בס"ד


מס. סידורי:1504

חברת אדריכלות שלא התקדמה בעבודה

שם בית דין:ארץ חמדה גזית ירושלים
דיינים:
הרב כרמל יוסף
הרב כ"ץ אריה
הרב לוי סיני
תקציר:
התובעים הזמינו עבודה אדריכלית מחברה אדריכלית, העבודה התעכבה מאוד, ולכן הם הפסיקו לעבוד איתם, הם מבקשים החזר על הכסף ששולם, ועל הפסד ימי עבודה.
פסק הדין:
הנתבעת תשלם לתובעים 4,500 ש"ח כהחזר על הכסף ששולם להם, וכפיצוי על הוצאות המשפט וביטול יום העבודה.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: ד' אדר תשע"ב

‏ד' אדר תשע"ב

‏27 פברואר 2012

תיק מס' 71098     

פסק דין - חברת אדריכלות שלא התקדמה בעבודה

לערעור על פסק הדין

בעניין שבין

מזמיני שירותי אדריכלות (להלן, התובעים)

ובין

חברת אדריכלות (להלן, הנתבעת)

ע"י נציג הנתבעת

1. רקע וטענות הצדדים

א. רקע

תמצית התביעה: התובעים הזמינו עבודה אדריכלית מהחברה הנתבעת, ולטענתם לא קיבלו שירות סביר, בעיקר מבחינת התמשכות ההליכים. בשלב מסוים בקשו לנתק את הקשר עם הנתבעת, ועתה הם תובעים את התשלום הראשון ששולם על ידם וכן נזקים שלטענתם נגרמן להם עקב התמשכות התהליכים.

בשלב זה נציין רק נקודות מרכזיות, ועובדות נוספות יבואו במהלך טענות הצדדים.

בתחילת חודש נובמבר 2010, נפגשו התובעים ונציגי הנתבעת, וסיכמו שהנתבעת תספק שירותי אדריכלות לצורך בניית בית בעיר נ'.

ביום 10 לנובמבר 2010 חתמו התובעים על החוזה לתכנון הבית והעבירו אותו לנתבעת בפקס. הנתבעת התחייבה למתן שירותים אדריכליים בתמורה לסכום כולל של 23,000 ₪. על פי החוזה, העבודה חולקה למספר שלבים: תכנון רעיוני, רישוי לבניה, תוכנית עבודה לבניה ופיקוח עליון. התשלום פרוס לחלקים על פי שלבי ההתקדמות, כמפורט בחוזה.

עם החתימה על החוזה, שילמו התובעים סך של 4,000 ₪ כתשלום ראשון.

התובעים התבקשו להעביר תוכנית מדידה, והיא הועברה תוך שבועיים מחתימת החוזה (כך על פי התובעים, והדבר לא הוכחש).

בתאריך 16 לדצמבר 2010, קיים נציג של הנתבעת פגישה בעירייה לבירור פרטים לצורך הליכי הרישום.

ב 9 לפברואר 2011 התקיימה פגישה נוספת בין הצדדים.

ב 19 למאי 2011, הוכנס אדריכל בשם כ' להשלמת התכנון. מעט קודם לכן, הפך מר יוסף לאיש קשר של הנתבעת מול התובעים.

ב 14 ליוני נקבעה פגישה בבית התובעים לשעה 9:30, דקות ספורות לפני המועד שנקבע, התקשר האדריכל והודיע על ביטול הפגישה (לפי טענת התובעים, שלא הוכחשה).

על רקע ביטול הפגישה ותחושה כללית שהנתבעת מזלזלת בהם ולא נותנת להם שירות בזמן סביר, דרשו התובעים לבטל את ההתקשרות והודיעו על כך לנתבעת.

נציג הנתבעת דרש השלמת תשלום שלב א' והם סרבו לשלמו.

ב. טענות ותביעות התובעים

לטענת התובעים, הם קיבלו לאורך כל הדרך שירות לא רציף ולא יעיל.

לוח הזמנים בהתקשרות זו, כפי שהוגש על ידי התובעים הינו (תוך קיצור חלק מן הפריטים):

20/10/10

מדידה של מודד

9/11/10

פגישה בבית התובעים. הועברו לאדריכל חומרי המדידה

9/11/10

נתקבל ההסכם (ע"י התובעים)

10/11/10

נחתם ההסכם ונשלח במייל לנתבעת

9/2/11

פגישה בבית התובעים, עם נציג החברה.

