בס"ד
מס. סידורי:1284

תביעת נזק על ירידת ערך

שם בית דין:רמת גן
דיינים:
הרב בן יעקב צבי יהודה
תקציר:
בדין ודברים בענין נזק בתאונת דרכים, העלה הניזק תביעה על ירידת ערך על פי שמאי.
המזיק טען כי אין יסוד בהלכה לחייבו בנזק של ירידת ערך. לדבריו, משתוקן הרכב אין מקום לחייבו על פי ההלכה בנזק של ירידת ערך הגם שחברות הביטוח מחשבות ומשלמות גם נזק זה כפי שהן מחייבות בנזקי גרמא וכדומה.
פסק הדין:
בית הדין פסק שירידת ערך הרכב היא חלק מהנזק הממוני שנגרם לרכב ולכן רשאי הניזק לגבותו.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

ראשי פרקים

א.   משביח בשלו וגורם ירידת ערך לחבירו

ב.   ערך דירה שירד כתוצאה מבניה

עובדות

בדו"ד בענין נזק בתאונת דרכים, העלה הניזק תביעה על ירידת ערך ע"פ הערכת שמאי. הנתבע/המזיק טען כי אין יסוד בהלכה לחייבו בנזק של ירידת ערך, ולדבריו, משתוקן הרכב, אין מקום לחייבו ע"פ ההלכה בנזק של ירידת ערך, הגם שחברות הביטוח משלמות ומחשבות גם נזק זה, כפי שהן מחייבות בנזקי גרמא וכד'.

פסק הדין

א.     משביח בשלו וגורם ירידת ערך לחבירו

לכאורה למה דקיי"ל כרבי יוסי שעל הניזק להרחיק עצמו, אא"כ מזיק בגירי דיליה, ועיין מש"כ בח"ו סי' יג בדברי הנתיבות קנה,יח, גם נזק של ירידת ערך לכאורה הוא גירי דיליה, דמיד כשעושה המשביח, יורד ערך דירת השכן (אם הדבר נעשה באופן כזה, עיין בח"ו יג/ה. ועיין מש"כ בח"ה יד/ז בענין ירידת ערך, וכאן ראיתי להוסיף ולבאר).

הרא"ש בתש' ה,ג נשאל בראובן שיש לו מקום בבית הכנסת סמוך למקומו של שמעון. ורוצה ראובן לעשות מחיצה בין מקומו למקום שמעון, ושמעון טוען על הפחתת ערך/חשיבות מקומו, כי עתה הוא ראשון, וכשתהיה שם מחיצה לא יהיה ראשון. וראובן טוען שזכותו להשביח מקומו ולעשות בשלו מחיצה, כי לא נשתעבד לו לכך. והשיב הרא"ש דהדין עם ראובן. ובתו"ד דן בענין הטענה של שמעון שנגרם לו הפסד, שאם ירצה למכור מקומו, יצטרך למכרו בפחות, וז"ל:

"ועוד, אפילו לא יהיה מנהג לחלוק מקומות, וגם שמעון נפסד בחלק המחיצות, שאם היה בא למכור מקומו יפחתו דמיו מחמת שאינו ראשון כאשר היה בתחלה, נראה לי שבשביל הפסד זה לא ימנע ראובן זה מלחלוק. שכל ההרחקות השנויות בבבא בתרא (פ"ב), היינו דוקא היכא דדבר הנסמך מזיק לשכנו בגוף ממונו, כגון הסומך בורו לשדה חבירו, שהוא מזקיקו להרחיק כשיבוא לסמוך בור, גם הוא אומר כל מרא ומרא מרעית לי לארעאי. וכן כל ההרחקות דלא יחפור, או שמאפיל עליו, או מחמת הריח, או פסקת לחיותאי. אבל אדם הבונה בתוך שלו להשביח נכסיו, ואינו מזיק לגוף ממון חברו, אלא שמפחיתו מדמיו, כי האי גונא לא הצריכו חכמים להרחיק. כההיא דפרק לא יחפור (כא,ב): עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו, ומרחץ בצד מרחץ של חבירו, ואינו יכול למחות בידו, מפני שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי. ואע"פ שהדבר ידוע שהחנות של הראשון דמיו נפחתים, שיותר היה נמכר ביוקר כשלא היה במבוי אלא חנות אחת, אע"פ כן אינו יכול למחות בידו ... אמנם אם נהגו במדינות הללו כשמוכרים מקומות בבית הכנסת, שמוכרים מושב הראש ביוקר והשני בפחות, וכן כלם נפחתים לפי התרחקם ממושב הראש. אם עתה בחלוק מחיצה יפסיד מקום מושב הראש חשיבתו, לא יוכל ראובן לחלק, כי אדעתא דהכי קנה מקומו בפחות מדאי מושב הראש, שאם יוכל לעשות מקומו ראש, למה נפחת דמי מקומו".

