בס"ד
מס. סידורי:109

מוסך שמתח רצועה ונקרעה והתקלקל המנוע

שם בית דין:קרית ארבע
דיינים:
הרב ליאור דוב
הרב אילוז שלום
הרב אליהו אהרון
תקציר:
תביעת בעל הרכב את המוסך על נזק למנוע עקב טיפול לקוי ברצועה, ותביעה נגדית לשלם מחיר מלא על החלפת המנוע למרות שתחילה הוזיל לו.
פסק הדין:
בית הדין פטר את בעל המוסך כיוון שלא היתה התרשלות במעשיו וכן כיוון שלא מוכח שמעשיו בלבד גרמו לנזק, בית הדין פטר את בעל הרכב מתשלום נוסף כיוון שההנחה ניתנה במודע.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: א' אייר תשנ"ח

תשנ"ח/4

התובע: א', בעל רכב.

הנתבעים: ב' -בעל מוסך, ג' - שכיר של ב' שטיפל ברכב.

בנושא: תביעת גרימת נזק.

טענות הצדדים:

התובע: אני הכנסתי את רכבי למוסך של ב' לטיפול עשרת אלפים, וכן היו חריקות ברכב, הם ביצעו את הטיפול וחיזקו את החגורה. באותו יום בשעה 23:00 בלילה הרכב נסע, ובאל ערוב נדלקו נורות והחגורה נקרעה, הנהג המשיך עד הגוש כי לא רצה להשאר במקום סכנה וזה גרם לנזק של ראש המנוע, שתיקונו עלה בסך 2,000 ש"ח. וכן זמן התיקון שנמשך הרבה ימים פגע בעבודה שלי, אבל את זה אני לא תובע אלא את הנזק שנבע שלא חיזקו טוב את החגורה, או נמתחה יתר על המידה.

הנתבעים: ג' - א' בא אלי לטיפול עשרת אלפים וטיפול בחגורה, אמרתי לו שיש בעיה בתפוחים, אמר לי עזוב אני חושב למכור את הרכב. אני הבינותי שאין לו ענין להשקיע אלא שהרכב לפחות יסע ובהתאם לזה פעלתי, איני זוכר בדיוק מה היה מצב החגורה, אולם אני בתור בעל מלאכה לפעמים מחליף ולפעמים מותח לפי ראות עיני. מה שברור לי שאם המצב היה לא טוב לגמרי הייתי מחליף חגורה, זה עניין פעוט במחיר. לכן אפילו חגורה חדשה יכולה להיקרע מאבן או מסיבה אחרת.

ב': הנהג נסע למרות שנדלקה נורה אדומה והוא נסע לא רק עד הגוש אלא נכנס לאלון שבות, יכול להיות שהנזק בראש המנוע קרה שם. כשהרכב הגיע אלי אמרתי שיש להחליף מנוע וזו השקעה גדולה, א' עמד על דעתו לעשות עבודה ולא להחליף. השקענו הרבה עבודה והמחיר שדרשתי עבורה היא מחצית ממה שהיה ראוי לדרוש בגלל הנסיבות שנתקע, ואם הוא תובע אזי גם אני תובע עבור העבודה 4000 ש"ח. למוסך יש אחריות של 3 חודשים על חלקים שהוכנסו לרכב. ואילו כאן ביחס לחגורה אני חושב שלא מגיע לו שום תיקון. כי ג' פעל לפי הבנתו שלא צריך להחליף חגורה.

שאלת בית הדין לתובע מפני מה הסכמת לשלם אלפיים?

התובע: כי נאמר לי שאין מוציאים את הרכב מהמוסך בלי תשלום ככה שנאלצתי לשלם.

הנתבע: אף אחד לא אילץ אותו להכניס את הרכב למוסך שלי, היה יכול לתקן גם במקום אחר.

עד כאו עיקר הטענות.

בירור הדין

הנושא העומד לדיון בפנינו הוא מידת אחריותו של המוסך לגבי נזק שנגרם לאחר מכן לרכב כתוצאה מאי טיפול נכון (לדעת התובע).