10/2/11

נשלחו דוגמאות חיצוניות במייל

4/4/11

התקבלו תוכניות משורטטות ידניות

13/4/11

נשלח לנו אותו שרטוט מסמך מס' 2

5/5/11

נשלח שרטוט לעיון

19/5/11

נשלח שוב אותו שרטוט

5/6/11

תוכנית קומה א

9/6/11

תוכניות נוספות

14/6/11

נקבעה פגישה ב- 9:30 בבוקר ובוטלה 5 דקות לפני הפגישה.

17/6/11

סיכום הבהרה ותיאום העברת החומר

19/6/11

אישור קבלת ההינתקות

 

לטענתם, מהשתלשלות הדברים עולה סחבת, שיש בה גם זלזול בהם כלקוחות, ובאופן כללי הם כלל לא קיבלו את השירות עליו שילמו.

ביטויים לטענותיהם הם:

  • פגישה ראשונה התקיימה בחלוף למעלה משלושה חודשים לאחר חתימת החוזה, ולאחר הפצרות.
  • לטענתם, הם קיבלו סקיצה ראשונה רק לאחר חמישה חודשים – בתאריך 4 לאפריל 2010.
  • במהלך התקופה, כאשר לא היתה התקדמות, שלחו להם תוכניות זהות, 'על מנת להרוויח זמן'.
  • לאורך כל התקופה, כאשר ניסו להשיג את נציגי הנתבעת, לא היה מענה טלפוני יעיל.
  • כאשר קיבל האדריכל החדש (מר כ') את העבודה, הוא טען שהתוכניות שהוכנו עד עתה לא טובות ואינן ישימות: לא ניתן להעמיד את השירותים במקום שעמדו. משמעות הדבר שהעבודה שנעשתה לא היתה מקצועית.
  • גם כאשר האדריכל החדש כבר קבע איתם פגישה, הוא ביטל ברקע האחרון. יש בכך זלזול חמור בהם, והדבר גרם להם גם הפסד של יום חופש.
  • בסיכומו של דבר, למעלה משמונה חודשים לאחר חתימת החוזה, הם עמדו ללא תוכניות מסודרות, למרות שהם לא עכבו את הפרויקט.

התובעים דורשים השבה של הסכום ששילמו, בסך 4,000 ₪.

בנוסף, נגרמו להם הפסדים שונים. ההפסד העיקרי הוא ההשתהות בבניית הבית. בנוסף, באירוע האחרון של הפגישה שבוטלה, התובעת לקחה יום חופש על בסיס הפגישה המתוכננת.

משיקולי אגרה, הם מעמידים את תביעתם על סך כולל של 10,000 ₪.

ג. טענות הנתבעת ותביעותיה

נציגי הנתבעת טוענים שלוח הזמנים, והעובדה שהעבודה לא הושלמה תוך הזמן האמור, סבירים בפרויקט מסוג זה.

בהיבט העובדתי, ביחס ללוח הזמנים שהוצג על ידי התובעים, הוסיפו נציגי הנתבעת שבין חתימת החוזה לפגישה הראשונה, התקיימה ב 16 לדצמבר 2010 פגישה במשרדי העירייה ומייד לאחר מכן החל תכנון ראשוני. כמו כן, בפגישה התברר שיש לבצע תיקון של המדידה וכן שיש לקבל תיק בינוי, והדבר גרם לעיכוב.

נציגי הנתבעת הגישו תוכניות שונות, בכתב יד וגם שרטוטי מחשב. עם זאת הם הסבירו שאין ביכולתם לתארך כל מסמך, משום שכאשר הם מייצרים גרסה חדשה במחשב, הם אינם שומרים את הגרסאות הקודמות.

נציגי הנתבעת הגישו גם 'טופס מידע תכנוני', שהוא מסמך מן העירייה המתייחס לשטח המדובר, בתוספת הערות בכתב יד, מהן עולות דרישות העירייה לצורך המשך תכנון.

כמו כן, הגישו נציגי הנתבעת תכתובות מייל שונות.

