בס"ד
מס. סידורי:101

תשלום על אירוח כשטוען לליקויים

שם בית דין:קרית ארבע
דיינים:
הרב ליאור דוב
הרב אליהו אהרון
הרב אילוז שלום
תקציר:
הכחשות בנוגע לטיב האירוח ופרטים נוספים, ביטול חיוב באשראי, אי הגעה לדיון והכפשה.
פסק הדין:
בית הדין דן בתביעות השונות והכריע על פי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" ולבסוף פסק סכום מסויים על דרך הפשרה כתשלום עבור מה שקבלו המתארחים, בית הדין דחה את התביעות אודות ההכפשות ההדדיות.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: י"ט שבט תשע"ב

תשע"ב/7

בירור דברים

התובעת: הגב' א', מנהלת האירוח.

הנתבע: מר ב', מתארח.

אודות: אירוח באתר ג' בחג הפסח לפני כשנה וחצי.

תיאור הרקע:

הגב' א' מנהלת את האתר והיא אמורה היתה לארח את משפחת ב' המונה 12 מבוגרים וחמשה ילדים.

לאחר האירוח נתגלו חילוקי דעות בנושא כפי שמופעים הדברים במסמכים שהוגשו לבית הדין.

התובעת: אשתו של ב' התקשרה אלי ורצתה להתארח בג', אמרתי לה את טיב האירוח והיא ידעה שאין מדובר במלון בעל חמישה כוכבים וסיכמתי איתה על 6 חדרים עם אפשרות לתוספת חדר במידה ותהיה אפשרות במחיר של 9,400 ₪.

בערב החג הם באו בצהרים וסעדו במקום בעלות של 1,500 ₪ לפי מאה ₪ לנפש, כמו כן הם ביקשו חדר אוכל נפרד בעלות של 1,000 ₪.

סך הכל הם חייבים 11,900 ₪.

אני אמורה הייתי לפדות את כרטיס האשראי שניתן לי וחייבתי פעמיים 9,400 ₪ ועוד 1,000 ₪ אולם ב' ביטל אצל החברה את הכרטיס בטענה שלא התקיימה עסקה ביננו, ולכן אני תובעת את הסכום, בנוסף להכפשת שמי ע"י ביטול כרטיס האשראי, אני תובעת סך 50,000 ₪ כפי שמופיע בחוק על הכפשת שמו של אדם.

הנתבע: אני באתי לג' די מאוחר בערב החג וקבלתי מפתח מהעובד במשרד לחדר נוסף, ואז הופיעה משפחה אחרת ונאלצתי לעזוב את החדר, דבר שגרם לנו עגמת נפש גדולה.

החדרים היו: שנים במבנה הגדול וארבע במבנה הגן.

החדרים בגן היו פגומים, דהיינו דלת לא נסגרת בשירותים, אין וילון בחלון הפונה לרחוב, לא היו מים חמים וכן אי סדר ולכלוך שאינם מתאימים כלל למקום אירוח.

אני נתתי לה את כרטיס האשראי שלי רק לצורך בטחון כי חמי היה אמור לשלם עבור האירוח הכללי.

מה שדורשת עבור ארוחת צהרים לדעתי זה כלול במחיר הגלובלי שכתוב בהזמנה ולא מוזכר כלל עבור תשלום הארוחה הזאת שדרך אגב היו בה רק 6 נפשות ולא 15 כפי שהיא טוענת.

וכן גם דרישת התשלום עבור חדר אוכל בנפרד לא דובר כלל בהזמנה וזה גם לא מופיע בהזמנה.

כמו כן היא הגישה נגדי תלונה בלשכת עו"ד בירושלים, דבר שגרם לי פגיעה בשמי הטוב, ושמה כתבה שאני הוניתי, שיקרתי ועוד כמה ביטויים ברוח זו. היא לא הסתפקה בזה וכתבה גם לועדת האתיקה של לשכת עו"ד, בינתיים הם הקפיאו את הבירור בכל הנושא בטענה שאין די ראיות.

אני תובע עבור הכפשת שמי סך 50,000 ₪ כפי שזה מופיע בחוק הוצאת שם רע, תשלום מינימלי עבור נזק שכזה, אני מצדי מוכן לשלם עבור האוכל, שעל זה אין לי תלונה אבל לא על עצם האירוח שסבלנו מזה הרבה וכן עוד משפחה אחת סבלה - בית הדין שמע בטלפון את דברי ראש המשפחה שטען שהחדרים לא היו במצב תקין בלשון המעטה.

ע"כ עיקרי הטענות, התובעת גם פנתה בשלב מסוים לבית משפט ובינתיים זה ננטש, והסכימו ללכת לבוררות בבית דין תורני.

