בס"ד
מס. סידורי:1460

בית כנסת שעבר למקום אחר ורוצה לקחת עמו את הריהוט והתרומות

שם בית דין:בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירור יוחסין
דיינים:
הרב עובדיה דוד
הרב לוין אברהם דב
הרב ביבס שמואל
תקציר:
התובעים הם גבאים במניין שהתחיל להיות מוקם בבניין של תלמוד תורה, הם קיבלו כתרומות דברים רבים, והם רוצים להעביר אותם כעת למקום החדש של המניין.
פסק הדין:
הוסכם כפשרה שהתלמוד תורה יקבל חצי מהתרומות שהתקבלו.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

פד"ר ירושלים כרך א' עמ' רלט-רמ תיק מס׳ 331־נא

בהרכב הדיינים: הרב דוד עובדיה, אב״ד; הרב אברהם דב לוין; הרב שמואל ביבס.

פס״ד בזכותם של גבאים על הקדש שניתן לביהכנ׳׳ס

הרקע לתביעה

התובעים משמשים כגבאים במנין אברכים לתפילות ש"ק שהתחיל להתקיים בבנין הת"ת של הנתבעים, ובסופו של דבר פרשו הגבאים וחלק מהמתפללים מהת"ת, וממשיכים להתפלל במקום אחר. הגבאים דורשים להעביר למקומם החדש את הריהוט והספרים שרכשו מממונם ושנתרם על דעתם ע"י המתפללים, שנשאר בת"ת, והם: 40 כסאות, 6 מאווררים, 2 תנורים,4  מגבות, 50 סידורים, 50 חומשים, 15 סטים מחזורים, רמב"ם, טורים, כף החיים, יחווה דעת, מקראי מועד, תנ"ך קורן.

הנתבעים טוענים שביהכנ"ס נפתח על ידם, וממשיך להתקיים גם היום, ומשום שהם הבעלים על המקום, זכותם קיימת על כל מה שנתרם לביהכנ"ס. התובעים משיבים שמנין האברכים הוקם על ידי עצמם תחת שם שהם נתנו לו, ונוהל על ידם בלבד, בהסכמתם של הנתבעים, ובלי התערבותם בעניני הניהול השוטפים, ואמנם כשהנתבעים דרשו להתערב בעניני הניהול החליטו התובעים לפרוש למקום אחר.

פס"ד

האב"ד שליט"א הציע לצדדים להתפשר ולהתחלק בריהוט ובספרים, והם ניאותו לבקשתו, וע"כ סוכם שהרב א., מהתובעים, יפגש עם מר ט., נציג הנתבעים, ויחליטו ביניהם על חלוקה שוה בשוה.

 נימוקים

א. הגדרת האחראים וגבאי בית הכנסת

גרסינן בירושלמי מגילה פ"ג ה"ב

"שלושה מביהכנ"ס כביהכנ"ס, שבעה מבני העיר כעיר".

ובמדרש תנחומא פרשת שופטים ב דרשו הפסוק שופטים ושוטרים תתן לך, שופעים אלו הדיינים, שוטרים אלו הפרנסים שמנהיגים את הציבור, וביאר בשו"ת מהר"ם שיק חו"מ סי' יט על הצורך שיש לציבור שיהיו לו מנהיגים, מכיון שכל הציבור הם כשותפים ויש לכל אחד זכות ורשות לכל עניני הציבור, לפיכך כדי שלא יהיה הדבר כקדירא דבי שותפא ויהיה זה מושך לכאן וזה מושך לכאן, והרי נאמר במשלי כח ב: "בפשע ארץ רבים שריה", לפיכך המנהג בכל קבצי ישראל לבחור להם טובי העיר ולהם מסרו זכותם לעשות את כל צרכי הציבור.

וכתב המאירי במגילה כו א בטעם ההלכה שטובי העיר יכולים לשנות ההקדש ואפילו להוציאו לחולין, לפי שהמקדיש על דעת טובי העיר הקדישו, כלומר שהציבור מודע להנהגתם של טובי העיר ומקבל עליו את הכרעתם בכל עניני הציבור, וכשמקדישים הציבור לצרכי ההקדש, אע"פ שלא התנו בתנאי כפול, נעשה הדבר כאילו על תנאי שכך תהיה דעתם של טובי העיר.

וע"כ ביהכנ"ס המנוהל ע"י גבאים, ההקדשות שנותן הציבור לביהכנ"ס נעשה על דעתם של הגבאים, ובידם לשנות המטרה אפילו מקודש לחול, וכ"ש מקודש במקום אחד לקודש במקום אחר באותה קדושה, שהרי על תנאי זה הקדישו.

ובנידון דידן שהיו אנשים גבאים לביהכנ"ס, ומאידך היו אחרים שהם בעלי המקום ועפ"י רשותם התקיים הביהכנ"ס, יש לדון האם גם בעלי המקום נקראים בכלל "שלושה מביהכנ"ס" שדינם כביהכנ"ס, וע"כ החלטות הגבאים בלא שיתופם של בעלי המקום, אינן תקפות, אע"פ שהגבאים הם רוב מתוך ה"שלושה מביהכנ"ס", שהרי כתב הרשב"א בשו"ת ח"ה סי' קכו והובא בב"י יו"ד סי' רכח וחו"מ סי' יג שאין הולכים אחר הרוב בהסכמת טובי העיר אלא אם היו כולם במעמד אחד, ומתוך מעמדם יסכים הרוב, וכ"כ שו"ת מהרשד"ם יו"ד סי' עח וסי' פב, ושו"ת מהרי"ט ח"א סי' סח, וב"ח חו"מ סי' ב, ועוד אחרונים, והואיל ובעלי המקום לא השתתפו בדיון ובהחלטה, אין החלטת הגבאים תקפה, או שנאמר שהואיל והגבאים היו אלה שניהלו את עניני ביהכנ"ס בפועל, והורשו לכך גם ע"י בעלי המקום, ע"כ רק הם נקראים "שלושה מביהכנ"ס" והחלטתם בלבד היא זו שקובעת.

ומסתבר כצד אחרון, וע"כ נראה שרשאים הגבאים להחליט לשנות את ההקדש ממקום אחד למקום אחר מבלי לגרוע בקדושתו, שהרי על דעתם הוקדש, וכמש"כ המאירי הנ"ל, אולם כבר הסכימו הצדדים לפשרה שהציע להם כב' האב"ד שליט"א, ושלום על ישראל.

תגיות

פרק ג - הלכה ב נכסי קהל - העברת הנכסים למקום אחר שאליו עבר הציבור