בנוסף, הגישו נציגי הנתבעת תמונות של בתים, אשר צולמו ביחד עם התובעים, על מנת להעלות רעיונות של חזות בתים שונים. התמונות צולמו, כך על פי עדות שני הצדדים, במסגרת הפגישה שהתקיימה בחודש פברואר.

מן ההיבט החוזי, לטענת נציגי הנתבעת, עצם הפסקת ההתקשרות נוגדת את סעיף ז (8) להסכם.

לטענתם, לאחר שהתובעים סרבו לשלם את התשלומים הנדרשים על פי החוזה עד לשלב הניתוק, הם הגישו תביעה בטענות סרק של אי עמידה בלוח זמנים. לא נקבע בחוזה לוח זמנים, וההתקדמות הייתה בקצב סביר, כאמור. בדיון הסבירו נציגי הנתבעת, שלא נקבע לוח זמנים, משום שהדבר תלוי בכמות ההערות של הלקוחות. ישנם לקוחות לא החלטיים, או בעלי דרישות מיוחדות, שהתהליך איתם הוא ארוך במיוחד. עם זאת, החברה מסכימה לכך, ואינה מגבילה את הלקוחות, מתוך מטרה לתת את השירות הטוב ביותר לשביעות רצון הלקוחות.

ביחס לתביעות הנוספות, טוענים נציגי הנתבעת כי מפורש בהסכם – בסעיף ז (6), שאין להם שום אחריות מעבר להיבט האדריכלי.

באופן כללי, כשקבלו פניות של חוסר שביעות רצון, אלו טופלו בזמן.

לטענת נציגי הנתבעת, אין סבירות בטענה של התמשכות התהליך, כיוון שדווקא לנתבעת, על פי מבנה הסכם ההתקשרות הקובע תשלום בהתאמה להתקדמות, יש אינטרס רב להתקדמות מהירה, על מנת לקבל את התמורה בהקדם.

נציגי הנתבעת הוסיפו, שמשביקשו התובעים להפסיק את ההתקשרות, הסכימה הנתבעת לכך, לפנים משורת הדין, ולמרות שעל פי החוזה, לא ניתן לבטלו באופן חד צדדי. עם זאת דרשה הנתבעת לפחות את התמורה עד לאותו שלב.

עתה משהוגשה כנגדם תביעה, הם דורשים מן התובעים לממש את החוזה ככתבו וכלשונו ולשכור את שירותיהם עד להשלמת התהליך או לשלם להם על השירות המלא.

2. דיון

א. האם הנתבעת מחויבת ללוח זמנים מסוים?

עיקרה של התביעה מבוסס על טענה של עיכוב גדול בלוח זמנים. נציגי הנתבעת טענו שבהסכם אין מחויבות ללוח זמנים מסוים, המצב הוא שהאינטרס שלהם הוא להתקדם, ושבפועל עבודתם הייתה בקצב סביר.

קודם דיון בהסכם, יש לציין שההסכם שלפנינו חתום על ידי התובעים בלבד, ולא על ידי נציגי הנתבעת. אולם, ההסכם מחייב גם את הנתבעת כיון שהיא זו שניסחה את ההסכם, ובדיני עבודה די בסיכום בעל פה ובהתחלת עבודה כדי לכרות חוזה (שו"ע חו"מ סימן שלג, א).

אומנם יש לדון במצב בו אחד הצדדים טוען לחוסר מודעות לפרטי ההסכם – האם העובדה שההסכם אינו חתום על ידי שני הצדדים פוגם בכלל הבסיסי הקובע שאדם חייב בכל התנאים שבשטר עליו חתם, גם אם טוען שלא היה מודע להם בעת החתימה, (ראו שו"ע חו"מ מה, ג), ואכמ"ל.

בהסכם ההתקשרות, בסעיף ז (10) נאמר:

במידה ואיחור בביצוע התחייבות צד אחד יעלה על 6 חודשים, אזי יוכל אך לא יחוייב הצד השני לחזור בו מהתחייבויותיו, וזאת מבלי לפגוע ביתר זכויותיו.

קריאה פשטנית של הסעיף מעוררת תמיהה, כאילו רק השתהות של חצי שנה בביצוע משימות מצדיקה ביטול החוזה. בדיון, הסבירו נציגי הנתבעת, שהמדובר על מצב של ניתוק מגע, וכך נאמר בפרוטוקול:

דיין: יש בהסכם בסעיפים 9 – 10 התייחסות לאיחור בהתחייבויות, אבל אם אתם לא מתחייבים לזמן מסוים מה הכוונה איחור?

מר י': כוונתנו רק לניתוק מגע, (אולי זה לא נוסח באופן מקצועי אבל) אם לקוח מנתק מגע במשך ששה חודשים אנחנו לא מחוייבים לו, אבל אותו דבר חל עלינו גם אם אנחנו מנתקים מגע.

אם כן, מדובר בסעיף על מצב בו הצדדים לא יוצרים קשר. אולם, לא ניתן להסיק מסעיף זה, שרק השתהות בפרק זמן של 6 חדשים היא חריגה מהחוזה. ולכן ברור שאם הלקוח דורש התקדמות, לא עומדת לנתבעת תקופה כה ארוכה לאי ביצוע משימותיה.

מה אם כן הזמן המוגדר לביצוע העבודה? בדיון, הסביר הנתבע שאין הגבלת זמן, וזאת לטובת הלקוח, אשר יכול להעיר הערות חוזרות ונשנות, עד אשר מגיעים לתוכנית המקובלת עליו.

לדעת בית הדין, גם אם אין מגבלת זמן סופית, אין הדבר משחרר את הנתבעת מעמידה בציפייה הבסיסית של התקדמות רציפה בתוכניות, ומענה בזמן סביר לפניות הלקוח (לגבי תנאי שלא סוכם במפורש ראה תוספות קידושין מט, ב, ד"ה דברים).

ב. האם בנדון דידן נציגי הנתבעת בצעו עבודתם בזמן סביר?

התובעים הגישו לוח זמנים המתאר את כל שלבי ההתקשרות והעבודה. נציגי הנתבעת לא חלקו על לוח הזמנים, אלא שהוסיפו קיומה של פגישה בעירייה ב 16/12/10, וטענו לעיכוב עד לקבלת חומרים מן המודד ותיק המגרש בעירייה. כמו כן, טענו שהוגשו שרטוטים ראשוניים בפגישה בתחילת פברואר, בעוד שהתובעים טענו ששרטוטים ראשונים התקבלו רק בתחילת אפריל 2011.

נקדים ונציין, שבית הדין מודע לכך שלא ניתן לתכנן באופן מפורט ללא קבלת הפרטים מן העירייה, ואישור המדידה על ידי העירייה.

למרות זאת, לדעת בית הדין, ההתקדמות בין שלב לשלב היתה איטית מאוד, ולא ניכר רצף בין השלבים, ובוודאי שלא עבודה אינטנסיבית.

לא סביר הדבר, שהפגישה הפיזית הראשונה בין הצדדים לאחר חתימת החוזה נערכה למעלה משלושה חודשים לאחר החתימה. הגדרה מפורטת של הצרכים, תכנון ראשוני וכד', יכולים להתבצע גם במסגרת הנתונים שהיו בידי התובעים ונציגי הנתבעת. בעניין זה, יש לציין שברשות התובעים היה זה מכבר 'טופס מידע תכנוני', של המגרש הכולל בתוכו מידע בסיסי ובכללו התוכניות הרלוונטיות החלות על המגרש, פירוט של זכויות הבניה, קווי בניה ועוד. מסמך זה הוצא מהעירייה לבקשת התובעים עוד טרם ההתקשרות, ב 2 לאוגוסט 2010, והועבר לנתבעת במועד שהתבקשו – עובדה שאין עליה חולק.

ביחס לשאלה מתי הוגשו תוכניות ראשוניות, ישנה מחלוקת עובדתית. לטענת הנתבעת, הועברו תוכניות כבר ב9/2/11, ואילו התובעים כותבים, שקיבלו תוכניות רק כחמישה חודשים לאחר החתימה על החוזה, דהיינו בחודש אפריל.

ניתן לעמוד על שאלה זו מהדוא"ל שנשלח על ידי הנתבעת ב10/2/11, כסיכום הפגישה שנערכה יום קודם לכן, ב 9/2/2011. נציין כמובן שפגישה זו התקיימה שלושה חודשים לאחר החתימה על החוזה.

למייל מצורפות 9 תמונות של חזיתות בתים (שהוגשו גם הם על ידי הנתבעים).

