בס"ד


מס. סידורי:12778

תביעות בעקבות גירושין

שם בית דין:דרכי תורה - בראשות הרב אשר וייס
דיינים:
הרב וייס אשר
הרב טולדאנו עובדיה יוסף
הרב קצנלבוגן הלל
תקציר:
בעל ואשה שהתגרשו חתמו שיבררו שני עניינים שלא הגיעו בהם להסכמה בפני ביה"ד.
א. הבעל לווה מחמיו סכום כסף לקנות דירה. לאחר זמן חמיו היה צריך את הכסף, כיוון שלחתן לא היה סכום זה לפרוע, חמיו הודיע לו כי הוא לוקח הלוואה בסכום זה פלוס ריבית מהבנק . ועל החתן לפרוע לו כל חודש 1500 ש"ח עד לפרעון כל ההלוואות והריביות. לטענת החתן מתחילה הוא התכוון לפרוע רק את הקרן, וכן האשה צריכה להשתתף עמו בפרעון החוב. האשה טוענת כי חוב המשכנתא כולו על הבעל. צד ג' הצהיר כי אם יש בעיה של איסור ריבית הוא לא מעוניין לתבוע כסף זה.
ב. ביה"ד הרבני חייב את הבעל ב5000 ש"ח לצורך מזונות. הצדדים נחלקו מה נכלל בתשלום המזונות בו חייבו את הבעל. הבעל טוען ששילם 33,000 ש"ח ל8 חודשים והאשה קיבלה עוד כ24.000 ש"ח מביטוח לאומי. הבעל טוען כי עליה להחזיר לו 17.000 ש"ח. והאשה טוענת כי הסכום שקצבו ביה"ד אינו כולל הוצאות לימודים ובהם עליהם להתחלק בשווה.
פסק הדין:
א. לגבי חוב ההלוואה, לגבי הקרן - כיוון ששכר הדירה מקבל הבעל עליו לשאת בתשלום החוב עד המועד בו מקבל את השכירות. לאחר מכן יש לחלק את התשלום בין הבעל לאשה.
לגבי הריבית- הבעל שמוחזק בכסף פטור כיוון שיש בדין זה מחלוקת הפוסקים.
ב. ע"פ בירור עם בית הדין הרבני הסכום של ה5000 ש"ח כולל את כל ההוצאות לילדים. ע"פ בירור נמצא שיש ראיות על כך שהבעל שילם 30000 ש"ח ולכן על האשה להחזיר כ14000 ש"ח.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: א' אלול תש"פ

צד א': ה"ה מ.

צד ב': גב' פ.

צד ג' ה"ה א.

רקע:

צד א' וב' התגרשו בבית הדין הרבני הגדול בתאריך כ"ב תמוז תשע"ח. טרם מתן הגט הוסכם ע"י הצדדים שביה"ד דידן ידון בשני נושאים אשר הצדדים נותרו חלוקים בהם, והם: הלוואה שנלקחה ע"י הבעל מאבי האשה (צד ג'). וכן חוב של הבעל לביטוח לאומי, אשר נגרם בעטיה של תביעת האשה. להסכמה זו ניתן תוקף פס"ד של ביה"ד הרבני הנ"ל. לאור החלטה זו חתמו שלשת הצדדים על שטר בוררות בפני ביה"ד. לאחר מכן התקיים דיון בפנינו, להלן עיקרי הדברים כפי העולה מדברי הצדדים.

תביעת ההלוואה: 

ביום י"ח אדר תשע"ב, לקח צד א' מצד ג' הלוואה ע"ס 107,000 ש"ח, בנוסח השטר נכתב כך:

"אני הח"מ לויתי ממו"ח הרב א. סך 107,000 ₪ עבור קניית הדירה, ואחזירו בע"ה בתאריך 10.7.12 (ע"י שאקבל בע"ה משכנתא מהבנק) ובאתי על החתום ".

בפועל, לטענת צד א', הוסכם בינו לבין חמיו (צד ג') לדחות את מועד פרעון ההלוואה. אך בחודש 5 לשנת 2013 למניינם, כאשר הוצרך חמיו לכסף בדחיפות לשם נישואי בנו, ולא היה לצד א' אפשרות להשיב לו את הכסף בטווח הזמן שנדרש, הודיע לו שכנגד ההלוואה שניתנה לו, לוקח הוא הלוואה מהבנק ל-84 חודש (עד לחודש 5 שנת 2020) על סך 107,000 ₪ ברבית שנתית ועמלת טיפול בסך 2,675 ₪, וכי חתנו ישלם לו באמצעות הו"ק לבנק 1,500 ₪ מידי חודש בחודשו (ב-8 לחודש, זאת טרם הגביה מהבנק), עד לפרעון כל ההלוואה והריביות. לטענת צד א', מאחר שלא היתה לו אפשרות להתנגד הוא התייעץ ע"כ עם מורה הוראה, ונאמר לו שלעת עתה ישלם את הקרן, ולכשיסתיים תשלום הקרן ידון האם עליו לשלם את הרבית, ואכן כך הוא תכנן מלכתחילה לשלם רק את הקרן בלא הריביות.

למעשה, שילם צד א' לצד ג' 49 תשלומים בסך כולל של 73,500 ₪, אך בחודש 7.17 הפסיק את ההו"ק, זאת ככל הנראה עקב הליך הגירושין שהחל בין הצדדים. בחודש 2.2018 פרע צד ג' לבנק את יתרת ההלוואה בסך 38,248 ₪. זאת בנוסף לסך 9,814 ₪ שפרע לבנק במשך שבעה חודשים ללא שקיבל כנגדם מצד א' ועל כן הוא דורש מצד א' לשלם את יתרת חובו הנ"ל.

לטענת צד ב', רובו של חוב זה נופל על הבעל לבדו, הן מצד שהוא חתום כלווה יחיד על שטר ההלוואה, הן מכח ההבנות שהיו בעבר שתשלום המשכנתא ופרעון החוב הוא כנגד גביית שכר דירה מיחידות הדיור שבנו הצדדים מכספים אלו, ומאחר והיחידות מניבות שכירות עד לחודש 8.2019 (שאז תימסר החזקה בדירה וביחידות לידי מי שקנה אותה מבני הזוג), ובפסק הדין שניתן בעניין הדירה נקבע כי צד א' ממשיך לקבל את השכ"ד ולשלם את המשכנתא, הרי שעד למועד זה פרעון החוב כולו נופל על צד א'. עם זאת, הסכים צד ב' שאת התשלומים החודשיים החל ממסירת החזקה בדירה לקונה בחודש 9.19 ועד חודש 5.20 (מועד פרעון ההלוואה המסוכם), הצדדים יחלקו בפרעון החוב. לאור האמור, לטענת צד ב' על צד א' לשלם לצד ג' ס"ה 40,326 ₪ (לאחר הפחתת 4,264 ₪ ששילם ביתר במשך השנים ו6,147 ₪ שמהווים מחצית התשלומים ממועד מסירת החזקה בדירה). יצויין, כי בסיום מושב ביה"ד, הצהיר ב"כ צד ג' שככל שאכן יש איסור ריבית, אין הוא מעוניין לתבוע את הריביות, בכדי שלא לעבור על איסור כלל. 

לטענת צד א', אין בחתימה שלו ראיה שהוא הלווה היחיד, זאת עקב כך שהוא ניהל את כל החשבונות בבית. לטענתו, החוב נופל על שני הצדדים בשווה, והחל ממועד הגירושין יש לחייבו במחצית מפרעון החוב. בנוסף, אין לחייבו את דמי הריבית ששולמו לבנק, מכיון שמעולם לא התחייב בכך, וכן מפני שיש חשש איסור רבית בתשלומים אלו.

תביעת החזר דמי ביטוח לאומי:

ביה"ד הרבני הוציא החלטה ביום ל' ניסן תשע"ז, לחייב את צד א' תשלומי מזונות לצד ב' בסך 5000 ₪ לחודש. בפסה"ד לא פורט מה כלול בתשלומי המזונות. לטענת צד א', סכום זה כולל בתוכו את כל החיובים הממוניים שלו כלפי האשה וילדיו, ואכן הוצגו בפנינו דפי חשבון המפרטים תשלומים ששילם בפועל מידי חודש בחודשו בסכום ניכר הקרוב לחיובו ע"פ פסק ביה"ד, זאת עבור שכ"ל הבנים והבנות, חשמל, מים, קופת חולים, טיפול רגשי לבן, ועד הבית, עיתון, טלפון, סלולארי, וכן תלושי קניה שקיבל מקופת גמ"ח בקהילתו. למרות זאת, האשה פנתה לביטוח לאומי בטענה כי הבעל אינו מקיים את פסה"ד, ובעקבות כך הועברו אליה במשך 8 חודשים תשלומים חודשיים שנתבעו לאחר מכן מהבעל. לאחר תקופה זו נתקבלה החלטה מביה"ד הרבני שתשלומי המזונות יועברו במלואם לצד ב' והיא זו שתשלם את הוצאות הבית, ובמועד זה פסקה הגביה דרך ביטוח לאומי. צד א' דורש לחייב את צד ב' להשיב לו את כל הכסף שגבתה דרך הביטוח הלאומי, מאחר ולדבריו שילם הוא בתשלומים שונים את כל הסכום שנדרש עפ"י פסה"ד. מהמסמכים שהגיש צד א' עולה כי הסכום שהוא נדרש לשלם לביטוח לאומי בגין תקופה זו מגיע לסך 33,050 ₪.

צד ב' מכחישה את טענת צד א', ולטענתה לא קיבלה תלושים ותשלומים, מלבד חלק קטן מהחוב ששולם בתקופה זו. לדבריה סכום המזונות שקבע ביה"ד אינו כולל את כל הוצאות חינוך הילדים וכדו' שצריכים להתחלק בין הצדדים שווה בשווה, ועל כן על פי החישוב שביצעה איננה חייבת להשיב לצד ב' כלום. מהמסמך שהגישה צד ב' לביה"ד עולה כי התשלום שקיבלה מביטוח לאומי בחודשים אלו מגיע לסך 24,195 ₪ בלבד.

צד א' השיב, כי פסק ביה"ד לחלק את תשלום שכ"ל בשווה הינו רק לאחר מתן הגט, אך בגין התקופה האמורה, היה מחוייב הבעל בתשלום של 5000 ₪ בלבד כולל הכל. שני הצדדים לא הגישו אסמכתאות לדבריהם.

דיון והכרעה:

א. לגבי תביעת חוב ההלוואה, בדבר חוב הקרן, לאור העובדה שההלוואה נלקחה עבור מטרה מסויימת – דהיינו בניית יחידות דיור בביתם, ומאחר ושכר הדירה הנגבה עבור שכירות היח"ד הועבר עד מכירתה לידי צד א', על צד א' לשאת בתשלום החוב עד המועד בו נוטל הוא את דמי השכירות. על יתרת התשלומים ממועד זה עד סיומם יש לחלק את התשלום בין צד א' לצד ב' וכפי שהוסכם ע"י הצדדים.

בעניין תשלומי הרבית על הלוואה זו, מכיון שהצדדים הודו שלא נעשה היתר עיסקא כדין טרם נטילת ההלוואה מהבנק, ומחמת מחלוקות וספיקות שונים בהלכות רבית, האם תשלום רבית מצד א' לצד ג' כנגד הרבית שצד ג' שילם לבנק, הינו רבית קצוצה או רבית דרבנן או שמא היתר גמור (יעוי' בט"ז יו"ד סי' ק"ע סק"ג ובתפארת למשה שם, בעצי לבונה סי' ק"ע ס"א ובשו"ת טוב טעם ודעת מהד' תליתאה ח"ב סי' מד)

ואף שנחלקו הפוסקים בספק איסור רבית קצוצה אם יוצאת בדיינים או לא (יעוי' בש"ך יו"ד סי' קע"ז ס"ק ס"ח), אך בודאי מועילה תפיסה בספק זה ויכול המוחזק לומר קים לי כהסוברים שרבית קצוצה היא (כמבואר בש"ך בתקפו כהן סי' קכ"ז וביו"ד סי' קס"א סק"ד), ועל כן מכיון שצד א' כיום מוחזק ביתרת החוב, יכול הוא לומר קים לי כהדעות הסוברות שתשלום רבית לצד ג' נחשב רבית קצוצה שיוצאת בדיינים וכל התשלומים ששילם עד היום היו על חשבון הקרן. לאור האמור יש לחייב את צד א' להשלים את הקרן בסך 107,000 ₪ מתשלומי השכירות שנתקבלו בידו ובהפחתה של הסכום 73,500 ₪ ששולם בעבר, נותר חוב בסך 33,500 ₪. מכיון שעד למועד מסירת החזקה בדירה הועברו כל תשלומי השכירות לידי צד ג' בסך הגבוה מהסכום הנ"ל, עליו לשלם את כל יתרת החוב לצד ג'.

ב. לגבי תביעת דמי ביטוח לאומי, מכיון שבפסה"ד אשר ניתן ע"י ביה"ד הרבני ביום ל' ניסן תשע"ז (26-4-2017) טרם גירושי הצדדים, לא הוברר מה כלול בתשלום המזונות, ומאחר והצדדים נחלקו האם תשלום שכר לימוד לילדים ועוד כלולים בחיוב שחוייב צד א' לשלם לצד ב', פנה ביה"ד ביום כ"ט תמוז תשע"ט להרכב ביה"ד הרבני בירושלים אשר דן בעניינם של הצדדים לבקש את הבהרתם בעניין זה, וביום ג' אב (4.8.19) התקבלה החלטה מהרכב ביה"ד הרבני הנ"ל, לפיה סך ה-5,000 ₪ שנקבעו בזמנו לדמי מזונות, כוללים את כל התשלומים הנצרכים לצורך הבית והילדים.

עם זאת, טענת האב כי קיבל תלושי קניה והעבירם לאשה, לא הובררה דיה, סכום התלושים והעברתם לא הוכח. 

לאור האמור, מאחר והבעל הציג לפני ביה"ד את דפי הבנק בהם מוכח כי שולם על ידי הבעל סכום כולל של 30 אלף ₪ במשך שמונת החודשים בהם חויב בתשלום של 5000 ₪ לחודש, ואילו האשה קיבלה מהביטוח הלאומי בגין אותם חודשים סכום של 24,195 ₪, הרי שעליה להחזיר 14,195 ₪ לידי הבעל.  ככל שבעתיד יתקבלו אצלה כספים נוספים שייגבו ע"י הביטוח הלאומי מצד א', יהיה עליה להשיבם באופן מיידי לצד א'. לבטחון האמור - על צד ב' להפקיד במזכירות ביה"ד צ'ק פתוח.

כמו כן, יתר התביעות אשר הועלו ע"י צד א', לא נדונו בפס"ד זה, מאחר והסכמת הצדדים לדון בפנינו, הוגבלה לנושאים אלו בלבד.

ממכלול הדברים הנ"ל עולה כדלהלן:

החלטת ביניים

  1. על צד א' לשלם לצד ג' סך 33,500 ₪.

  2. על צד ב' לשלם לצד א' סך 14,195 ₪.

  3. על הצדדים להידבר ביניהם על אופן ביצוע פסק הדין בפועל, וככל שלא יגיעו לידי הסכמה ישובו לביה"ד לקבלת הוראות.

  4. ככל שצד ב' תקבל מביטוח לאומי סכומים נוספים בגין דמי מזונות, עליה להעבירם באופן מיידי לידי צד א'. לבטחון האמור בסעיף זה על צד ב' להפקיד במזכירות ביה"ד צ'ק פתוח. 

  5. בעלות הדיון ישאו הצדדים בשווה.

        באעה"ח ביום א' אלול תשע"ט (1-9-2019)

( - )  עובדיה יוסף טולידאנו - דיין             ( - ) אשר וייס - גאב"ד ( - ) הלל קצנלבוגן - דיין