערערת על כך שהיתה בפסק הדין טעות בקביעת העובדות בנקודה מסוימת וביקשה לערער על הפסק. הרב שלמה אישון שמונה על ידי רשת ארץ חמדה - גזית לדון בבקשה זו כתב בהחלטתו מח' אייר תשע"ב: "הנתבעים רשאים לערער על קביעתו העובדתית של בית הדין בעניין מהות התכניות שהוגשו בפגישה שהתקיימה בתאריך 10/2/11. אין בהחלטה זו בכדי לקבוע כי קביעה עובדתית שונה תביא בהכרח לתוצאה שונה בפסק הדין".

ב. בירור העובדות והטענות

שני הצדדים, גם המערערת וגם המשיבים, מסכימים לכך שנפלה טעות בקביעת העובדות של פסק הדין הראשון. לכן השאלה שנדונה בערעור היתה אם גם לאור גילוי טעות זו, פסק הדין של בית הדין בירושלים נותר סביר. לשם כך בדקנו את משמעות הטעות שנתגלתה גם מתוך הערכת הנימוקים הנוספים של בית הדין הראשון כדי להכריע אם די היה בנימוקים אלה כדי להגיע לפסק הדין שנתן בית הדין הראשון גם ללא הסתמכות על הקביעה העובדתית המוטעית. כחלק מהערכה זו קיימנו דיון בו הציגו בפנינו הצדדים את עמדותיהם לגבי השאלה הראשית שעמדה בפני בית הדין הראשון: האם טיב השירות שקיבלו המשיבים והתמשכות הזמן עד שיקבלו תכניות סופיות מהמערערת הצדיקו ביטול המשיבים את החוזה שחתמו עם המערערת. לבקשתנו מסרה לנו המערערת בי"ב תמוז תשע"ב פירוט השעות שלטענתה השקיעה בהכנות התכניות למשיבים מפברואר 2011 ועד יוני אותה השנה. לפי הרשימה שמסרה לנו המערערת הושקעו כ-105 שעות לטובת המשיבים לאורך תקופה זו של כארבעה חודשים. ביקשנו לקבל מהמערערת מיילים או מכתבים, אם ישנם, ששלחו לה המשיבים בתקופה זו שיוכלו להצביע על כך שהמשיבים תרמו לעיכוב בהכנת התוכניות על ידי דרישות רבות לשינויים בתכניות שהוגשו להם, אך לא היה למערערת תיעוד כזה. לדבריה בקשות המשיבים היו בפגישות או בשיחות טלפון עליהן אין לה תיעוד. מנגד, המשיבים הכחישו קיומן של פגישות כאלו. כמו כן בדיון שהתקיים בפנינו לא טענה המערערת שהתמשכות העבודה מפברואר עד יוני היתה באחריות המשיבים שהרבו בבקשות לשינויים.  

בדיון שלפנינו טענו המשיבים שבמשך חודשי ההתקשרות החוזית שלהם עם המערערת כשטלפנו כדי לשוחח עם איש מקצוע נאלצו להשאיר הודעה קולית ונענו רק אחרי יום, יומיים או יותר על ידי איש קשר. לא הצליחו להשיג איש מקצוע ישירות בטלפון. טענת המערערת היתה שחשוב שהאדריכלים יתרכזו במקצוע שלהם ולא יקבלו טלפונים ישירות מהלקוחות ובדרך כלל מישהו מהחברה מחזיר טלפון באותו יום או לכל היותר למחרת.

 ג. דיון 

בית דין קמא כתב בפסק שלו (עמ' 8):

"אין בתקופת הזמן שחלפה כשלעצמה הוכחה על כך שלא ניתן השירות הבסיסי לו נשכרו נציגי הנתבעת... סך החומר שהוגש לבית הדין אינו מעיד על עבודה אינטנסיבית של 'פינג פונג' בין הצדדים. להפך. סגנון העבודה במקרה זה היה רשלני... הכרעתנו היא שנציגי הנתבעת לא קיימו את חובתם הבסיסית על פי החוזה למתן שירותים אדריכליים, תוך אחריות לאינטרסים הבסיסיים של התובעים לפיתוח המגרש תוך זמן סביר ובמענה יעיל... משלא קיימה הנתבעת את חובותיה, היא איננה זכאית לאחוז בחוזה ולטעון שלא ניתן להפסיק את ההתקשרות". 

ובמקום אחר העיר בית הדין הראשון (עמ' 9):

"התובעים לא נהנו כל עיקר מהעבודה שנעשתה  על ידי נציגי הנתבעת ונזקקו לבצע את העבודה על ידי גורם אחר מתחילתה".

מסקנות בית הדין הראשון סבירות ואף מתבקשות והנימוקים שנתן לפסק שלו – גם בלי להסתמך על הקביעה העובדתית המוטעית לגבי תאריך המפגש בין הצדדים בפברואר – די בהם כדי להצדיק את החלטתו.

על פי הנתונים שראינו, קביעת בית דין קמא לפיה התמשכות הזמן היתה בלתי – מוצדקת, היא סבירה. החיץ שהוקם באופן קבוע בין הדרג המקצועי לבין הלקוחות מנעה במקרה זה שירות ברמה שכל לקוח היה רשאי לצפות לה. הפיצוי שקבע בית הדין הראשון על הנזק שנגרם למשיבים סביר אף הוא. לכן אין שום סיבה לבית דין זה להתערב בשיקוליו של בית דין קמא שהפעיל בסמכות ובסבירות את שיקול דעתו להכרעת הדין.

            ד. החלטה

1. בית הדין דוחה את הערעור.

2. אין צו להוצאות.

 

הרב אהרן כץ                     הרב יעקב אריאל               הרב יהונתן בלס

תגיות