ניכר אם כן, שנציגי הנתבעת לא הגיעו לשלבים משמעותיים של תכנון פנימי קודם לפגישה זו. מהכתוב במייל כסיכום לפגישה, עולה, שכפי הנראה כן הוצגו לראשונה חלופות כלליות לקומת קרקע וקומה א, והתקבלה אחת האפשרויות.

נציין, שאומנם הוגשו לבית הדין גם תוכניות ממוחשבות הנושאות את התאריך 10/2/11. אולם, התובעים הכחישו את קבלת החומר המדובר בתאריכים אלו.

לאחר עיון במכלול החומרים, אנו לא מייחסים תוכניות אלו לתאריך המופיע על גבן (פברואר 2011) אלא מניחים שהן מאוחרות. וזאת מכמה סיבות:

א. כפי שהודו הנתבעים – אין הם שומרים עדכונים לפי תאריכים וכל פעם מעדכנים את הקובץ הקיים. ולכן יתכן שטיוטה ראשונה של התוכנית הוכנה בפברואר 2011, אבל התוכנית כפי שהוגשה לביה"ד הושלמה מאוחר יותר.

ב. מהחומרים שהוגשו, ברור שלאחר פברואר 2011 נערכו שרטוטים ידניים מפורטים – שגם הם הוגשו לבית הדין והתאריך הנקוב בהם הוא חודש אפריל 2011. מסתבר שהשרטוטים הידניים מוקדמים לאלו הממוחשבים. על כן אין בסיס להניח שהתוכניות הממוחשבות הוגשו בפגישה שהתקיימה בתאריך 9 בפברואר 2011 (יום קודם לתאריך הרשום על התוכניות).

ג. התוכניות  גם לא הועברו לתובעים במייל שנשלח ב10/2/11 כסיכום הפגישה, שכן כל 9 הקבצים שצורפו הם צילומי חזיתות בלבד.

פגישת עבודה מסוג זו שהתקיימה ב- 9 בפברואר,אפשר וצריך היה לקיים הרבה קודם לכן – גם בלי מדידה מאושרת על ידי העירייה, שכן היתה מדידה מקצועית זה מכבר, וכן היה בנמצא גם 'טופס מידע תכנוני' כמפורט לעיל. מסתבר, שניתן היה לקיים פגישה זו גם קודם הפגישה בעירייה או למצער מייד לאחריה בסמוך לה.

לא הוכחש על ידי נציגי הנתבעת, שפגישה נוספת התקיימה רק ב- 4 לאפריל 2011. אז כפי הנראה הוצגו לראשונה תוכניות; התוכניות שורטטו בכתב יד. בעניין זה, אנו לא מקבלים את הטענה ששרטוטים בכתב יד הם "קשקושים", כפי שהתבטאו התובעים.

לסיכומו של תהליך – פגישה ראשונה עם הלקוח התקיימה רק לאחר כשלושה חודשים, ותוכניות פנימיות מפורטות על פי צרכי הלקוח, התקבלו רק לאחר כחמישה חודשים מיום החתימה על החוזה.

הנושא של מענה לפניות בזמן סביר, היה חשוב לתובעים, כפי שעולה מדוא"ל ששלח נציג הנתבעת מר י' לתובעים ביום 5/4/11. לשון הדוא"ל:

שלום מר -- וגב' --- (התובעים),

בהמשך לשיחתנו היום, להלן סיכום הדברים:

א. אי"ה, ב"נ, לפני החג יוגשו לכם התוכניות לאישור על בסיס ההערות שנתתם בפגישה האחרונה עם ש'.

ב. כמו כן, משימה שנדרש לבצע כנגזרת מבקשה שלכם או של גורם שלישי, נבצע תוך כ- 10 ימי עבודה. (ההדגשה אינה במקור)

בברכה,

מר י'

חברת -- אדריכלים

מהצורך של הנתבעים להודיע על כך שמשימות יתבצעו 'תוך 10 ימים', ניתן להסיק שהתובעים ביקשו לקדם את הפרויקט באופן אינטנסיבי, ואף היו מתוסכלים מקצב ההתקדמות ומזמן המענה לו הם זוכים.

