בס"ד
מס. סידורי:1249

איסור עני המהפך בחררה במכירת בית

שם בית דין:מצפה יריחו
דיינים:
הרב קרויזר יהודה
הרב פז ברוך
תקציר:
משפ' ב' רצו לקנות את ביתו של א' והגיעו להסכמה על מחיר אך לא על מועד התשלום. בינתיים סגר א' עם ג' על מחיר נמוך יותר. הצדדים פנו לבית הדין על מנת להכריע בשאלה האם יש דין "מחוסר אמנה" שא' ימכור לאחד הצדדים?
פסק הדין:
בית הדין פסק כי אין על ג' איסור "עני המהפך בחררה" וכי אם א' לא ימכור לו את הבית יהיה לו דין "מחוסר אמנה".
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: ח' אב תשע"ז

בירור הלכתי בין משפחת ב' וג' לבין א'.

הנידון

משפחת ב' היו במו"מ לקנות בית של א' במצפה יריחו והלכו למועצה לבדוק שיש לבית כל ההיתרים וכו' והיתה התמקחות במחיר. ביום רביעי 12 ליולי משפחת ב' הודיעה לא' שרוצים הבית והציעו 1920000 ש"ח ואמרו שלא רוצים להיות פתיון להעלות הבית מול אחר וביקשו התחייבות שזה יהיה המחיר הסופי וא' הסכים. ברם משפחת ב' בקשו שהתשלום בפועל יידחה בשנה. א' בקש יום יומיים לחשוב. יום ראשון 16 ליולי משפחת ב' שלחו מסרון שרוצים הבית. א' לא הגיב. ביום שלישי 18 ליולי קבלו מסרון מא' שזה לא כל כך נראה לו. שלחו מסרונים שיש חדש. יום רביעי 19 ליולי שלח אעדכן. כתבו לו שיש משפחה שרוצים לקנות את הבית שלהם והם רוצים לשפץ. א' לא ענה.

בינתיים ג' ראה הבית וא' אמר לו שאין מי שמתעניין בו ולכן הציע 1910000 ש"ח ביום א' 16 ביולי וסגרו ובימים אחרי כן ג' חיפש עו"ד שכך הציע לו א' בגלל שזו מכירה מסובכת עם יורשים והרבה כסף וכו'. יום ג' קבלו היתר עקרוני למשכנתא ושלח פרטי עו"ד לא'.

יום ג 18 ליולי ב' שמע שג' מתעניין בבית והתקשר אליו. ג' כלל לא האמין להם שהרי שאל את א' שאמר שאין אחר שמתעניין.

יום רביעי 19 ליולי א' שלח לג' שיש עיכוב בגלל שרצה לוודא שהילדים היו בעד המכירה בגלל שהיה להם חלק בנכס.

רב פ' פסק לא' ביום שישי שאין מחוסר אמנה למכור למשפחת ב' בגלל שהם מציעים יותר. על סמך זה א' אמר למשפחת ב' ביום א' 23 ליולי שהם יכולים לקנות והודיע כ לג' שהיה בהלם בגלל שהוא הבין שאין מישהו אחר שמתעניין בבית וכבר סגרו הכל. אחר כך רב פ' התקשר לא' שיש מחוסר אמנה מול ג' בגלל שההבדל לא מצדיק חזרה. על סמך זה א' הודיע לב' שהוא ממשיך עם ג'. ב' התקשר לרב פ' לספר הצד שלו בסיפור ורב פ' הציע לו לגשת דין תורה. על סמך זה פנו לרב קרויזר והיה דיון ביום ג' 25 ליולי.

הבירור

כבר בדיון אמרנו שנראה שאין מחוסר אמנה מול משפחת ב' בגלל שלא הוסכם על מכירה וא' אמר שרוצה יום יומיים לחשוב. מיהו מול ג' יש מחוסר אמנה שהרי סגרו העיסקא, ואין לנו ענין לדון בפסיקת רב פ' שההבדל בין ההצעות אינו מצדיק חזרה מן העיסקא.

