בס"ד
מס. סידורי:1205

אי החזר הלוואה והודאה במקצת

שם בית דין:דרכי תורה - בראשות הרב אשר וייס
דיינים:
הרב וייס אשר
הרב לנדמן צבי
הרב טולדאנו עובדיה יוסף
תקציר:
התובע הלווה לנתבע סכום כסף גדול. הנתבע מודה בחלק מהסכום וכופר ביתר, לטענתו חלק מהסכום יש לקזז בגין עמלה על העברת כספים וחלקו נפרע, את סכומי הפרעון רשם על מעטפה. התובע טוען כי דמי העמלה מוטלים על הנתבע וכופר בכך שהיה פרעון. בית הדין העביר את המעטפה לבדיקת מומחה לכתבי יד שקבע שאין להסיק ממנה מסקנות.
פסק הדין:
בית הדין פסק כי על הנתבע לשלם לתובע את יתרת חובו בו הוא מודה ובנוסף סכומים גדולים לפי ראות עיני בית הדין מתוך הסכומים בהם כפר עקב חיוב שבועה.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: כ"ה טבת תשע"ז

לפסק זה ניתן פסק המשך. לפסק ההמשך לחץ כאן.

מס׳ תיק: 167 ע״ו

התובע: הרב א'

הנתבע: הרב ב'

פסק דין

בהתאם להחלטת ביה״ד מתאריך ו' כסלו תשע״ז (6-12-2016) הועברה המעטפה עליה רשם הנתבע את סכומי הפירעון לבדיקת מומחה, אשר קבע כי לא ניתן להסיק קביעות או מסקנות מכתב היד.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, עיון בספרי הפוסקים ובסוגיות ההלכה, ביה״ד מחליט כדלהלן:

א. תביעת התובע בטענת ברי, הינה על סך 240,100 אלף דולר.

ב. מתוך הסכום האמור, הודה הנתבע לפנינו על סך 116,100 דולר, אך כפר בחיובו על שאר הסכום. לטענתו, מתוך הסכום האמור בסעיף א׳ יש לקזז סך 50 אלף דולר בגין עמלה על העברת הכספים. לטענת התובע, העברת הכספים בפעימה השניה וההמתנה במשך תקופה לקבלתם מידי הנתבע היו בכפוף לסילוק וויתור החוב בגין העמלה. לעניין זה קובע ביה״ד כי אין התובע מחוייב בעמלה זו.

ג. לגבי יתרת הסכום בסך 74,000 דולר אשר לטענת הנתבע סכום זה נפרע לתובע בסביבות חודש כסלו תשע״ו, ואילו הנתבע הכחיש זאת בטענת ברי, ביה״ד חקר ובדק את טענות הצדדים באמצעות חקירתם, בשמיעת העדות, ובניסיון בדיקת המעטפה ע״י מומחה בעל שם לבדיקת כתב יד. מאחר ולמרות הבדיקות שנעשו, לא ניתן לקבוע מסמרות בדבר, הרי שעל פי ההלכה מחוייב הנתבע בשבועת מודה במקצת. ומאחר ובזמן הזה נהגו בכל תפוצות ישראל שלא להשביע אלא לחייב את המחוייב שבועה בדרך של פשרה, וכתב הדברי מלכיאל (ח״ב סי׳ קלג) כי הפשרה נמדדת לפי אומדן דעת ביה״ד בגוף החוב, ועיין בקובץ דרכי הוראה (חלק ו מבי רב סי׳ ג) שאין לקבוע מסמרות בגובה הפשרה אלא שיעור הפשרה הינה לפי ראות עיני הדיין, על כן קובע ביה״ד כי כנגד הסכום שבגב המעטפה בסך 52,000 דולר, מחוייב הנתבע בסך 90%, דהיינו 46,800 דולר, וכנגד הסכום שבקידמת המעטפה בסך 22,000 דולר, מחוייב הנתבע בסך 2/3, דהיינו 14,666 דולר. ס״ה חוב הנתבע בסעיף זה הינו, סך 61,466 דולר.

ד. לאור האמור, בנוסף על סך 116,100 אלף דולר אשר היה על הנתבע לשלם עד ליום כ״ב טבת תשע״ז (20-1-2017), בהתאם להחלטת בית הדין הנ״ל, על הנתבע לשלם לתובע סך 111,400 דולר, וזאת תוך 30 יום ממועד פסה״ד.

ה. מהסכומים האמורים ינוכה סך 17,000 ₪ אשר הודה התובע כי שולמו לו קודם לקיום הדיון השני בעניינם.

ו. הלוואת המשכנתא אשר לדברי הנתבע אמורה להיות מאושרת בימים אלו, מעוקלת לטובת סילוק החובות הנ״ל סעיפים ב׳ ג׳ ד׳.

ז. האמור בפס״ד זה הינו בנוסף לאמור בהחלטת ביה״ד הנ״ל לפיה ניתן תוקף פס״ד להתחייבותו של הנתבע שלא לשעבד בצורה כלשהי את דירתו ולהשלים את הליך קבלת המשכנתא לשם סילוק החובות הנ״ל.

באעה״ח ביום כ״ה טבת תשע׳׳ז (23-1-2017)

(-) צבי לנדמן - דיין                           (-) אשר וייס - גאב"ד                    (-) עובדיה יוסף טולדאנו - דיין


לפסק זה ניתן פסק המשך. לפסק ההמשך לחץ כאן.

תגיות

אין משביעים - מפשרים אין משביעים - מחייבים שני שליש מסכום השבועה עדות מומחה - היזקקות בית דין למומחה פרק הזמן לביצוע הפסק - שלושים יום פנקסו של חייב - פנקסו של חייב מסמכים כראיות - מסמכים כראיה אין משביעים - לפי אומדן דעת בית הדין פנקסו של חייב - מסירת פנקסו של חייב למומחה לכתבי יד עדות מומחה - מומחה לכתבי יד לצורך בחינת כתב ידו של אחד מבעלי הדין הוצאות הפרעון - אם מוטלות על המלווה או על הלווה "פרעתי" - "פרעתי חלק מהסכום" אין משביעים - מחייבים 90% מהתביעה בפרעון - הודאת המלווה שחלק מהחוב נפרע נכסי החייב שמהם גובים - עיקול הלוואת משכנתא לצורך פרעון חוב התחייבות לפרוע - התחייבות לווה שלא לשעבד את דירתו ולקחת משכנתא לצורך פרעון ההלוואה