להבין את החילוק בדברי הרא"ש ואת הסתירה לכאורה בין הרישא לסיפא (עיין בדגול מרבבה חו"מ סי' קעא), נקח כדוגמה מי שדר בבנין שיש בו ארבעה דיירים, וכעת מוסיף דייר חמישי, וטוען השכן כי הוספת הדייר החמישי (מבלי להכנס לשאלת מרבה עליהם את הדרך), מוריד את ערך הדירה, מפני שפחות אנשים ירצו לקנות דירה כזו וממילא מחירה יפחת. בזה אין מקבלים את טענת התובע השכן. אולם אם מעיקרא היה מחיר הדירה מחושב לפי כמות הדירות, וכאשר קנה את הדירה שילם יותר עבור כמות של ארבע דירות, אין הנתבע יכול להוסיף דירה חמישית ולהזיק לתובע. לאמור – השבחה שתוצאה ממנה היא ירידת ערך, אינה טענה בפני עצמה, אא"כ מדובר בפגיעה בדבר מהותי שהוא בגוף תחשיב המחיר של הדבר. כך יש לפרש לכאורה את דברי הרא"ש.

כמו כן נראה שכל הנידון ברא"ש שיכול להשביח בשלו ואין לשכנגדו טענת ירידת ערך, דוקא בעושה בשלו ומשביח, דבזה יכול המשביח לטעון שרשאי להשביח (אא"כ פוגע בערך מהותי המחושב מראש במחיר בזמן הקניה), אולם כשמזיק חפץ לחבירו, יש לבחון כמה היה שוה קודם וכמה כעת, וכשישנה ירידת ערך, הרי ירידת הערך בכלל הנזק.

ולפ"ז אין סתירה בין מש"כ הרא"ש הנ"ל (ה,ג) למש"כ בתש' כלל ה,ז. שם נשאל במסבה (ספסל) של בית הכנסת שיש בו חמשה מקומות, וצד אחד של המסבה סמוך להיכל, ובכותל ההיכל עצמו היו מקומות, והיה ריוח בין אותן מקומות לראש המסבה. ועכשיו בא אותו שהיה יושב בראש, והסיר הדף של ראש המסבה ושמו אצל המקומות שהיו בכותל ההיכל, והאריך את המסבה במקום נוסף, ויש עתה במסבה שיעור שש מקומות. ומתרעם שכנו הסמוך לו במושב המסבה, שמתחלה היה מקומו שני למסבה, והוא שוה מאה זהובים, ועתה נעשה שלישי, ואינו שוה אלא חמשים זהובים. והשיב הרא"ש:

"נראה לי שיכול לעכב. שמתחלה כשעשו המסבה ועשו דף או בנין בראש המסבה, אותו בנין בראש המסבה הוא של כלם. מפני שלפי הראש חלקו המקומות, הראשון שסמוך לראש משובח, והשני פחות ממנו, והשלישי עוד פחות, וכן כלם לפי הרחקתם מן הראש יפחתו דמיהם. הלכך, אין לשנות בנין שאצל הראש אלא מדעת כולם ..."