הדיון שלנו עכשיו הוא בקשר לעני המהפך בחררה.

הצדדים העלו שתי שאלות בקשר לדין עני המהפך:

א.      ג' לא ידע כלל שמשפחת ב' היו במו"מ על הבית ולכן אולי אין בזה איסור עני המהפך?

ב.      האם יש איסור עני המהפך אם ג' וא' כבר סגרו עיסקא?

נדון בשאלות אלו בע"ה.

חלות איסור "עני המהפך בחררה" כשהקונה השני לא ידע שיש קונה אחר

המקור לאיסור עני המהפך הוא בקידושין מט.:

"רב גידל הוה מהפך בההוא ארעא... וקבליה לרבי יצחק נפחא. אמר ליה המתן עד שיעלה אצלינו לרגל. כי סליק אשכחיה. אמר ליה עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו מאי? אמר ליה נקרא רשע ואלא מר מאי טעמא עבד הכי? א"ל לא הוה ידענא. השתא נמי ניתבה ניהליה מר..."

מבואר מגמרא זו שגם בשוגג יש דין עני המהפך ואפילו אם השני קנה הקרקע בשוגג עליו להחזיר הקרקע לראשון שהיפך בה.

מיהו יש דיון בין הפוסקים אם כל זה מעיקר הדין או לפנים משורת הדין ונאמר לרבי אבא בתור הוראה בגלל שהוא היה ראוי לעשות לפנים משורת הדין וזה היה המצופה ממנו.

יש מחלוקת ראשונים אם זה שרבי יצחק נפחא הורה להחזיר הקרקע היה לפנים משורת הדין או לא. לפי ר"ת מובא בריטב"א קדושין נט. הנ"ל "מחייבין אותו להחזיר המקח" אבל הריטב"א שם חלק עליו בשם רבו שבדיעבד אין עליו חובה להחזיר. וכך כתב גם הרמב"ן ועוד ראשונים. וראיה שלהם שאם היה חובה להחזיר איך רבי אבא אמר שאינו רוצה למכור הקרקע בחזרה לראשון בגלל שלא מסמנא מילתא?! הרי הוא חייב לעשות כן?

להלכה פוסקים שאין חובה להחזיר עיין פתחי תשובה שם ב.

לענין חלות האיסור בשוגג עיין פ"ת שם בשם חמדת שלמה חו"מ ד שכתב "שבשוגג דלא ידע פשוט אאין עליו שום דין כלל, ומה שאמר רבי יצחק לרבי אבא... הוא רק למדת חסידות" וע"ע מהרשל לו "...אם כן אין בו דין רשע כלל מאחר שהראשון לא זכה בה כלל..." מבואר שסוברים שאין איסור כלל בשוגג.

מיהו עיין אגרות משה חו"מ ס שכתב שאין הבדל בין שוגג למזיד עובדא שהשו"ע לא חילק כלל וכ"כ עוד מן הפוסקים.

מיהו אם נעיין בחמדת שלמה רואים שרק כתב דבריו שאין איסור בשוגג אם כבר קנה הקרקע בשוגג כמו שכתוב "ונטלה" היינו שהאיסור חל בעת שלוקח הקרקע, ואם אז הוא שוגג אין איסור לדעתו, אבל אם נודע לשני לפני שקנה, יש לו איסור להמשיך בתהליך בגלל שבעת ש"נטלה" הוא איננו שוגג כלל. וז"ל שם בתשובה "אבל היכא דהיה שוגג שפיר י"ל דמהני..." ע"ש שכל הדיון הוא אם מהני או לא היינו אם המכירה תקיפה או לא, ועל זה כתב שאם השני היה שוגג, אין איסור במעשה שלו ולכן לכל הדעות לא חוזר. פירוש הדבר שכל החידוש של החמדת שלמה היה אם המכירה היתה בשוגג, אבל אם השני מודע למצבו לפני המכירה, אע"פ שהיה שוגג בהתחלה, אסור לא להמשיך שהרי עיקר האיסור הוא בעת הקניה ואז הוא מזיד.

