בס"ד


מס. סידורי:12780

פיצויי פיטורין למלמד שהזיק לתלמידים

שם בית דין:דרכי תורה - בראשות הרב אשר וייס
דיינים:
הרב טולדאנו עובדיה יוסף
הרב גרטנר צבי
הרב קצנלבוגן הלל
תקציר:
מלמד בת"ת התנהל באופן שאינו ראוי (איחורים ואלימות) ופוטר באמצע השנה. המלמד תובע את שכר המשך השנה ופיצוי פיטורין.
הנתבע טוען כי מעשי התובע גרמו לפטורין. ולגבי פיצויי פיטורין בשנה הראשונה הותנה מפורשות עם התובע כי לא יקבלם. ולגבי שאר הזמן התנהלותו מאד הזיקה ובמקרה כזה לא מגיע לו פיצוי.
פסק הדין:
על הנתבע לשלם את דמי הפיצויים ושאר התביעות נדחו.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: י"ט אלול תשע"ט

התובע: ה"ה פ.

הנתבעת: ת"ת נ.

הופיעו הצדדים בפנינו והציגו את טענותיהם, לאחר מכן התקיים דיון נוסף בו הביאו הצדדים עדים לאושש את טענותיהם, ממכלול הדברים עולה כדלהלן:

התובע הועסק במשך שנתיים וחצי כמלמד בכיתת מכינה שע"י תלמוד תורה שבהנהלת הנתבע, לתובע ניסיון של כ30 שנה בחינוך בכיתות נמוכות במוסדות שונים. לתובע שיטה ייחודית בהקנאת הקריאה לתלמידים צעירים.  במהלך שנות עבודתו נתקבלו אצל ההנהלה מספר פעמים תלונות מהורים ואנשי צוות על אלימות מסוימת כלפי התלמידים, בהכאות וכדו'. מאחר שלא היתה להנהלה אפשרות אחרת נהגה היא להשתיק את הרוחות וליתן לדברים להמשיך במתכונתם. כמו כן התובע היה נוהג לאחר באופן די קבוע בכחצי שעה בבוקר ולצאת כעשר דקות לפני תום יום הלימודים. כל ניסיונות ההנהלה להביא לשינוי התנהגות התובע לא צלחו. בחודשים האחרונים לאחר איום בהפחתת המשכורות בגין האיחורים אכן הפחיתו לו כמה מאות שקלים במשכורותיו. התובע הקפיד על כך ונהג בצורה מנכרת כלפי ההנהלה בגין כך. כמו כן בתקופה האחרונה היה ילד מילדי הכיתה שלדברי הוריו הלחץ שהיה לו מהתובע גרם לו להפרעות קשות באכילה ובשינה, ועל כן דרשו הם מהמנהל לפטר באופן מיידי את התובע מהת"ת. לאור כל הנ"ל החליט המנהל לפטר את התובע באמצע שנת הלימודים. הפיטורין עצמם לוו באלימות מסויימת משני הצדדים זאת בגין התנגדות התובע לפיטוריו.

כעת דורש התובע לקבל את משכורתו בשלימות עד תום שנת הלימודים (חמשה חודשים) בסך כולל של 30,000 ₪,, פיצויי פיטורין בגין 3 שנות עבודתו בת"ת בסך כולל של 18,000 ₪ והפרשות שונות בגין המשכורת שקיבל בתלוש. עוד דרש התובע להשיב לו סך 1,050 ₪ שקוזז לו בחודשים האחרונים בגין האיחורים.

לדברי הנתבע, הנזק שגרם התובע לת"ת לא איפשר להמשיך להעסיקו הן מחמת הלחץ שהפעילו ההורים על ההנהלה לפטרו, הן מחמת האיחורים והפסדים אחרים שנגרמו מחמתו ועל כן אין הת"ת צריך לשאת בתשלומים מעבר למה שכבר קיבל התובע בעבר. מחמת העובדות המתוארות בפתיחה וההחמרה שחלה בהתנהלות התובע למול התלמידים לא היתה לו ברירה מלבד פיטורים באמצע השנה, ועל כן התובע הביא במעשיו את הפיטורין המוקדמים ואל לו לתבוע כיום תשלומים נוספים מחמת כך.

גם בדבר תביעת התובע לדמי פיצויים, טוען ב"כ הנתבעת כי בנוגע לשנת הלימודים הראשונה הותנה מפורשות בהסכם שהתובע לא יקבל פיצויים על שנה זו. בנוגע לשנה וחצי הנותרים טוען ב"כ הנתבעת כי התנהלות התובע בת"ת הזיקה מאוד לתלמידים ולתלמוד תורה, ובמקרה שכזה אין חובה או מנהג לתשלום פיצויי פיטורין. 