דשם תחשיב מחיר המקום היה לפי קרוב ורחוק מראש השורה, וכשהוסיף עוד כיסא, פגע בערך מהותי שהוא בתחשיב המקום. משא"כ בנידון כלל ה,ג, דשם יש צד שיורד הערך, אך כשאינו פוגע במהות תחשיב המחיר דמעיקרא, אינו יכול לטעון כנגד המשביח. ובשו"ע חו"מ קעא,א, הביא הרמ"א את שתי תשובות הרא"ש הנ"ל להלכה:

"ראובן ושמעון שיש להן מקומות בבית הכנסת זה אצל זה, וראובן רוצה לעשות מחיצה ביניהם ולהכניס המחיצה בתוך שלו, ושמעון רוצה לעכב באמרו שאם יעשה מחיצה המקום יהיה דחוק, הדין עם ראובן. וכן רבים היושבים על ספסל אחד בבית הכנסת, והיושב בראש רוצה להוסיף עוד מקום אחד אצל מקומו, והיושב אצלו רוצה למחות באמרו שעכשיו הוא שני אצל הראש ואם יוסיף יהיה שלישי, הדין עמו ויכול למחות".

ועיי"ש בנתיבות ס"ק ג, שכתב בטעם שבנידון הראשון (כלל ה,ג) אינו יכול למחות, ובנידון השני (כלל ה,ז) יכול למחות, ובתרוץ ראשון כתב לחלק בין אם עושה מחיצה ללא עושה מחיצה, דאף דאין יכול למחות כשרוצה לעשות מחיצה בקצה מקומו, דהיינו בין מקום למקום, מ"מ אם הראשון יש לו מקום רחב ורוצה לחלוק במחיצה באמצע המקום שיהיה ניכר שהם שני מקומות, יכול השני היושב אצלו לעכב, שמחמת המחיצה ניכר שהוא שלישי, אולם אם בלא מחיצה רוצה להושיב אחר אצלו, נראה שאינו יכול למחות כשהמקום שלו רחב ואינו דוחק את חבירו. לאמור – בעשיית מחיצה יש ירידת ערך, ולכן יכול לעכב, ללא מחיצה אין ירידת ערך, ולכן לא יכול לעכב. ובתרוץ שני כתב לחלק: "דמיירי במקום שידוע שמכירת הראשון הוא חשוב יותר מהשני, אבל בסתם שאינו ידוע אמרינן דאין המקום מכבד את האדם". וכוונת דבריו, דכשידוע שהמקום הראשון חשוב יותר ונחשב בדמים, הרי ירידת ערך פוגם בעצם המחיר שנקבע לפי קירבתו להתחלה, משא"כ כשאין ידוע, אין קרבתו להתחלה חלק מתחשיב המחיר. ולפ"ז דוקא בידוע שהדבר הוא חלק מהמחיר שאפשר לקבל עבור המקום, פגיעה בערכו תחשב כנזק. משא"כ אם אמנם יש אנשים המעדיפים מקום ראשון, אך אין זה דבר ידוע שהוא חלק מהמחיר. והבאתי דוגמאות לנזקים של ירידת ערך ברכב, כגון תאונות עם פגיעה בשלדה, או מי שהעביר את הרכב של חבירו על שמו, כך שהרכב כיום יד שניה, או ע"ש חברה, או זייף מספר ק"מ כלפי מעלה, כל אלה נחשבים לחלק מהתחשיב של השמאים בקביעת ערך הרכב. ואלה דברים ידועים, ואף מופיעים בתחשיב.

ובדגמ"ר שם (חו"מ סי' קעא) הקשה את הסתירה שבדברי הרא"ש, וכתב לחלק דדוקא כשעושה דף בראש המסיבה: דאיכא דף בראש המסיבה לסימן שזה מסיבה ראשונה, ואם עתה יקבע חילוק מחיצה, נמצא שלא יהיה מקומו של השני במסיבה ראשונה. ועכ"פ זה מוכח להדיא היכא דליכא מסיבות חלוקות בדף, יכול להוסיף מקום אם אינו ממעט אויר הפנוי בבית הכנסת. שאם רוצה ליקח לעצמו מקום פנוי, בלא"ה השני יכול למחות, שמה שפנוי בבית הכנסת, יד כולם שוה ואין מי שיוכל ליקח לעצמו כמבואר שם ברא"ש סי' ז. דדוקא בעושה דף או במיעוט אויר, והיינו שתפס מקום פנוי, בזה יכול למחות, משא"כ אם מוסיף מקום ללא דף. ולכאורה דוקא בכה"ג שמוסיף דף וקובע את מקומו כשני, בזה יש ירידת ערך שבתחשיב מחיר המקום, משא"כ בלא דף, הגם אם ירד ערכו, אין בזה ירידת ערך מתחשיב המחיר.