סיכום פרק זה

יש מחלוקת הפוסקים אם יש איסור כשהשני היה שוגג בכל תהליך קנית החפץ, אבל אם התחיל בשוגג ואחר כך היה מודע שהיה מהפך בשדה, אסור לו להמשיך ולקנות השדה לכל הדעות. ולכן בנידון דידן חל על ג' איסור של עני המהפך אע"פ שהיה שוגג בתחילת התהליך ואין היתר בזה שכבר סגרו העיסקה שהרי גם אם היה קונה י"א שחייב להחזיר ואפילו שלא פוסקים כן מ"מ איסור יש להמשיך ולקנות הבית.

ממתי חל איסור "עני המהפך בחררה"

מיהו מה שיש לעיין כאן הוא פסיקת הרמ"א חו"מ (רלז,א) כמרדכי (ב"ב תקנא) שהאיסור של עני המהפך חל רק "שכבר פסקו הדמים ביניהם ואין מחוסרים אלא הקנין אבל אם מחוסרין עדיין הפסיקה שהמוכר רוצה בכך והקונה רוצה יותר בזול מותר לאחר לקנותו" והרי בנידון דידן מחד היתה פסיקת מעות כאשר א' התחייב לא לקחת יותר מהמחיר שב' הציע דהיינו 1920000 ש"ח, ואכן אמר בדבריו שלא חרג מכך שסגר עם ג' מחיר יותר נמוך מזה! זאת אומרת היתה כאן סגירה על פיסוק מחד אבל מאידך היה חסר יותר מרק קנין שהרי היתה אי הסכמה על התנאי שהתשלום יהיה בעוד שנה בלבד. ולכן המצב שלנו הוא באיזור האפור בין שתי הקצבות שהמרדכי הציג. היינו יש פיסוק מחד אבל חסר יותר מרק קנין.

בר מן דין יש חולקים על הפסיקה ההיא. עיין ערך לחם על הרמ"א שם שכתב "ואין נראה כן מדברי שאר הפוסקים, מדאיצטריכו להוציא מן הכלל זוכה מן ההפקר ומקבל מתנה, וזה פשוט" נראה כוונתו שלפי רש"י שהבין שגם זכיה מן ההפקר כלולה באיסור זה - עיין הדעות בטור ובשו"ע שם - ברור שהפירוש "המהפך בחררה" היינו שמחפש החררה ובכל זאת יש איסור לאחר לקחת אם מזהה מקומה לפני המהפך. לא מדובר שיודע איפה המציאה ורואה אותה וניגש לאסוף אותה. גם אם אינו יודע כלל איפה האבדה יש איסור לאחר לקחת אותה. אם כן גם לחולקים על דעה זו וסוברים שרק במקח יש איסור עני המהפך, זה ע"כ באותו משקל של הסוברים שרק באבדה יש איסור זה, היינו באופן שלא ברור לו שיזכה בזה בסוף היינו שאין הסכמה בין הצדדים!

ועיין בדיני ממונות של הרב בצרי ב,רכו הערה 3 שהביא עוד חולקים על פסיקת הרמ"א היינו מהריק"ש ועוד אבל הביא גם הרבה פוסקים שפסקו כרמ"א, ולהלכה הוא הביא שתי דעות בנידון היינו שיטת הרמ"א ושיטת החולקים.

ועיין עוד פרישה שכתב על המרדכי:

"ועתה נוהגין לפסוק אכיוצא בזה שהוא השגת גבול ולכאורה נראה לחלק... והא דאמרו שאינו נקרא השגת גבול היינו... כשהלוקח הלך מן המוכר ואמר לא אתן יותר מזה".

