בס"ד
מס. סידורי:119

מורה שמכחישה שהיכתה ילדה

שם בית דין:קרית ארבע
דיינים:
הרב ליאור דוב
הרב אליהו אהרון
הרב אילוז שלום
תקציר:
תביעת המורה שהאמא תתנצל על הוצאת שם רע ותפצה אותה כשיש הכחשה בין הילדה למורה.
פסק הדין:
בית הדין דחה את עדות הילדה ופסק כי אין לראות את האם או המורה אשמות באשמות שיוחסו להן וכי אין לחייב בהוצאות משפט כיוון שהתובעת הוציאה אותן על דעת עצמה.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: א' תשרי תשס"א

תשס"א/5

בירור דברים

התובעת: הגב' א', מורה.

הנתבעת: הגב' ב', אמא של התלמידה ג'.

בענין: הוצאת לשון הרע.

טענות הצדדים:

התובעת: אני מלמדת בבית הספר, וכן מתפקדת כיועצת.

לפני כשנתיים היה אירוע של הפרעה בכיתה, הוצאתי כמה בנות ובתוכן את ג' לחדרים בבית הספר, ומאז הוציאו עלי לשון הרע שאני הטחתי את ראשה של ג' בקיר, דבר שאני מכחישה מכל. וכן הוציאו עלי לשון הרע שאני בין ארבע המורות האלימות בבית הספר, פנו למפקח, בקיצור שופכים את דמי זה זמן רב.

אני דורשת שהגב' ב' תפרסם הכחשה שהטענות אינן נכונות, וכן פיצוי כספי על עגמת הנפש שנגרמה והוצאות משפט בבית הדין.

הנתבעת: הילדה שלי ג' ילדה טובה ושקטה, הן שיחקו בגומי בהפסקה ואחרו לשיעור, ואזי המורה א' הציבה אותה בחדר של המזכירה ואמרה לה שאסור לה לזוז אלא רק לנשום, והיא הסתובבה ואזי המורה אחזה בצוארה וקיבלה את מכתה מהקיר.

אני לא אמרתי חוץ מלבית הספר שום מילה, אמנם פנינו למפקח כי רצינו שהדברים יבואו על תיקונם. הילדה פחדה ולא סיפרה לי שבועיים שום דבר. אני לא הוצאתי לשון הרע רק התובעת דיברה על זה ברחובות. ואני עומדת להוציא את הילדות שלי מבית הספר בכלל.

בית הדין שמע גם את הסיפור שהיה עם הבן של ב' מה שאמר לבן של א', אבל בית הדין לא נכנס לנושא היות והבן ביקש סליחה מא' ולכן יש לראות את הענין כסגור.

הצדדים הרחיבו את ההסברים והתאורים אולם אלו הן התמצית של הטענות ועיקרן.

הצדדים חתמו על שטר בוררות.

בירור הדין

עדות קטין

נושא הדיון שלפנינו הוא האם היתה כאן הכאה ואלימות מצד המורה כלפי הילדה, אין לנו עדים על כך, המורה מכחישה לחלוטין. כנראה שהיא הציבה את הילדה בכיתה, ואולי גם הילדה קיבלה איזו שהיא הכאה מהקיר, אולם בית הדין סבור שלא היה כאן מעשה אלימות מצד המורה להטיח את הראש בקיר, וכן האמא של הילדה לא ראתה כי לא היתה בשטח וכן גם המזכירה לא היתה. אמנם הרמ"א בחו"מ סי' ל"ה סע' י"ד מביא שבענין מריבות ניתן לסמוך גם על פסולי עדות, כולל קטין. אבל הפתחי-תשובה חו"מ סי' ל"ה ס"ק י"א מביא שזה רק בתנאי שעצם העובדה היתה בשטח, ואין הכחשה בין הנוגעים בדבר והקטין מתאר איך זה קרה, אזי היתה התקנה לסמוך על עדותה, אולם אם ישנה הכחשה אין לקבל עדות קטין.

והנה המורה מכחישה שנהגה באלימות כלפי הילדה, ובית הדין אינו יכול לקבל סתם שמועות אלא מה ששמע בטענות הצדדים בהופיעם בפניו.

הוצאת שם רע

כמו כן האמא של הילדה טוענת טענת ברי שהיא לא הפיצה לשון הרע אלא פעלה במסגרת בית הספר, ודיברה רק עם הנוגעים בדבר ולא הכפישה את המורה. לפי הנתונים האלה קשה לדרוש מהנתבעת שתפרסם הכחשה לדברים שלטענתה היא לא הפיצה אותם. בית הדין מתמקד רק במה שנוגע בין התובעת לנתבעת, ולא מה ששאר אנשים או נשים דיברו או הפיצו היות והם לא נכללים בפורום הנידון.

לסיכום בית הדין סבור שאין לראות במורה א' מורה אלימה שפגעה בילדה, וכן אין לראות באמא ב' כמי שמפיצה לשון הרע על המורה, ואם נפוצה שמועה כנראה שמקורה ממקור אחר.

תשלום הוצאות בית הדין

כמו כן אין לחייב את הנתבעת בהוצאות בית הדין כי אותן עשתה התובעת על דעת עצמה, והוצאות משפט לפי ההלכה משלמים רק אם צד התובע הכריח לחייב את הנתבע להתדיין, אולם אם הלה בא ברצונו אין לחייבו, כמבואר בחו"מ ס' י"ד.

בית הדין פונה לשתי הגב' התובעת והנתבעת, שבתקופה קשה זו לעם ישראל תדענה להתעלות מעל פני השטח, ולנסות למחוק את העבר שנופח למימדים גדולים מדי, והאמת והשלום אהבו, להרבות אהבת ישראל ושלום אמת בין תושבי מקומן הקדוש.

בכבוד רב

   הרב דוב ליאור                    הרב אהרון אליהו                    הרב שלום אילוז

תגיות

נזק שנגרם כתוצאה מהוצאת שם רע - דרישת פרסום התנצלות ותשלום בסרבן - כשהנתבע סירב לבוא לדין וכפוהו הוצאת שם רע - תלונה של הורה על מורה בדרכים המקובלות בדבר שאין מצויים בו עדים כשרים - קטין הוצאות המשפט - שמוטלות על התובע הוצאת דיבה וביזוי הזולת - טיהור השם הוצאת דיבה וביזוי הזולת - הנחשב להוצאת דיבה