ועיין בחתם סופר בתש' (חאו"ח סי' כו) שכתב לחלק באופן שלא יסתרו התשובות אהדדי. דבסי' ז מיירי הרא"ש בעושה בשל השותפות, לכן בכל ירידת ערך יכול לטעון כנגדו, משא"כ בסי' ג שמשביח בתוך שלו. בסי' ג שנים ישבו זה בצד זה בספסל בלי מחיצה ביניהם, ורצה ראובן לעשות מחיצה ולהכניסה לחלקו, ושמעון טוען שע"י עשיית המחיצה יהיה ראובן עליון ומושבו של שמעון למטה ממנו ומפסידו. וכתב הרא"ש שאין שום מעלה או ריעותא בתפלה אם הוא במקום זה או במקום זה, ואי משום עליית המקומות לענין כבוד היושב עליה, לא מצינו בשום מקום שלא יהיה רשאי לעשות בגבולו מפני הפסד שכינו, שאינו מגיע לא לגופו ולא לממונו, אלא שלא יהיה מכובד כ"כ. אמנם אם מנהג מקום להעלות בדמים בשביל זה, ואלו כשקנו מקומות הללו קנאום בזול, וע"י שעושה מחיצה ונתעלה נתיקר מקום מושבו ונפחת מקום שמעון, נמצא גורם לו הפסד בממונו, בזה אין ראובן רשאי לעשות מחיצה, אף שעושה בשלו. ואליבא דהחתם סופר הרא"ש מיירי באופן שיש רק פגיעה בכבוד. ופגיעה בממון הכוונה שמחשבים את המחיר של המקום לפי הקרבה.

ולפ"ז כשיש ירידת ערך, והיינו כשערך נקבע לפי יחס מסוים שנפגע כתוצאה מהשבחת חבירו, אין יכול להשביח אף לא בשלו. (כך נראה לומר בדברי החת"ס, דיש ג דרגות, פגיעה בכבוד, שאינה טענה. פגיעה בגוף הממון, והיינו שזה מפחית מערכו לפי תחשיב, שיכול למנוע את השכן מלהשביח. ופגיעה בממון, אך באופן שאין המיקום קובע את המחיר, אף דלא קפצי זביני כ"כ. אינה טענה על השבחת חבירו. ובזה אתי שפיר מה שהקשה על החת"ס בתש' עמק שאלה או"ח סי' ב). ובסי' ז' מיירי בענין שהרבה ישבו בספסל אחד שיש שני נסרים בשתי קצוותיו, ורצה העליון להסיר נסר העליון ולהוסיף שם מושב אחד, ומיחה בו הרא"ש, ולא הזכיר שם תנאי פחיתות שווי ממון. וכתב הטעם מפני שהנסר הזה הסוגר הספסל הוא של השותפים כולם, נמצא הוא פוגע במה ששייך לשותפים כדי להגדיל כבודו וממונו ולהפחית כבודם, ואפי' לא יהיה פחיתות ממון, כיון שמזיק לכבודו של השותף ע"י נטילת חלק השייך לשותפות, אינו רשאי לעשות זאת (ועיין תש' הרשב"א ח"ג סי' קנה).

ב.     ערך דירה שירד כתוצאה מבניה

ומ"מ לשאלת בניה וירידת ערך של שכנים, כאשר בונה בשלו, וע"י זה ירד ערך הדירה בדבר שאינו בתחשיב המחיר, כגון שאם היו בבנין עשרה דיירים וכעת אחד עשר דיירים, דבר שאינו בתחשיב מחיר הדירה, הרי שאינו יכול למנוע מהשכן להשביח את שלו. אולם אם השכן בונה ברכוש המשותף, בזה יכול למחות בידו גם בירידת ערך שאינה מתחשיב המחיר, כגון אם תהיה תוספת של דייר, או הבנין לא יראה יפה כפי שהיה בעבר וכד', שרק מניעה של קפצי זביני, בזה יכול למנוע ממנו להשביח את שלו אם בונה ברכוש המשותף או ניכוס חלק מהרכוש המשותף, אא"כ חולק חלק בדבר שיש בו כדי חלוקה.