עובד שהזיק

מצינו בתלמוד בבא-מציעא פ' ע"ב כל האומנין שומרי שכר, כלומר בעלי מלאכה המתקנים לאדם משהו, יש להם דין כמו שומר שכר, לגבי אחריות. בהלכה, בשו"ע חו"מ סי' ש"ו מבחינים כאן אם עושה בשכר או בחינם, ובין מומחה או אינו מומחה. וכל הדיון שמה נסב באם קרה קלקול בשעת ביצוע העבודה או אם החפץ נגנב, אולם באם לא טופל טוב, ואחר כך נגרם נזק לדבר אחר לא מצאנו הוכחה מפורשת בשו"ע. אלא בפשטות, נראה שזה כמו גרמא, ויש לנו כלל בהלכה שגרמא אסור לעשות אבל לא חייבים בתשלום עבורה.

נזקי גרמא ע"י שומר

אלא בשו"ת-חתם-סופר חו"מ סי' ק"מ, מובא בפתחי-תשובה חו"מ סי' נ"ה ס"ק א', הוא סובר שבשומרים או שלוחים הם חייבים גם בגרמא וכל מה שמוזכר בתלמוד גרמא פטור זה מדין מזיק אבל לא מדין שומר.

והנה בנידון שלפנינו נשלמו התנאים יש כאן מומחה שטיפל ברכב וכן היה בתשלום, ולכאורה לפי החת"ס היה מקום לדון ולחייב, אולם לאחר העיון נראה שלא כן הדבר.

כאן לפי מה שהתברר בטענות האומן פעל בתום לב והוא מתח את החגורה, ולפי טענות הנתבעים ב' וג' הם לפעמים מחליפים חגורה ופעמים מותחים לפי שיקול דעת האומן, ולכן כאן הם פעלו לפי שיקול מקצועי טהור, ואין לראות איזו שהיא רשלנות בזה ולומר שהיה צריך לחשש שמא תארע תקלה. ומה גם שלדברי הנתבע הוא פעל לפי רוח הדברים שאמר לו בעל הרכב, שאין להשקיע בו אלא את המינימום הדרוש להפעלה.

נקודה שניה, אפילו אם נניח לרגע אחד שהיתה רשלנות מצד האומן, הרי לא הוכח שהנזק שנגרם לראש המנוע זה נובע מרשלנותו של האומן, שהרי הנהג שנסע ברכב ובאל ערוב נדלקה נורה אדומה והוא המשיך לנסוע, כי לא רצה להשאר ליד מחנה הפליטים לבד בלילה, אולם לא הסתפק בנסיעה עד צומת הגוש, אלא נסע עוד מרחק עד אלון שבות, ויכול להיות שזה גרם לקלקול בראש המנוע. ככה שאין כאן הוכחה ברורה שכתוצאה מאי החלפת החגורה נגרם הנזק, אלא שהנהג הוא שגרם, משום שנסע בנורה אדומה. ומה גם שפתחי תשובה שם מביא שמפשטות דברי הרמ"א נראה שאינו סובר כמו החת"ס, וכן הנתיבות אינו סובר כמוהו. מכל האמור נראה שאין לחייב את המוסך בנזק שנגרם לראש המנוע.

דרישת תשלום מלא

מה שב' תובע כעת דמי תיקון מוגדלים, לפי ההלכה הפשוטה בשכר עבודה לא שייך לומר אונאה, אולם בקבלנות פוסק השו"ע חו"מ סי' רכ"ז סע' ל"ו שכן שייך לומר אונאה. אבל בנידון שלפנינו לא היתה כאן טעות מצד בעלי המלאכה, הם ידעו מה צריך להיות התשלום עבור ביצוע העבודה הזאת, רק שהם החליטו להוזיל ולדרוש פחות מידיעה מראש, ולכן לא שייך לומר שהיתה כאן טעות.

לסיכום:

א. אין לחייב את המוסך בנזק שנגרם לראש המנוע.

ב. אין לחייב את א' בתוספת דמי עבודה.

 

אנו מקוים שהצדדים יבנו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

הרב דוב ליאור                             הרב שלום אילוז                         הרב אהרון אליהו

תגיות

עובד שהתרשל - ונגרם נזק אחר כך ביטול המחילה - בגלל סכסוך החייבים בגרמא - שומר אחריות השומר - חיוב בגרמא סימן רכז - סעיף לו דף פ - עמוד ב סימן שו - סעיף ד