נציין, שאין בתקופת הזמן שחלפה כשלעצמה, הוכחה על כך שלא ניתן השירות הבסיסי לו נשכרו נציגי הנתבעת. שכן, בית הדין מודע לכך שעיקשות של לקוחות עשוי להאריך את תקופת התכנון. אך, כשעומדת בפני בית הדין מציאות של לוח זמנים ארוך כל כך, נטל הראיה עובר מן הלקוח אל החברה. אילו היה ניתן שירות רציף, בית הדין היה מצפה לכמות חומרים משמעותית ביותר, כולל תכתובות מפורטות לגבי צרכים, שינויים, הערות וכד'. סך החומר שהוגש לבית הדין אינו מעיד על עבודה אינטנסיבית של "פינג פונג" בין הצדדים, להפך. סגנון העבודה במקרה זה היה רשלני, סגנון זה מסב נזק משמעותי ללקוח שעבורו נכס מסוג כזה הוא נכס עיקרי ומקור להכנסה. על נציגי הנתבעת מוטלת אחריות כבדה, שלא באה לידי ביטוי בדרך ההתנהלות שלה.

דווקא החל מחודש מאי – מסתמנת עבודה רציפה הן בתכתובות דוא"ל, והן בכך שמתקבלות תוכניות. משום מה, ב19/5/2011, מצורף לעבודה אדריכל נוסף – מר כ' (על פי דוא"ל שהוגש). על פי טענת התובעים, נוצרת בעיה חדשה בכך שהאדריכל החדש מערער על העבודה שנעשתה עד אותו זמן. בבית הדין נציגי הנתבעת לא הכחישו עובדה זו, ותרצו את העניין בכך שהאדריכל החדש היה עובד חוץ, ולא איש הצוות הראשי.

בנוסף, פגישה שתוכננה לתאריך 14/6/11 בשעה 9:30 בבוקר, התבטלה ברגע האחרון – כאשר ברור שניתן היה להתריע על ביטול הפגישה מוקדם יותר (ואף לא נטען אחרת). לטענת התובעת היא גם הפסידה יום עבודה (עובדה מסתברת כשלעצמה) ויש הצדקה לתחושת הזלזול אותה חוו התובעים.

ג. האם היו התובעים זכאים לבטל את ההתקשרות

על רקע חוסר יעילות משווע במהלך חצי שנה, ואדריכל חדש המערער את האמון של הלקוח בחברה, לגיטימי בהחלט לאבד את האמון בחברה נותנת השירותים, ולבטל את החוזה.

לסיכום, הכרעתנו היא שנציגי הנתבעת לא קיימו את חובתם הבסיסית על פי החוזה, למתן שירותים אדריכליים, תוך אחריות לאינטרסים הבסיסיים של התובעים לפיתוח המגרש תוך זמן סביר ובמענה יעיל.

ברור אם כן, שאנו דוחים את טענת נציגי הנתבעת שבהסכמתם לביטול ההתקשרות, נהגו 'לפנים משורת הדין', שכן על פי החוזה לא ניתן להשתחרר מן החוזה ללא הסכמה של שני הצדדים. אילו קיימו נציגי הנתבעת את חובותיהם, יכולים היו לדרוש מן התובעים להמשיך את הקשר העסקי. משלא קיימה הנתבעת את חובותיה, היא אינה זכאית לאחוז בחוזה ולטעון שלא ניתן להפסיק את ההתקשרות.

ד. תשלום לנתבעת על העבודה שבצעה

במהלך התקופה, השקיעו התובעים עבודה ומשאבים, ויש לדון האם, למרות הלגיטימיות להפסקת ההתקשרות, הם ראויים לשכר עבור העבודה שנעשתה.

כיון שהתובעים היו זכאים לבטל את ההתקשרות בגלל התנהלותה של הנתבעת, הרי שיש לדמות זאת למצב בו הנתבעת הפסיקה את ההתקשרות.

לגבי פועל (שכר לפי שעות) שחזר בו באמצע העבודה, הדין הוא שאם עבד יש לשלם לו את שכר השעות שעבד גם אם בחר לעזוב את העבודה במהלך היום (שו"ע חו"מ סימן שלג, ד). דינו של קבלן שעזב במהלך העבודה הוא, שהוא זוכה לשכר רק עד כמה שמזמין העבודה הפיק תועלת מן העבודה (שם):

"ואם קבלן הוא, שמין לו את שעתיד לעשות (ע"ל סי' קע"ו סכ"ג), בין שהוזלה בעת ששכרו בין שלא הוזלה, בין שהוזלה המלאכה אחר כך בין שלא הוזלה, שמין לו מה שעתיד לעשות".

דהיינו, כאשר עשה עבודה חלקית, שמים כמה עולה למזמין העבודה להשלים את העבודה, באמצעות פועל אחר.

בנדון דידן, התובעים לא נהנו כל עיקר מהעבודה שנעשתה על ידי נציגי הנתבעת, ונזקקו לבצע את העבודה על ידי גורם אחר מתחילתה. שכן, במצב של סכסוך, גם לא היו רשאים לעשות שימוש בתוכניות שנעשו על ידי נציגי הנתבעת. נציין שעניין זכויות היוצרים מוזכר גם בחוזה.

המצב בנדון דידן חמור יותר, שכן התובעים לא יכלו לעשות שימוש בעבודה שנעשתה עד הפסקת ההתקשרות, ויש לראות את ההתקשרות כולה בטעות מיסודה, שכן לא קיבלו שירות סביר לאורך התקופה ואף נגרם להם נזק של עיכוב משמעותי, בעקבות ההתקשרות. במילים אחרות, אילו יכולים היו לוותר על כל התהליך ולחסוך את הזמן שבוזבז בקשר איתם, ודאי היו מעדיפים לעשות כן. אומנם, זכותם לפיצוי על העיכוב מוגבלת, כפי שנבהיר להלן אך אין ספק שהתובעים לא הרוויחו מן התהליך כולו. ולכן הם פטורים מלשלם לנתבעת על העבודה שנעשתה.

ה. פיצוים נוספים

התובעים מבקשים פיצוי על העיכוב בתהליך, ובתוך כך גם על הפסד יום העבודה של התובעת בפגישה שהתבטלה.

לצורכי אגרה, העמידו התובעים את סכום התביעה על 10,000 ₪.

נציגי הנתבעת טוענים, שעל פי החוזה, הם אחראים על נזקים הקשורים לתחום האדריכלי בלבד, ולא על נזקים אחרים. כלשון ההסכם:

6. המתכנן נושא באחריות המקצועית בלבד לביצוע העבודה ולא נושא בכל אחריות אחרת.

בעניין זה, בית הדין מקבל, ככלל, את טענת התובעים: ההסכם מגביל את היקף האחריות של נציגי הנתבעת, ועל כן, אין מקום לפיצוי התובעים על העיכוב במתן השירותים.

עם זאת, יש מקום לומר, שהגנה זו על הנתבעת, אינה עומדת לה אלא במצב בו עמדה בתנאי ההסכם. משלא עמדה במחויבויותיה הבסיסיות, גם לא תוכל ליהנות מן ההגנות שמקנה החוזה.

  למרות זאת, אנו לא רואים מקום לחייב את נציגי הנתבעת על עיכוב הבניה, שכן השלמת הבניה תלויה במספר גורמים גדול אשר כל אחד מהם עשוי לעכב את הבניה, כך שאין זיקה מספקת בין העיכוב בתכנון לבין השלמת תאריך הבניה, ועל כן נראה שאין אף חיוב בידי שמיים.

עם זאת, אף אם הסעיף תקף, ברור שאין לפטור את הנתבעת מכל נזק שנגרם. דוגמה להמחשת הדבר, האם נאמר שלאור סעיף זה פטורים המתכננים מנזק שעשו במעשה בידיים – שבירת חפץ בבית הלקוח במסגרת פגישת עבודה? וודאי שלא. נזק מסוג זה – אינו נזק הקשור בהתנהלות העסקית, ואין סיבה לפטור את המזיק.

בדומה, הסעיף אינו פוטר את נציגי הנתבעת מהנזק שנגרם לתובעים בשל ביטול הפגישה דקות ספורות לפני המועד בו תוכננה. מקור החיוב במצב כזה, הוא בשו"ע (חושן משפט סימן יד סעיף ה):

"מי שאמר לחבירו שילכו לדון במקום אחר, ואמר לו: לך ואני אבוא אחריך, והלך, והשני לא הלך אחריו, צריך לשלם לזה שהלך כל יציאותיו".

ויסוד הדין הוא מדינא דגרמי (גר"א), או מדין ערב או מזיק (ראו נתיבות המשפט רלב, ס"י בביאורים).