וראיתי שביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות בירושלים בראשות הגרא"ד לוין שליט"א, דנו מספר פעמים בסוגיא זו של ירידת ערך הדירות. בח"א עמ' רא-רו דנו בתוספת בניה, כאשר השכן טוען לירידת ערך כתוצאה מתוספת בניה בבנין סמוך, וכתבו בענין זה שם בפסה"ד: "אם תוספת הבניה נעשית באופן שאין בה היזק ראיה והיזק ריח והיזק רעש לשכנים, אף אם יבוא שמאי ויאמר שבגלל אותה תוספת לא ישלמו עבור דירות השכנים את ערכם כפי שהיו משלמים להם לולי התוספת, אין זו אלא סיבה חיצונית, ואין לשכנים שום תביעה כספית בגלל כך, מה שאין כמובן אם נגרם נזק ממשי של היזק ראיה וריח ורעש, שאז ירידת ערך הדירות יש לה סיבה אמיתית, ולא רק סיבה חיצונית, אזי שייך שתהיה להם על כך תביעה של נזיקין". ונראה שוב שמלכתחילה לא קנו את הדירה במחיר מסוים בגלל המירוח בין הדירות (כפי הנידון שם), ולכן בעינן נזק ממשי כאמור. וכן מבואר בח"ג עמ' נ. (וע"ע בח"ט עמ' קנו לענין מחיר דירה שמלכתחילה היה בזול עקב אופציות ההרחבה, וע"ע בחי"א עמ' תמו ולהלן).

וכן שם בח"ב עמ' קסז ולהלן, בענין מי שיש לו דירה על גג של מכולת, ובעל המכולת בנה מחסן בחזית הבנין, והועלתה טענה מצד בעל הבית על ירידת ערך, ובנקודה זו פסק ביה"ד: "בנידון דידן שטוען התובע שהמחסן בכניסה למכולת של הנתבע גורם לו נזק של לכלוך בחזית ביתו, נזק שנתרבה עם הזמן, דבר שגורם גם להפחתת ערך הבית שלו, אילו היה ממש בטענתו היה מקום לשקול את תביעתו לסילוק המחסן, אבל עפ"י התרשמות ביה"ד אין הדבר כן באופן חד משמעי ..." ומשמע שאם היתה ירידת ערך בעצם המחסן, היה מקום לחייב את בעל המכולת בסילוק המחסן. והיינו דשם נראה שהיה המחסן ברכוש המשותף. או שיש שם נזק של ממש, ודמי לקוטרא, ואפשר דבזה היו צריכים לדון, אם יש כאן נזק של ממש, הגורם לירידת ערך. ועיין בח"ד עמ' קטו בענין ירידת ערך כתוצאה מנזקי רעש. וע"ע בח"ז עמ' רלא בחילוק בין ירידת ערך שבאה מנזק ממשי של רעש, ריח או נזק ראיה, לירידת ערך שבאה מנזק אחר.

והנה כל הנידון דלעיל בבונה ומשביח בשלו וכד', אולם כאשר מזיק ממון חבירו, ירידת הערך היא חלק מתחשיב הנזק, כמה היה שוה קודם וכמה שוה כעת, ולכן ברור שיכול לגבות מהמזיק נזק של ירידת ערך הרכב. ואף שבנדו"ד תיקן את הרכב במוסך (עיין מה שכתבתי בח"ד כ/א), מ"מ את ירידת הערך שלא ניתן לתקן – לא תיקן, וחייב לשלם הנזק שלא ניתן לתקון ע"פ דין.

לאור הנ"ל,

ירידת הערך היא חלק מהנזק הממוני שנגרם לרכב, ורשאי לגבותו.

 

תגיות