הצדדים חתמו על שטר בוררות.

בירור הדין

פתרון הטענות והכחשות

לאחר העיון בנושא ובחינת הדברים מכל הבחינות בא בית הדין למסקנה כפי שיפורט להלן.

יש לנו כלל בהלכה המוציא מחברו עליו הראיה. בנסיבות כפי שתוארו ישנה הכחשה בין התובעת והנתבע. התובעת טוענת שארוחת הצהרים אינה כלולה במחיר שנקוב בהזמנה וכן השימוש בחדר אוכל נפרד והנתבע טוען שזה כלול.

התובעת טוענת שהכרטיס אשראי ניתן לה למטרת גביה ואילו הנתבע טוען שזה רק לבטחון.

התובעת טוענת שהשירות ורמת החדרים היו במצב טוב ואילו הנתבע טוען זה היה גרוע.

ננסה להתייחס לכל פרט לגופו.

ביחס לארוחת צהרים בערב החג: בית הדין ברר שבדרך כלל משפחות שמתארחות שבתות וחגים אין ארוחת צהרים כלולה במחיר ההזמנה ולכן יש לקבל את תביעת התובעת, אולם הנתבע טוען שהיו רק 6 נפשות ולא חמש עשרה – כאן יש נאמנות למוחזק ולכן אין לחייב 15 מנות אלא רק 6.

ביחס לתשלום עבור חדר אוכל נפרד – בהזמנה לא רשום הפרט הזה והנתבע טוען שבלאו הכי היה צורך לפצל את האורחים ולכן אין לחייב את הנתבע.

ביחס לבעיה האם כרטיס האשראי ניתן לפרעון או רק לבטחון?

גם כאן ישנו מוחזק והוא הנתבע וזה גם מסתייע שחמיו של הנתבע רצה באמת לשלם במזומן לתובעת והיא אמרה לו שכבר חייבה את הכרטיס ואין צורך שישלם במזומן.

פשרה קרובה לדין

ולכן בית הדין סבור שבדרך פשרה הקרובה לדין ומה גם שהנתבע בעצמו מוכן היה לשלם 3,500 ₪ עבור האוכל, וכן חמש המאות עבור אי הופעתו לדיון שנקבע כאן לפני זמן וזה גרם לתובעת הפסד יש לשלם עבורו 500 ₪, וכן עבור הארוחה 600 ₪ בלבד, כמו כן שני חדרים היו כן במצב סביר בבניין המקום לכן בית הדין סבור שבסך הכל ישלם הנתבע עבור הכלכלה ושאר הנאות שהיו למשפחתו סכום של 5,000 ₪ כולל הכול.

הכפשת השם

ובנוגע לתביעות הדדיות על הכפשת שם, בית הדין סבור שיש הבדל בין הנושאים. לגבי התובעת לא היה פרסום בפומבי בין אנשים רק היה ביטול כרטיס אשראי בטענה שלא התקיימה העסקה שלפי דברי הנתבע ולפי גרסתו הוא לא נתן אותו לשם פרעון כלל אלא לביטחון ולפי זה לא נתקיים העסק. אולם כתיבת הדברים שהתובעת כתבה ללשכת עורכי הדין ובהם ביטויים שהוא הונה או שיקר או רימה, אלו דברים קשים לכל אדם ומכל שכן עו"ד שזה עלול לפגוע במעמדו ובשמו לעתיד.

בית הדין סבור שבנסיבות אלו, נכון להיום, לשכת עורכי הדין לא תעשה שום שימוש בחומר וזה יישאר שם במשרד, ולכן לא נראה שיצא מזה איזה הפסד למעמדו של הנתבע. 

בית הדין אינו רגיל בזמננו לחייב עבור תופעות כאלה תשלום כספי, אבל ברור שהוא אינו מצדיק כתיבות ופרסום בסגנון שכזה.

יש לקיים ולבצע את פסק הבוררות תוך שלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידי הצדדים.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

   הרב דוב ליאור                    הרב אהרון אליהו                    הרב שלום אילוז

תגיות

חיוב בזמן הזה - בית הדין בזמננו איננו מחייב מעשים שהם גרמא בנזיקין - הוצאות המשפט כשלא הגיע לדיון חיוב בעל דין בתשלום הוצאות יריבו - כשלא הגיע לדיון פרק הזמן לביצוע הפסק - שלושים יום הוצאת שם רע - בביטול כרטיס אשראי הוצאת שם רע - בתלונה ללשכת עורכי הדין הוצאת דיבה וביזוי הזולת - הנחשב להוצאת דיבה