בס"ד
מס. סידורי:1174

הפסקת שכירות משנה על ידי המשכיר מחמת אונס

שם בית דין:נתיבות שלום בית שמש
דיינים:
הרב שרבאני יצחק חיים
הרב קרויזר מנחם
הרב פרשה רחמים
תקציר:
התובעים שכרו מהנתבע גלריה בחנות אותה הוא שוכר בשכירות משנה. התובעים השקיעו במושכר והאריכו את החוזה לשנה בשנה נוספת. חודשיים לאחר ההארכה נמכר הנכס והתובעים נאלצו להתפנות ולעבור למקום אחר. התובעים תובעים את הוצאותיהם בהשקעה במושכר כיוון שהשקיעו על מנת להשאר במשך כל תקופת החוזה ובנוסף תובעים את הוצאות המעבר וההשקעה שנאלצו להשקיע במקום החדש אליו עברו. הנתבע טוען שלא ידע שהנכס עמד למכירה וכי לא יוכל לעמוד בתנאי החוזה.
פסק הדין:
בית הדין פסק כי הנתבע פטור מכל תשלום כיוון שאין וודאות שהנזק היה נמנע אילו הודיע מראש על הפינוי המוקדם. אם יוכח שהנתבע ידע על הפינוי המוקדם עליו לפצות את הנתבע על נזקים מהמעבר המוקדם אם היו.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

תיק מס': 120-03

פסק דין

בדין ודברים בין התובע: מר א' ומר ב'. ובין הנתבע: מר ג'.

בעניין פיצויים להפרת חוזה.

תאור העובדות

הצדדים קיבלו קנין וחתמו על שטר בוררות.

התובעים פנו לנתבע לשכור ממנו בשכירות משנה את הגלריה בחנות שהוא שוכר. הנתבע הצהיר בפני התובעים כי מתוקף היותו שוכר יש לו הזכות מבע"ה להשכיר את הגלריה כשכירות משנה. ואכן נחתם חוזה בין הצדדים לשנה + אופציה לשנה נוספת.

התובעים השקיעו בנכס בשיפוץ עיצוב וריהוט המקום עפ"י צרכי אופי החנות, כמו כן הושקע כסף בפרסום ואמצעי שיווק.

לאחר שנה הוחלט ע"י הצדדים לממש את האופציה לשנה נוספת, ולאחר כחודשיים בתוך שנת האופציה, הודיע בעה"ב לתובעים כי עליהם לפנות את הנכס בתוך כחודש משום שהנכס נמכר, והמוכר השכיר את הנכס לאדם אחר. זאת בניגוד להסכם השכירות בין הצדדים. תוך זמן קצר מצאו התובעים חנות אחרת והחלו בשיפוצה והתאמתה לצרכיהם.

התובעים תובעים פיצוי סך כל ההוצאות היחסיות שהשקיעו במושכר שכן השקיעו זאת על דעת שישארו שם מלא תקופת החוזה, וכן את הוצאות המעבר והשיפוץ בחנות החדשה שנגרמו להם כתוצאה מביטול החוזה. סך כל התביעה: 33,000 ₪.

הנתבע מצהיר כי לא ידע על מכירת הנכס וכי הולך שולל ע"י בעה"ב, וכי לא היתה לו כל כוונה וידיעה כי לא יוכל לעמוד בתנאי ההסכם בין הצדדים.

החלטה

א.      לאור הנתונים שהוצגו בפני בית הדין על ידי הצדדים מר ב' ומר ג', אין במקרה כזה בכדי לחייב את מר ג' בתשלום כלשהו לצד התובעים.

ב.      יחד עם זאת במידה ויוכח שמר ג' ידע מראש על כך שהחנות נמכרה עוד לפני התחלת השנה השניה של השכירות, יש מקום לפייס את צד התובע בתשלום מה עבור ההוצאות המיוחדות שנגרמו לו, במידה והיו כאלה כתוצאה מחוסר ידיעתו על הפינוי המתקרב.

נימוקים

שורת הדין אומרת שעל המשכיר להודיע לשוכר מראש על פינוי. אולם הנפקא מינה מדין זה היא שהשוכר יכול להשאר במושכר מפני שכאמור המשכיר לא נתן לו "התראה" מספקת מראש. בנדוננו התובעים פונו מן החנות ולא נשארו בה כי הבעלים התחלפו אין לנו מה לדון על השאלה אם הם יכולים להשאר בחנות וכמה זמן הם רשאים להשאר בחנות כמבואר בסי' שיב בחו"מ, אלא אנו דנים על ה"היזק" שנגרם להם מכך. ולכן היות וכל התביעות הם בגדר "גרמא" אין לנו האפשרות להוציא ממון. זאת ועוד – והוא העיקר, לא הוכח על ידי התובעים שאכן אם היו מקבלים את ההודעה מראש היו נגרמים להם פחות נזקים ויתכן שלא היו מוצאים מקום להשכיר אף אם היו יודעים מראש מספיק זמן ולכן אין כאן "ברי היזקא" לחייב את הנתבע ממון כל עוד לא הוכח שיש קשר ישיר בין חוסר ההודעה ובין ההוצאות שלהם.

הרב יצחק חיים שרבאני שליט"א               הרב מנחם קרויזר שליט"א                הרב רחמים פרשה שליט"א

אב"ד                                                   דיין                                                דיין

תגיות

גרם להוצאות - הפרת חוזה לשכירות דירה גדרו - ברי היזיקא אחריותו של הגורם לנזק - פטור בדיני אדם על פי דרישת המשכיר - הצורך בהודעה מוקדמת לשוכר השכרה לתקופה קצובה - חובת המשכיר למסור הודעה מוקדמת על רצונו להפסיק את השכירות לפני הזמן תוצאות הביטול - המשך השכירות בהתראה קצרה מדי תוצאות הביטול - פיצויים על נזקים מפינוי מוקדם