בדבר התביעה להפרשות פנסיה ועוד בגין הסכום ששולם בתלוש משכורת, הציג הנתבע הסכם שהיה אמור להחתם בין הצדדים בתחילת ההתקשרות, בו נכתב כי התובע יקבל סך 6,000 ₪ נטו ולא יוכל לתבוע ולדרוש תשלומים נוספים. התובע הודה כי הסכם זה מביע את ההסכמות שהיו ביניהם בתחילת ההתקשרות, אך לדעתו מאחר והיה בדעתם ליתן חלק מהשכר בתלוש, הרי שהתחייבו בהפרשת חלק מהכסף לפנסיה כפי החוק.

דיון והכרעה:

נקדים ונדון בשאלת תשלום המשכורות עד סוף שנת הלימודים, כאשר בפשטות מלמד שנשכר לת"ת מן הסתם נשכר לשנת לימודים מלאה, וכשאר תחילת מלאכה שעושה קניין עד לסוף המלאכה כמבואר בסי' של"ג, כך כאשר מתחיל המלמד לעבוד בתחילת השנה מחוייב הת"ת להמשיך להעסיק אותו עד סוף השנה.

אמנם במקרה בו העובד פעל באופן שהזיק לתלמידים, הן באיחורים ללימודים, הן בהכאת התלמידים, הן בלחץ שנגרם לחלקם, נראה מכמה וכמה מקורות שניתן ואף חייבים לפטר את המלמד אף באמצע שנת הלימודים וממילא אין צורך לשלם לו משכורת מעבר לחודשים בהם עבד.

כך יש ללמוד מהמבואר בסי' ש"ו ס"ח שם פסק השו"ע וז"ל:

ומלמד תינוקות שפשע בתנוקות ולא למד (אפילו רק יום או יומים), או למד בטעות, וכל כיוצא כאלו, והאומנים שאי אפשר שיחזרו ההפסד שהפסידו, מסלקין אותם בלא התראה, שהם כמותרים ועומדים, עד שישתדלו במלאכתם, הואיל והעמידו אותם הצבור עליהם. הגה: וי"א דאף על פי שאין צריכין התראה, מכל מקום בעינן חזקה, דעד שיהיו מוחזקין או שיתרו בהן לא מסלקינן להו.

ומקור דברי השו"ע מהגמ' בב"מ (דף ק"ט ע"א) דאמר רבא מקרי דרדקי, שתלא, טבחא ואומנא וסופר מתא כמותרין ועומדין דמי. ופירש רש"י שם ד"ה מקרי דרדקי – פסידא דלא הדר הוא דשבשתא כיון דעל על. ובתוס' פירש שלא לימד מספר ימים. ובנימוקי יוסף שם (ס"ו ע"א מדפ"ה) פירש 'דמחי ינוקא טפי א"נ דלא יהיב דעתיה עלייהו ומתבטל מגירסיה'. והמשותף לכל הדוגמאות שהוזכרו בגמ' בראשונים ובדברי הפוסקים, שמלמד שגורם לתלמידים הפסד דלא הדר הוא כמותרה ועומד וניתן לסלקו מעבודתו באמצעה ללא תשלום כלל. אמנם ברמ"א הביא את שיטת המגיד משנה שצריך חזקה אף שלא בעי התראה, אמנם בנידון דידן המלמד גם הותרה מספר פעמים שלא לאחר ושלא להכות את התלמידים וגם הוחזק בזה במשך זמן ארוך מתחילת העסקתו, על כן לכו"ע אפשר לסלקו באמצע הזמן.

כך ניתן ללמוד גם מדברי הגמ' בגיטין (ל"ו ע"א) שהוזכרו גם בבכורות (מ"ו ע"א) ובמכות (ט"ז ע"ב) שרב אחא פיטר מלמד דרדקי שהוה פשע בינוקא, ופירש רש"י בגיטין ובמכות שהיה חובטן יותר מדאי [ומה שפירש בבכורות שהיה מלקה אותן ומתים, יעוי' במש"כ הציץ אליעזר חכ"ב סי' נ"ט אות ב' לבאר בזה].

עוד נראה עפ"י מה דאיתא בשו"ע יו"ד סי' רמ"ה סי"ח בזה"ל:

אם יש כאן מלמד שמלמד לתינוקות, ובא אחר טוב ממנו, מסלקין הראשון מפני השני.

ובפת"ש שם סק"י כתב בשם ספר בני חיי וז"ל:

נראה לדקדק מכאן שאף שכבר היה מלמד כשבא אחר שלומד טוב ממנו מסלקין הראשון.

אך ציין שם לדברי הרדב"ז ח"א סי' רפ"ה דמשמע בדבריו שאף שיכול לסלקו יצטרך לשלם לו עד סוף הזמן. 

אמנם בערוך השולחן שם סי"ט כתב וז"ל:

ומשמע להדיא דגם אם לומד בשכר מסלקינן ליה דאל"כ היה להם לפרש וכן מבואר להדיא מלשון הש"ס והפוסקים דאפילו באמצע הזמן מסלקינן ליה דבסוף הזמן לא שייך סלוקיה כיון דנגמר זמן השכירות ועוד דא"כ היה להפוסקים לבאר זה וא"כ לכאורה אינו מובן למה יגרע המלמד משאר פועל דאין בעה"ב יכול לחזור בו באמצע זמן שכירותו כשאינו מוצא מום במלאכתו דאטו אם יש בעל מלאכה גדול ממנו יסלקנו לזה בתוך זמנו והרי רק פועל יכול לחזור בו בתוך הזמן משום כי לי בנ"י עבדים כמ"ש בח"מ סי' של"ג ומזה ראיה למה שחדשנו בח"מ שם סעי' ח' דגם הבעה"ב יכול לחזור בו כמו הפועל והבאנו זה מירושלמי ע"ש ובארנו שם טעם הדבר ע"ש ולפ"ז א"ש דהמלמד יש לו דין פועל וא"כ יכול הבעה"ב לחזור בו ולכן כשיש תועלת להתינוק בתורה התירו לו חכמים לשכור מלמד אחר טוב ממנו ושם נתבאר דהמלמד דינו כדין פועל ע"ש.

ולדבריו ולדברי הבני חיי שציין הפת"ש כאשר מוצאים מלמד טוב יותר מהראשון יש לסלקו באמצע הזמן ולא להמשיך לשלם לו על הזמן שנותר.

אמנם היה מקום לומר כי בנידון דידן מאחר והתחילו להעסיקו בתחילת השנה השלישית לאחר שידעו על התנהגותו מהשנים הראשונות, הרי שהתחייבו להעסיק אותו כפי שהוא שנה שלימה נוספת, כל עוד לא התנו להדיא לא כך. אך יותר נראה שמאחר וגם התובע הודה שהיתה החמרה בתקופה האחרונה להעסקתו הן באיחוריו בבוקר, הן בתלמיד שהוריו חשו שהוא גורם לו לחץ בלתי סביר, ומחמת כך גרמו הם לחץ על ההנהלה לפטרו, על דעת מצב שכזה פשיטא שלא התחייב הנתבע להמשיך להעסיקו עד סוף השנה. מכיון שמצב כזה יכול היה להוביל להתקוממות קשה של ההורים כנגד ההנהלה. זאת ועוד שההתנכרות של התובע להוראות הנתבע בעניין איחוריו היתה שינוי משמעותי מדרך ההתנהלות שלו בשנים הקודמות, ואף יצרה מתיחות וקושי בניהול תקין של הת"ת.

עוד נראה שמאחר והת"ת הינו מוסד ציבורי ולא פרטי, אף אם המנהל השתיק את התלונות שקיבל כנגד התובע ולא פיטר אותו בשנה הראשונה בה שמע על התלונות (לדבריו מכיון שלא היה לו מחליף ובמשך כל הזמן חיפש מלמד אחר), ההורים של שנת הלימודים הזו יכולים לדרוש את פיטוריו ולא להמשיך להעסיקו כלל ועל המנהל לקיים את דרישתם, כאשר היא מוצדקת, ועל כן גם המלמד ידע בתחילת השנה כי אין הכרח שהשתיקה שהיתה בשנים הקודמות תמשיך גם בשנה"ל הזו.

אמנם בדבר תביעת הפיצויים ודמי הודעה מוקדמת, עפ"י חוק הודעה מוקדמת ניתן לשלול מהעובד זכות זו רק במקרה שבו ניתן לשלול עפ"י החוק פיצויי פיטורין. מאחר והמנהג לשלם פיצויים כיום הוא מנהג ברור, וזכות המעביד לשלול פיצויים מהעובד הינה רק במקרים חריגים מאוד, בו הנזק למעסיק מוכחת וידועה, לא ניתן לשלול במקרה זה את זכות התובע לקבל את הפיצויים המגיעים לו. גם טענת ב"כ הנתבעת כי בכל מקרה אינו חייב לשלם פיצויים בגין שנה"ל הראשונה עפ"י ההסכם שנחתם בין הצדדים, נראה פשוט כי מהות ההסכם היא על תנאי שהעבודה תסתיים בסוף השנה הראשונה וככל שנת ניסיון, אך מאחר והעסקתו נמשכה לשנה השניה והשלישית, אין לפטור בתשלום מחמת האמור בהסכם בנוגע לשנת הניסיון.

לאור כל האמור, הננו להחליט כדלהלן:

פסק דין

1. על הנתבע לשלם לתובע סך: 15,000 ₪ בגין דמי הפיצויים למשך שנתיים ומחצה. סכום זה ישולם בשלושה תשלומים חודשיים שווים, כאשר התשלום הראשון יבוצע עד יום י"ד תשרי תש"פ.

2.יתר התביעות נדחות.

באעה"ח ביום חמישי, י"ב אלול ע"ט (12/9/19)

עובדיה יוסף טולידנו - דיין                           צבי גרטנר-אב"ד הלל קצנלבוגן- דיין