תשלום שכירות על קרוון

התובעת: אגודה שיתופית ב.

הנתבעים: ה"ה מ.

עיקרי העובדות והטענות:

הנתבע מתגורר בישוב כ. משנת 2002, כאשר בתחילה שכר מהאגודה קרוון של 45 מ"ר בסכום של 550 ש"ח לחודש, ובשנת 2005 עבר לקרוון אחר בשטח של 60 מ"ר שבו הוא מתגורר עד היום ועליו נסוב הויכוח בין הצדדים.

לטענת התובעת הנתבע שכר מבנה זה שהיא שוכרת מההסתדרות הציונית - החטיבה להתיישבות, ומשנת 2009 עד היום לא שילם את רוב חובו לתובעת, וכיום יתרת חובו (הכולל שכירות, מים, חשמל ומיסי ישוב) על סך 122,000 ש"ח.

לטענת הנתבע המבנה שאליו עבר ב2005, היה מבנה חרב במצב גרוע ושימש לנוער שוליים, ומחמת מצבו הפיזי הירוד הסכימה התובעת לתת אותו בחינם לנתבע, שישפץ אותו ויגור בו. ואכן הנתבע שיפץ את המבנה על חשבונו בהוצאות מרובות, ומחמת כך לא שילם שכירות מהיום שעבר להתגורר במבנה זה. לדבריו, בשנת 2006 נתגלעו ביניהם חילוקי דעות בנוגע לתשלומי שכירות והצדדים פנו לגישור אצל רב הישוב דאז שניהל בוררות בין הצדדים ופסק כי התובעת תשפץ את המבנה והנתבע ישלם את השכירות מאותו יום, וימחלו לו על חובות העבר. אמנם לאחר שהוא התחיל לשלם והאגודה מצידה לא עמדה בהסכמות ולא טיפלה במבנה שלו, לא ראה את עצמו מחוייב להסכם הפשרה, ולכן משנת 2009 שוב לא שילם כלום, ומה ששילם סיכם במפורש שזה רק על המים והחשמל.

ב"כ התובעת הכחיש את כל טענות הנתבע, לדבריו האגודה לא אפשרה מעולם לאיש להתגורר במבנה השייך לה ללא תשלום שכירות, העובדה שהמבנה היה מוזנח העניקה לו הנחה מסוימת במשך השנים, אך לא מחקה את חוב השכירות. כמו כן לדבריו ישנו נוהל קבוע באגודה שלא לטפל ולשפץ מבנים בטרם ישלמו השוכרים את כל חובם, ומשום כך לא שיפצו את המבנה. ב"כ התובעת אף הכחיש את טענות הנתבע בדבר הבוררות שהיתה אצל הרב ב.

למעשה במשך שנים נרשמו על שמו חובות במזכירות הישוב אבל לא ננקטו צעדים לגביה ממשית, ורק כעת עם מינוי מזכיר חדש לתובעת התחיל זה לטפל בגביית החובות ומשום כך הגיש תביעה לביה"ד.

לשם בירור ההכחשות העובדתיות שבין הצדדים, ביקש ביה"ד מהצדדים להציג ראיות או עדויות של הנוגעים בדבר להוכיח את עמדותיהם.

ב"כ התובעת הציג במהלך הדיונים לבית הדין חוזי שכירות שחתם הנתבע מול האגודה להוכיח את חובו. אמנם מבדיקת ההסכמים עלה כי שניהם מהתקופה הקודמת שבה גר במבנה הראשון, הראשון מ5/02 עד 5/03, והשני מ6/03 עד 6/04 לפני שעבר ב2005 למבנה הנוכחי, כמאושר גם במכתב מיום כ"א חשון תשע"ט שהגיש הנתבע מאחד התושבים, וכך עולה גם מפרטי החוזה ושטח הדירה הרשום בו.

עוד הוצג לביה"ד חשבון תשלומים של האגודה לחטיבה להתיישבות שבו נראה שאכן הם משלמים שכירות חודשית על מבנה זה, כחצי ממה שהם דורשים מהתושבים השוכרים מהם.

מאידך העדים סירבו מלהופיע בפני בית הדין, אך הרב ב. שלח מכתב בו כתב כי אינו זוכר שהתנהלה בוררות כי אם פגישה במסגרת קופה של צדקה.

באופן כללי יש לציין כי גירסת הנתבע מתאימה מאוד לפירוט החשבון שצורף ע"י התובעים, בו מוזכר ב2006 זיכוי עפ"י פסק הרב בסך של כ-13,000 ₪, ומאז אכן חזר הנתבע לשלם באופן סדיר ומלא, ורק מ2009 הופסקו התשלומים, ובתשלומים המעטים שיש אכן ברובם מצוין במפורש ששולמו על מים וחשמל. גם העובדה שאין ביד התובעים חוזה מעבר לשנתיים הראשונות שבהם שכר קרוון אחר ועליו אכן נחתם חוזה, תומכת בגירסתו שנתנו לו את הקרוון הנוכחי בלי דרישת תשלום.

גם סירוב כל הגורמים שהיו מעורבים בעבר בענין לבא להעיד, תומך בגירסת הנתבע לפיה היו הסכמות בעבר, וכעת לא רוצים להכיר בהם, וכך גם שאר התושבים שחוששים להעיד נגד המזכירות, אמנם עדיין לא די בכל זה כדי להוכיח שום דבר בוודאות.

לטענת הנתבע ישנם אנשים נוספים שקיבלו הצעות דומות וחוששים לבא ולהעיד, הנתבע גם הביא לביה"ד דוגמה להצעה שפירסם הישוב בשנת 2014 לקרוון שמוצע למסירה בחינם כדי לחסוך את הוצאות הפינוי, אמנם התובעים טענו ששם ההצעה היתה לקחת את הקרוון ולפנותו, ולא להשתמש בו במקום, כפי שאישר מזכיר הישוב במכתבו לביה"ד מיום כ"ה טבת תשע"ט.

בפני בית הדין התקיימו שני דיונים, נתקבלו מסמכים ואסמכתאות שונות בין הדיונים.

עוד יצוין כי עקב מורכבות התיק והקושי של הצדדים להביא בו ראיות חותכות, והזמן הרב שעבר במשך השנים, ניסה ביה"ד להביא את הצדדים לפשרות והסכמות, כולל גם נסיון גישור בין הצדדים. נסיונות אלו לא צלחו והצדדים לא הגיעו להסכמות, ולכן חוזר ביה"ד לתת הכרעה בענין.

סכומי התביעה:

לפי פירוט החשבון שצירפו התובעים החוב הכולל הוא 122,166 ש"ח, מתוכם 95,760 שכירות, 4,031 ביטוח קרוון, 14,060 חשמל, 3,151 מים, 3,800 מיסי ישוב, ו1,362 הצמדות.    .

דיון והכרעה:

לפנינו יש כאן כמה נידונים שונים:

א.  זכויות מגורים במבנה הן ביחס לעבר הן ביחס לעתיד מחמת טענת מתנה ומחילה.

ב.  טענות פטור על חובות עבר הן מחמת הטענה על הבעלות הן מחמת אי שיפוץ ואחזקת המבנה.

א. בדבר הטענה שקיבל את המבנה במתנה, הנה טענת מתנה או מחילה הם טענות גרועות כמבואר בחו"מ (סי' ע"ה ס"ז ובש"ך ס"ק כ"ב) וצריך לבסס את הסבירות שלהם כדי לטעון כך, וכאן היה מקום להסתפק ולדון ברמת הסבירות בטענה, כיון שמחד הוכיח שהיה מושג כזה של נתינת קראונים ישנים במתנה כדי לחסוך בעלויות פינוי, אך מצידם נטען שקראוונים ישנים אלו ניתנו רק ע"מ לפנות ולא ע"מ להישאר במקום. עוד יש ריעותא בטענה זו מכח העובדה שהם ממשיכים לשלם שכירות חודשית להסתדרות בגין מבנה זה.

אלא שבאמת אין נפק"מ בכל זה, כיון שאין חולק שהתובעת היתה המרא קמא על המבנה, לא רק מכח הודאתו, אלא גם כי נראה ברור שהוא לא הביא לשם קרוון אלא הם הקימו אותו, ולא יכל לטעון אחרת, ועכ"פ אין בזה מיגו כי חשש להכחיש דבר זה. גם ישנה לפנינו הוכחה לכאורה מחשבונית התשלום לחטיבה להתיישבות, וכמבואר בחו"מ ק"מ ס"א קרקע תמיד בחזקת מרא קמא עומדת ולא בחזקת המחזיק בה בפועל, ולכן כל עוד לא הוכחה הטענה, נשאר המבנה בחזקתם.

לגבי תשלומי השכירות, הנה כשיש ויכוח בין שוכר למשכיר על מחיר השכירות לאחר שכבר גר והשתמש במושכר, הרי השוכר הוא המוחזק והמשכיר שבא להוציא ממנו ממון עליו הראיה כמבואר בחו"מ שי"ז ס"ב ובש"ך, אבל כאן שטענת הפטור היא שקיבל את המבנה במתנה, נמצא שעיקר הנידון הוא על בעלות המבנה, ואם מכח חזקת המ"ק מכריעים שהמבנה של התובעים, הרי הדין מפורש בב"ב ל"ג ע"ב ובחו"מ קמ"ה דהדרא ארעא והדרי פירי, וכיון שהוכרע שעצם המבנה שלהם, ממילא גם מחוייב בהשבת כל הפירות והשימושים שאכל, ויחויב בשכירות מלאה.

ב. אמנם טענתו השניה מתקבלת באופן חלקי, מאחר ששכירות במבנה כזה כוללת אחזקה שוטפת ותיקונים רבים, שנצרכים מאוד במבנים עם בלאי גבוה כזה, ולטענת הנתבע לאורך כל השנים לא קיבל שום שירות, וגם בתיקונים הכרחיים ממש כמו קריסת חלקים מהרצפה, נאלץ להשקיע ולתקן לבד.

אף שטענה התובעת שהסיבה שלא תיקנו היא בגלל שלא שילם את השכירות, אין בטענה זו די בכדי לפטור אותם מהשתתפות בעלות התיקונים כאשר בפועל התגורר במבנה במצב כה ירוד, ואין הדברים מתיישבים עם טענתו שגם במשך שלושת השנים בהם שילם על השכירות לא בוצעו תיקנו בביתו.

עוד טענה התובעת שההרחבות והשינויים שביצע הנתבע בשלד המבנה בלי רשות, לא מאפשרים לקחת עליו אחריות ולתקן כראוי, גם בטענה זו אין הצדקה למניעת תיקונים באופן גורף בדברים שלא נוגעים לזה, כמו תיקון הריצפה שנפלה, איטום הגג וכדומה.

בדבר גובה סכום החוב המדוייק, נתקבלו טבלאות ומספרים רבים מהתובעת, ויש ליתן נאמנות גמורה לדבריהם, (גם בלי להכנס לדיון אם יש להם חזקת נאמנות כעין ערכאות, או מדין מוחזקות הציבור נגד היחיד במיסים), מכיון שכל מי שנכנס לגור במקום ומקבל מהם שירות כזה הוא על דעת שהרישומים שלהם קובעים, כשם שהמקבל שרות מחברת החשמל או המים פשוט שקיבל עליו את מדידת המונים ודיווחי החברה עליהם.

ומצינו כעין זה בכמה מקומות בדיני הימניה ובדיני גזבר שנאמן על כל חשבונותיו, אא"כ הוכח ונראה ממעשיו חוסר נאמנות, שאז מאבד את כל נאמנותו לגמרי כמבואר בפת"ש בסי' צ"א סק"ד, אמנם כאן מהדו"ח שהגישו נראה שעמדו בנאמנותם ולא שינו מהנתונים, ולכן ברור שבנתוני הבסיס יש לסמוך על דבריהם.

לאור האמור עולה כי על אף שחייב הנתבע לשלם את דמי השכירות בגין המגורים במבנה במשך כל השנים, יש להפחית מדמי השכירות בגין מצבו הפיזי של המבנה, והשירות שלא סופק לו במשך כל השנים.

ניתן לחשב את ההפחתה בשתי דרכים, או לשער את שווי דמי השכירות של מגורים במבנה במצב שכזה, או להפחית מדמי השכירות את עלות האחזקה השוטפת כולל הטרחה שטרח בזה. לאחר שיקלול מכלול הנתונים סבור ביה"ד כי יש להפחית קרוב לשתי שליש ממחיר השכירות בגין שנות המגורים מהחודש ה8 בשנת 2006 בו התחילו בחשבון מחודש לגבי חוב השכירות המים והחשמל.

אמנם את חוב החשמל המים מיסי היישוב ושאר ההוצאות פשוט שעל הנתבע לשאת במלואו.

לאחר בדיקה מדוקדקת של סכומי החיוב המפורטים בטבלה שהוגשה לעיון ביה"ד, עולה כי בצירוף כל החובות שעל הנתבע לשאת במלואם ושליש מדמי השכירות, ובהפחתה של כל התשלומים ששילם לתובעת במשך השנים סכום החיוב הסופי הוא 27,840 ש"ח.

ג. חוב זה יש לפרוס לתשלומים רבים עפ"י מה שכתב החת"ס בהגהותיו לחו"מ סי' צ"ז שאף כאשר אין מסדרין לבע"ח כדינו מ"מ נהגו לתת לו לשלם את החוב בתשלומים, וכאן לאור התעכבות התביעה שנים רבות, ודאי זכותו לקבל פריסה נוחה של החוב.

לאור כל האמור מחליט ביה"ד כדלהלן:

החלטה

א.  בגין חובות העבר על הנתבע לשלם לתובעת סך 27,840 ₪ ב48 תשלומים חודשיים של 580 ₪, אשר יתוספו לחיוב השכירות השוטף כל חודש.

ב.  על התובעת לשפץ ולחדש את המבנה כמקובל אצל שאר תושבי המקום, ולאחר מכן ישלם הנתבע לתובעת מכאן ולהבא את מחיר השכירות המלא [העומד כעת על כ -1,000 ₪]. עד לביצוע השיפוץ בביתו ישלם הנתבע לתובעת סך של 400 ₪ לחודש.

ג.   ככל שלא ישלם הנתבע לתובעת את הסכומים הנ"ל, תוכל התובעת לדרוש את פינוי המבנה שבבעלותה.

"והאמת והשלום אהבו"

באעה"ח ביום כ"ז אדר א' תשע"ט  (04-03-2019)

 ( - ) זאב ציצוביץ- דיין                     ( - ) אשר וייס - גאב"ד         ( - ) הלל קצנלבוגן- דיין