ו. חיוב התובעת בשל פעולות עובד

יש לדון מניין לחייב את החברה הנתבעת, בשל נזקים שביצעו עובדים שלה. פקודת הנזיקין (סע' 13-14) קובעת אחריות שילוחית למעביד ביחס לפעולות העובד. תוקפה ההלכתי של קביעה זו אינו ברור (ראו אברהם שיינפלד, נזיקין, ספריית המשפט העברי, ירושלים, 1991 עמ' 76-79 ויש לדון בשיטתו מכח תקנות הקהל).

אכן, נראה לדעתנו, שגם אם אין אחריות של מעביד כלפי כולי עלמא, עדיין גם לפי ההלכה על המעביד מוטלת אחריות ביחס לפעולות עובדיו בכל הקשור בטיפול בלקוחות. אחריות זו אינה מבוססת על שליחות בנזיקין, אלא על בסיס חוזי. כיוון שנקשרו חברה ולקוח ביחסים חוזיים, וכיוון שעובדי החברה הם נציגי החברה לעניין מימוש החוזה, בכך היא לוקחת אחריות חוזית על מעשיהם ופעולותיהם שבמסגרת העבודה עם הלקוחות.

כך כתב גם הרב אשר וייס (דרכי הוראה ו עמ' קיב) בענין חיוב רופא בפיצויים על נזק שגרם לחולה, גם מעבר למה שחייבה תורה, וגם בדברים שאין דנים בזמן הזה, כצער בושת וכד' , שיש בסיס לחיוב מדיני החוזים–

"דאנן סהדי שמתחייב בחוזה לספק שירות ראוי למי שמשלם עבורו, מתחייב גם לפצות את הזכאי אם יצא ניזוק מהפרת החוזה".

אומנם, בנדון דידן, לא היו הוצאות ישירות, אלא הפסד יום עבודה בלבד. נמצא שאם באנו לחייב את הנתבעת, הרי זה מדין שבת. ובקצות החושן (סימן שח ס"ק ב וסימן שלג ס"ק ב) הוכיח, שכאשר מדובר בחיוב מדינא דגרמי, לא קיים חיוב שבת. גם נתיבות המשפט (סימן שח ס"ק ג) שחולק עליו בפרט אחר, מודה לו בפרט זה.

למרות האמור, לבית הדין סמכות לחייב בעניין זה ובהפסדים עקיפים נוספים, לאור התחייבות הצדדים בהסכם הבוררות של בית דין זה, לתשלום על נזקים עקיפים ועל מניעת רווח. נציין שחיוב זה אינו מעיקר הדין, על כן בית הדין עושה בו שימוש זהיר ומוגבל, לפי שיקול דעתו.

כמו כן, יש לציין במסגרת התביעות גם את התביעה להחזר הוצאות בית הדין, וגם חיוב זה מעוגן באופן מפורש בהסכם הבוררות.

לסיכום – אין מקום לחייב את נציגי הנתבעת על העיכוב עצמו.

בסמכות בית הדין לקבוע פיצוי על ביטול הפגישה, על נזקים עקיפים אחרים וכן על הוצאות משפט.

אנו קובעים כי בנוסף על השבת התשלום ששולם, נציגי הנתבעת ישלמו לתובעים סך של 500 ₪ כפיצוי על הוצאות משפט, ביטול יום העבודה, והוצאות ישירות שונות שהוציאו התובעים תוך הסתמכות על התובעים.

3. החלטה

1. הנתבעת תשלם לתובעים סך של 4,500 ₪.

2. התשלום תוך 30 יום ממתן פסק הדין

3. פסק הדין ניתן ביום ד' באדר תשע"ב, 27 בפברואר 2012.

 

__________________

הרב סיני לוי, דיין

__________________

הרב יוסף כרמל, אב"ד

__________________

הרב אריה כ"ץ, דיין

 

תגיות

אחריות המעביד - לנזקים שגרם העובד תחילת עבודה ככורתת חוזה - תחילת עבודה ככורתת חוזה סימן יד - סעיף ה סימן שלג - סעיף ד בגלל זמן העבודה - כשהקבלן אינו עומד בזמן זמן בחוזה - זמן ביצוע כשלא נכתב זמן בחוזה תנאים בחוזה - פטור מנזקים