היינו הפרישה בא לסייג המרדכי עצמו ופירש שכוונת המרדכי שרק אם הצדדים פרשו באי הסכמה, אין דין עני המהפך אבל אם הם היו תוך כדי מו"מ והסכויים שיבואו סופו של דבר לידי הסכמה יש איסור של עני המהפך.

דבריו לא מופיעים בסמ"ע על השו"ע עצמו ובפ"ת ג תמה על כך. הערוך השולחן הביא שבימי הסמ"ע נהגו לפסוק נגד המרדכי. מיהו עיין פסקי דין רבניים ו, שכתבו שהסמ"ע לא הביא להלכה דברי עצמו בפרישה, בגלל שבפרישה עצמו כתב "לכאורה נראה לחלק" היינו שהפרישה עצמו היה מסופק בהסבר שלו במרדכי ולכן לא הביא אותו להלכה. ועל סמך זה פסקו שם כרמ"א ולא כפרישה ההוא.

הכרעה

אחרי עיון בכל הנ"ל נראה שקשה לפסוק נגד פסיקת הרמ"א ובפרט כאשר הנידונים הם אשכנזים ורוב רובם של הפוסקים האשכנזיים הכריעו כמותו בלי להביא כלל חולק ובלי להזכיר הסייג של הפרישה הלא הם הלבוש, השו"ע הגרש"ז כמש"כ בפד"ר הנ"ל וכך הכריעו בפד"ר הנ"ל, בשו"ע מנחת אשר וכן הערוך השולחן פסק כן אע"פ שהזכיר שבזמן הפרישה לא נהגו כמרדכי הנ"ל וכן בשו"ת המהרש"ל הנ"ל ועוד.

ונראה עוד שהסברא היסודית של הרמ"א נכונה גם בעניינינו שהרי המרדכי הבין שאילוץ משמעותי לגרום לקונה להתפשר מול המוכר הוא החשש שמא יקדמנו אחר, וסובר שלא יתכן שיש דין שיצמצם היתרון הזה של המוכר בגלל שההלכה דואגת למוכר. א"כ הוא הדין והוא הטעם גם בנידון דידן שמוטיבציה חזקה יש לקונה לוותר על התנאי לשלם רק אחרי שנה אם יש חשש שמא אחר יסכים לשלם מיד, ולא יתכן שההלכה תצמצם יתרון זה כנ"ל. ואכן ב' הזכיר כמה פעמים שביקש ממוכר לעדכן אותו אם יש מישהו אחר שירצה ליתן יותר וכו' וכו'. זה מעיד שהסברא של המרדכי נכונה.

ואפילו אם נאמר שיש כאן ספק שמא יש על השני דין עני המהפך, הרי הכנסת הגדולה בסימן רלז ציין פעמיים למהרש"ך שכתב שבמקום ספק מעמידים הגברא בחזקתו היינו שמעמידים הקונה השני על חזקת צדקות שלו ומכריעים שאינו רשע במקום ספק. זאת אומרת במקום ספק מקילים על הקונה השני ומעמידים אותו על חזקת צדקות שלו.

בנוסף לכך הרי על השני יש ספק איסור עני המהפך מול הראשון אבל על הראשון יש ודאי איסור של עני המהפך מול השני! שהרי היה פיסוק דמים מול השני ובזה מתקיים התנאי לחלות דין עני המהפך ממי שינסה לדחות אותו מלקנות הקרקע, אבל השני אין ודאי איסור עני המהפך מול השני, שהרי הראשון לא הגיע לפסיקת דמים מול המוכר כנ"ל!

מכח כל הנ"ל נראה שאין על ג' איסור עני המהפך והוא יכול להמשיך עם הקניה שלו, ויש מחוסר אמנה אם א' לא ימכור לו הבית.

החלטה

אין איסור עני המהפך על ג' והוא יכול להמשיך בקנית הבית ויש מחוסר אמנה אם א' לא ימכור לו הבית.

רב יהודה קרויזר מרא דאתרא.

רב ברוך פז.

ניתן ח אב תשעז.

 

תגיות