ביטול תוצאת התמחרות משלא הושלמה הרכישה זמן רב ועלו המחירים
הרב שפירא שלמה
הרב לוז ציון
תיק 1147399/5
המערערת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד אברהם ביטון)
נגד
המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד עו"ד רות דיין וולפנר ועו"ד יוסי שוקרון כהן)
הנדון: ביטול תוצאת התמחרות משלא הושלמה הרכישה משך זמן רב ומשעלו המחירים בינתיים
פסק דין
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי מיום י"א בכסלו התשפ"ג (5.12.22) שלפיו תוצאת ההתמחרות שנעשתה בתאריך ד' באב התשע"ח (16.7.18) מבוטלת, אף שלאחר ההתמחרות ניתנה החלטה של בית הדין עצמו הקובעת "בית הדין מאשר את תוצאת ההתמחרות, ולאור האמור על האישה לשלם לאיש את המחצית בסך של 1,175,000 ש"ח", מאחר שמאז עברו כארבע שנים שבהן עלו מחירי הדירות באופן משמעותי ביותר.
בפסק הדין מושא הערעור מבטל בית הדין את תוצאת ההתמחרות הנ"ל וקובע שיש לערוך התמחרות חדשה לאחר קבלת שמאות מעודכנת.
נגד הכרעה זו הוגש הערעור שלפנינו.
הצורך לנמק בערעור את הטענות נגד החלטת בית דין קמא ולהצביע על הטעויות הנטענות בה ולא רק לחזור על שנטען לפני בית דין קמא עצמו
עילות הערעור שהוצגו לפנינו נגד ההכרעה הנ"ל זהות לחלוטין לכל הטענות שנטענו לפני בית הדין האזורי, ובפסק הדין מושא הערעור ישנה גם התייחסות לכל הטענות הללו.
הואיל וערכאת הערעור לא נועדה לאפשר למערער לקיים דיון נוסף לפנינו באותן טענות ומענות, בהנחה שייתכן שהכרעתנו תהיה שונה, כהזדמנות נוספת לזכות בדין – מן הראוי היה לדחות את הערעור מאליו, וללא שנחזור על הטענות ודחייתן המוצגות בפסק הדין מושא הערעור ודחייתן מבוארת היטב בפסק הדין.
לגופו של עניין
מכל מקום, נוסיף ונבהיר את הבאות.
א. טענת המערערת נגד סמכות בית הדין קמא לדון במה שלטענת המערערת כבר נחלט נדחתה היטב בפסק הדין מושא הערעור כשהעיקרון הוא שההחלטות הקודמות לא נגעו בעדכון ההתמחרות בשל עליית מחירי הדיור.
ב. המערערת מבקשת לאמץ ולהשאיר את תוצאת ההתמחרות הראשונה על כנה ומטילה את האשמה בעיכוב השלמת המכירה בעקבות ההתמחרות ההיא על האיש, המשיב, בשלל טענות ואינדיקציות המוכיחות זאת, לטענתה.
אולם לדעתנו מאחר שההתמחרות בפועל לא יצאה לפועל והעסקה לא הושלמה, אין משמעות כלל לשאלה מי גרם שהעסקה לא הושלמה כי סוף סוף העיסקה לא הושלמה, וממילא השיתוף בדירה נשאר על כנו עד היום ואם מבקשים לפרקו יש להתייחס לשוויו כיום ולא לערכו לפני כחמש שנים.
בפסק דין שיצא מתחת ידו של ההרכב הנוכחי (פסק דין מיום כ"ד בטבת התשע"ז – 22.1.17 בתיק מס' 902774/6, שאף צוטט בפסק הדין מושא הערעור) כתבנו ונימקנו באריכות שתוצאת ההתמחרות כשלעצמה אינה מהווה תחליף לעסקת המכר (גם אם אושרה בבית הדין), אלא אם כן שילם הצד הזוכה בהתמחרות את התמורה שנקבעה לצד השני (ולחלופין, הצדדים ערכו הסכם מכר או אפילו זיכרון דברים בסמוך לתוצאת ההתמחרות). הואיל וכך והואיל ובנסיבות התיק התמורה לא שולמה והסכם מכר לא נעשה, הרי שאין משמעות לשאלה מי אשם בעיכוב השלמת העסקה.
ראוי לציין ולהבהיר שהחלטת בית הדין האזורי מיום ד' באב התשע"ח (16.7.18) המאשרת את תוצאת ההתמחרות לא יכולה לשמש תחליף להסכם. אחד הסעיפים המרכזיים בכל הסכם מכר הוא הסדרת התשלום בעבור העסקה. ההצהרה שבהחלטה הנ"ל שמועד התשלום יהיה לאחר חלוקת הרכוש, היכולה להימשך זמן רב, לא יכולה להיכנס לקטגוריה של הסדרת ענייני התשלום. לכן אין לראות בהחלטה הנ"ל תחליף להסכם מכר, ובפרט כשהתשלום לא בוצע עדיין אף לאחר שנים. ברור ש'דברים שבלבו ובלב כל אדם' שאדם אינו מקנה רכושו בתמורה לתשלום שיהיה במועד רחוק ולא ידוע, ועל כורחך הכוונה היא שהתשלום יהיה במועד קרוב וסביר.
ג. טענת המערערת שתשלום התמורה נעשה במחיקת חובו של המשיב כלפיה אינה עומדת במבחן העובדות מאחר שהחוב הנטען היה קטן בהרבה מהתמורה שנדרשה. ונבהיר:
הדרישה לתשלום התמורה בסמוך לתוצאת ההתמחרות נועדה הן לצורך הקנייני והן כדי לגמור בדעת הצדדים את תוצאת התמחרות, וכלהלן:
לצורך הקנייני – להעברת הבעלות. לצורך זה התשלום יכול להיות גם חלקי, ועל כך כתב בית הדין האזורי את דבריו בפסק הדיןמושא הערעור בשאלה אם מחילת חוב יכולה לשמש תחליף למתן כסף לצורך הקניין.
אבל מעבר לכך: תשלום התמורה נועד לשמש אינדיקציה שהמוכר גמר בדעתו למכור לצד שכנגד את חלקו. בהיבט זה – רק תשלום מלא של התמורה יכול לשמש אינדיקציה לגמירות דעת זו. בנסיבות התיק שלפנינו גם לטענת המערערת שמחילת החוב היא תחליף לתמורה, מדובר על חוב בסך 210,863 ש"ח בלבד, ובעוד שהתמורה המלאה היא 1,175,000 ש"ח מדובר בסך הכול פחות מ־20%.
ד. סוף דבר, לא הוצגה לפנינו, לא טעות בהלכה ולא טעות בשיקול הדעת בהכרעת הדין – לא הנראית לעין, כדרישת תקנה קלה(ב), ואף לא הסמויה מהעין.
והואיל וכך הערעור נדחה. פסק הדין מושא הערעור הוא אמת ויציב, ויש לפעול על פיו.
מסקנות והוראות
אשר על כן בהתאם לכל האמור, בית הדין קובע:
א. הערעור נדחה על כל עילותיו.
ב. בית הדין מחייב את המערערת לשלם למשיב בעבור הוצאות המשפט סך של 4,000 ש"ח שיועברו אליו מדמי הערבות שהפקידה המערערת.
יתרת דמי הערבות תוחזר למערערת בהתאם לנהלים.
ג. בית הדין סוגר את התיק.
ד. ניתן לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום כ"ג בסיון התשפ"ג (12.6.2023).
הרב אליעזר איגרא הרב שלמה שפירא הרב ציון לוז־אילוז
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה
